סרטן הערמונית - פרק 14: המלחמה מול ביטוח לאומי שלא מסתיימת
מאז שבוע שעבר אני יושב בבית עם רגל שבורה. השבר הוא בכף רגל.
לא קל לי בכלל: בתור אחד שפעיל כל הזמן ועכשו לשבת פתאום זה מטמטם מאוד.
לפחות אני יושב עם הרגל מורמת עם הרבה מחשבות ביני לבין עצמי כשאני לא יושב מול המחשב. בוחן את המשך דרכי בכל התחומים. אם זה שווה לי או לא. יתרונות מול חסרונות.
צופה מהצד על מה שקורה בעבודה דרך קריאת ההודעות בוואטצאפ. משתדל לא להגיב כי פיזית אני לא שם, אבל משתדל לשמור על קשר דרך הסגנית מנהלת הקבלה שלי.
מודה באשמה: הישיבה לא קלה לי משום שהישבן מאוד כואב לי והרגל נרדמת לי בתדירות גבוהה כשהיא מורמת.
נכון.........
משתדל לכתוב כאן הרבה בכדי לא להשתגע מהמחשבות. ולשתות הרבה מים בכדי שהמערכות הפנימיות שלי יעבדו ולהוציא רעלים מהגוף. לא הרבה מהחברים שלי מגיעים לבקרני. לפחות בשבילי הביקורים הם אוויר לנשימה בשבילי. סופסוף לראות אנשים שנכנסים ויוצאים מהבית שלי. כמו כל אדם חברותי אני מחפש חברה ולהימצא בין אנשים.
היום בבוקר יצאתי בפעם הראשונה מהבית ללא הקביים למוקד האחיות בסניף קופת חולים בכדי לקבל את החיסון נגד דלקת הריאות. הלכתי לאט לאט ומדי פעם בפעם עצרתי כשאני מרים את הרגל: הייתי עם המגפון על הרגל השבורה. מצד אחד, היציאה עשתה לי טוב מצד שני, כשחזרתי הביתה מקום השבר צעק לי ברמות. השתדלתי לשבת ולהרים אותה, את הרגל בכדי שהיא תנוח. לא הלכתי עם הקביים כי פחדתי ליפול מהם: בפעם הראשונה כשיצאתי איתם ביום רביעי האחרון הרגשתי לא יציב עליהם וכל פעם פחדתי ליפול מה גם שהישראלי הטיפוסי אוהב אוהב להכשיל אותך ברובו, מעט מאוד מושיטים יד לעזור ולתמוך.
לפחות ביציאה היום בבוקר כשחזרתי ראיתי שיש לי מכתב מהביטוח לאומי עם הפרוטוקול מאותה ועדת אי כשירות שהייתה לי לפני כשלושה שבועות. בסיכום של המכתב ראיתי שהעובדת סוציאלית כתבה שהיא כן ממליצה לקבוע לי דרגת אי כושר עבודה חלקית של 65% לצורך החלמה בתקופת האחוזים הרפואיים הזמניים בהם מקבל טיפול הורמונלי ונמצא במעקבים רפואיים. בעוד שהמוסד לביטוח לאומי - גורם כלשהו שם - החליט בצורה שרירותית לא לאשר לי את קיצבת הנכות רפואית כללית עד יוני 2021, כפי שנקבע לי. הסברתי לעובדת סוציאלית בזמנו באותה פגישה שאם יכולתי לעבוד במשרה של 4 שעות אבל אין משרה של ארבע שעות בבית מלון כל שכן אף מעסיק לא יעסיק אותי בעבור 4 שעות.
באופן מיידי העברתי לעורך דין שלי את הפרוטוקול בוואטצאפ והדגשתי בפניו את ההמלצה של אותה עובדת סוציאלית. וגם ציינתי בפניו שעל פניו זה נראה שיש להם משהו נגדי אם הם החליטו את מה שהחליטו. לא רציתי לציין, שזה על רקע מגדרי למרות שלא הצהרתי זאת ברשי גליי בפניהם.
בעוד חודש פחות יומיים אני אמור להיפגש עם הרופאה התעסוקתית לגבי הארכת חצי משרה או שלא. חשבתי לתומי לציין בפניה את כל הסיפור במיוחד עכשו ששברתי את הרגל ולשתף אותה שזה די מתסכל אותי שמכריחים אותי לעבוד 4 שעות בעוד שאני לא מכיר מקום עבודה שיהיה מוכן להעסיק אותי 4 שעות, מה גם לעשות הסבה מקצועית בגילי כשאני מכיר את העבודה שאני עושה כבר כמעט 30 שנה ומי מבטיח לי שבסוף תהליך ההסבה המקצועית יקבלו אדם כמוני בגילי המבוגר כמעט ה - 51 (כשאני אחגוג את יום הולדתי ה - 51 יום לפני המפגש איתה). חשבתי להדגיש בפניה גם שאני לא מעוניין להמשיך את המצב מעבר ליוני 2021, כשבפועל את הזריקה ההורמונלית האחרונה אני אמור לקבל בסוף שנת 2021, אז אני רוצה לחזור למשרה מלאה. רק שאני מבקש לאפשר לי לנוח ולהבריא בהתאם לתנאים הקיימים.
זה המסר שהעברתי גם לעורך דין, למרות שהוא לא משתף אותי לגבי ההמשך טיפול למרות שביקשתי לערער.
לא קל לי בכלל: בתור אחד שפעיל כל הזמן ועכשו לשבת פתאום זה מטמטם מאוד.
לפחות אני יושב עם הרגל מורמת עם הרבה מחשבות ביני לבין עצמי כשאני לא יושב מול המחשב. בוחן את המשך דרכי בכל התחומים. אם זה שווה לי או לא. יתרונות מול חסרונות.
צופה מהצד על מה שקורה בעבודה דרך קריאת ההודעות בוואטצאפ. משתדל לא להגיב כי פיזית אני לא שם, אבל משתדל לשמור על קשר דרך הסגנית מנהלת הקבלה שלי.
מודה באשמה: הישיבה לא קלה לי משום שהישבן מאוד כואב לי והרגל נרדמת לי בתדירות גבוהה כשהיא מורמת.
נכון.........
משתדל לכתוב כאן הרבה בכדי לא להשתגע מהמחשבות. ולשתות הרבה מים בכדי שהמערכות הפנימיות שלי יעבדו ולהוציא רעלים מהגוף. לא הרבה מהחברים שלי מגיעים לבקרני. לפחות בשבילי הביקורים הם אוויר לנשימה בשבילי. סופסוף לראות אנשים שנכנסים ויוצאים מהבית שלי. כמו כל אדם חברותי אני מחפש חברה ולהימצא בין אנשים.
היום בבוקר יצאתי בפעם הראשונה מהבית ללא הקביים למוקד האחיות בסניף קופת חולים בכדי לקבל את החיסון נגד דלקת הריאות. הלכתי לאט לאט ומדי פעם בפעם עצרתי כשאני מרים את הרגל: הייתי עם המגפון על הרגל השבורה. מצד אחד, היציאה עשתה לי טוב מצד שני, כשחזרתי הביתה מקום השבר צעק לי ברמות. השתדלתי לשבת ולהרים אותה, את הרגל בכדי שהיא תנוח. לא הלכתי עם הקביים כי פחדתי ליפול מהם: בפעם הראשונה כשיצאתי איתם ביום רביעי האחרון הרגשתי לא יציב עליהם וכל פעם פחדתי ליפול מה גם שהישראלי הטיפוסי אוהב אוהב להכשיל אותך ברובו, מעט מאוד מושיטים יד לעזור ולתמוך.
לפחות ביציאה היום בבוקר כשחזרתי ראיתי שיש לי מכתב מהביטוח לאומי עם הפרוטוקול מאותה ועדת אי כשירות שהייתה לי לפני כשלושה שבועות. בסיכום של המכתב ראיתי שהעובדת סוציאלית כתבה שהיא כן ממליצה לקבוע לי דרגת אי כושר עבודה חלקית של 65% לצורך החלמה בתקופת האחוזים הרפואיים הזמניים בהם מקבל טיפול הורמונלי ונמצא במעקבים רפואיים. בעוד שהמוסד לביטוח לאומי - גורם כלשהו שם - החליט בצורה שרירותית לא לאשר לי את קיצבת הנכות רפואית כללית עד יוני 2021, כפי שנקבע לי. הסברתי לעובדת סוציאלית בזמנו באותה פגישה שאם יכולתי לעבוד במשרה של 4 שעות אבל אין משרה של ארבע שעות בבית מלון כל שכן אף מעסיק לא יעסיק אותי בעבור 4 שעות.
באופן מיידי העברתי לעורך דין שלי את הפרוטוקול בוואטצאפ והדגשתי בפניו את ההמלצה של אותה עובדת סוציאלית. וגם ציינתי בפניו שעל פניו זה נראה שיש להם משהו נגדי אם הם החליטו את מה שהחליטו. לא רציתי לציין, שזה על רקע מגדרי למרות שלא הצהרתי זאת ברשי גליי בפניהם.
בעוד חודש פחות יומיים אני אמור להיפגש עם הרופאה התעסוקתית לגבי הארכת חצי משרה או שלא. חשבתי לתומי לציין בפניה את כל הסיפור במיוחד עכשו ששברתי את הרגל ולשתף אותה שזה די מתסכל אותי שמכריחים אותי לעבוד 4 שעות בעוד שאני לא מכיר מקום עבודה שיהיה מוכן להעסיק אותי 4 שעות, מה גם לעשות הסבה מקצועית בגילי כשאני מכיר את העבודה שאני עושה כבר כמעט 30 שנה ומי מבטיח לי שבסוף תהליך ההסבה המקצועית יקבלו אדם כמוני בגילי המבוגר כמעט ה - 51 (כשאני אחגוג את יום הולדתי ה - 51 יום לפני המפגש איתה). חשבתי להדגיש בפניה גם שאני לא מעוניין להמשיך את המצב מעבר ליוני 2021, כשבפועל את הזריקה ההורמונלית האחרונה אני אמור לקבל בסוף שנת 2021, אז אני רוצה לחזור למשרה מלאה. רק שאני מבקש לאפשר לי לנוח ולהבריא בהתאם לתנאים הקיימים.
זה המסר שהעברתי גם לעורך דין, למרות שהוא לא משתף אותי לגבי ההמשך טיפול למרות שביקשתי לערער.
תגובות