שיקוף

מתן, בחור בן 26, התחיל עם רוני בן ה - 57 וחצי לפני כשבוע וחצי באחת מרשתות החברתיות. אמממה??? רוני חשדן מאוד. הן בגלל הפרשי הגילאים. מתן עדיין לא מראה סימני נכונות להיפגש, מתחמק בכל מיני תירוצים. מבקש כספים על ימין ועל שמאל. מעדיף להתכתב בהודעות וואטצאפ. מן הסתם, רוני לא מעוניין להיות דאדי שוגר והוא תוהה בינו לבין עצמו איך מתן מציג את עצמו כאדם עובד כסוכן כשאין לו כסף לקניות, לאוכל, לתרופות. שהרי רוני כבר היה בסרט הזה.  מיותר לציין, שהוא די שוקל לחתוך את הקשר המוזר, ההזוי הזה. אומנם, רוני מוחמא שילד בן 25 מתחיל איתו. כמה שהוא רעב להיות אהוב ונאהב זה לא בכל מחיר ולא בשום הון שבעולם. אומנם, התמונות ברשתות החברתיות של מתן הן אמיתיות ולא מרוטשות, לטענתו. ובכל זאת............ רוני חשדן בריבוע. מתן טען וטוען שהוא דו מיני: לא מעוניין לצאת מהארון כי הוא מפחד שהיציאה שלו מהארון תפגע לו בפרנסה ובשמו הטוב. שלא מפריע לו הפרשי הגילאים: לטענתו, הוא היה עם אישה בת 40. מן הסתם שמן זה לא סתם, זה מטריד, מפתיע, את רוני. האם הבחור נקי בכלל? האם הוא צורך סמים? האם הבחור הזוי עם פגיעה נפשית שלא מבין, יוד...

בואו ונודה באמת לאמיתה: מאז התפרצות הקורונה בנובמבר 2019 בסין כשבישראל בסוף פברואר 2020 העולם השתגע לחלוטין, מכל הבחינות ובכל התחומים. בתחום העסקי - ההנהלות לא מבינים לאיזה כיוון הולכים. כל שני וחמישי משנים כיוון ומצפים שצוות העובדים יבינו לאן נושבת הרוח, לאיזה כיוון הספינה שטה? כרגע, כמעט 6 שנים נראה שתחום העסקי צולל לתהומות. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. עונמס העבודה על העובד רק גובר יותר ויותר. המעסיקים מצפים מהעובדים שיעשו אלף ואחד דברים בשביל שכר מינימום. לחילופין: המעסיקים מצפים שיבינו רמזים מבלי לבקש ישירות. בתחום החברתי - אין כבר סבלנות וסובלנות. אין ערבות הדדית. אדם לאדם זאב. מוכנים לרצוח אחד את השני בשביל תור, בשביל שקל אחד לסמים או לכל דבר אחר. בתחום הפוליטי - במיוחד לאחר השבת השחורה (7.10) אין אימון באף אחד ובאף אחת מהפוליטיקאים. (כן............ זה כבר נהפך לנדוש מרוב שמדברים על זה ומציינים את זה). בתחום החברתי ורווחה - העשירים נהפכים ליותר עשירים. העניים נהפכים ליותר עניים. אוכלוסיית גיל השלישי מתלבטת בין תרופות הכרחיות לבין קניית ירקות ופירות. אין לנו מדינה אחרת ....

זה שאני גיי חילוני זה לא אומר שאני פחות יהודי. אני ישראלי גאה. כאן נולדתי וכאן אני אמות. שירתתי בצבא הגנה לישראל שלוש שנים בשנים של האינתיפאדה השנייה ואחר כך עשיתי מילואים עד גיל 40. אף אחד ואף אחת לא יכולים לקחת את זה ממני, במיוחד לא הפלג הדתי הליטאי ונטורי קרטא שלא מכירים בקיומה של המדינה וחולבים ממנה כספים, כמה שיותר. ********************************************* אני מודאג לאן המדינה צועדת. נורא מודאג. במיוחד אחרי השבת השחורה (7/10) אין לי אימון באף פוליטיקאי שיכול להוביל את המדינה ואת העם. אין אף פוליטקאי שיכול לאחד את העם, להבריא את העם, את הכלכלה, את הרווחה, את הביטחון על הגבולות וביטחון פנים. בגין, שמיר, רבין, שרון זכרונם לברכה לפחות עשו דברים לטובת המדינה והעם, לטוב ולרע. כיבדו את ממסד המשפטי. לצערי הרב אני אומר: אנחנו בדרך לאנרכיה ולמלחמת אזרחים. אלא אם כן............... תהיה הפיכה צבאית. כן, הפיכה צבאית. לפחות ל - 8 שנים עד אשר המדינה והעם יבריאו ויתאחד שוב. ********************************************* אני דואג מה יהיה בעוד 20 שנה כשאני אצא לפנסיה. האם הפנסיה שחסכתי כל השנים...

כשהייתי ילד קטן......... לא הרגשתי שאני אהוב. תמיד היו עושים מניפולציות ריגשיות ומשווים אותי לאחותי ולשאר ילדים. בשלב מסויים הרגשתי ילד דחוי. שלא לדבר על כך שלא הייתי ילד מקובל חברתית כי מי רוצה להיות בקשר עם ילד שמנמן, חנון שהתפרק אחרי מקרה האונס???!!! לאורך ילדותי ובגרותי הרגשתי שאני ילד מאומץ, לא רצוי. שההורים שגידלו אותי הם לא ההורים האמיתיים שלי. לגדול בצורה כזאת בסביבה הטבעית, כביכול, שהיא לא תומכת לא מלווה לא מכוונת זה נורא מאוד. אין פלא שעם השנים עשיתי טעויות, דברים קיצוניים על הגבול. וכן................. אפילו חשבתי להתאבד בבגרותי כי תמיד היו אומרים לי שאני מזכיר בפנים את הדוד שלי שהתאבד. לכשעצמו זה היה נורא להגיד לילד, לנער מתבגר שאת זה אני מבין היום כשאני בגיל מתבגר שנושק לגיל ה - 60 בעוד שנתיים וחצי. כמובן, כשהייתי מטיח את הדברים בהוריי הם היו שוללים את זה והם לא ניסו להצדיק להוכיח שהם ההורים האמיתיים שלי שלא לדבר על כך שבערוב חייהם לא טרחו להתנצל. להגיד שזה ניחם, סיפק, זה ממש לא!!!!! מה אני רוצה להגיד כאן?? תהיו קשובים לילדים שלכם. אל תזניחו אותם. תנו להם תשומת לב. העבר של...

אני כותב בבלוג שלי מהלב. גם אם זה מעניין וגם אם זה לא מעניין. לא מעניין אותי אם אתם מתחברים.ות למה שאני כותב. כן, מעניין אותי שאתם מתחברים ושאתם מוצאים.ות כל פרק בבלוג המשך לפרק הקודם, בצורה כזאת או אחרת זה יוצא לי לא מכוון בכלל. אומנם............... לכל אחד.ת יש את החבילה שלו.ה אני לא מטיל ספק לרגע בנושא. לפעמים לקרוא כל פרק חדש יכולים למצוא אספקט אחר לחיים. פרופציות לחיים. אני לא מתיימר להיות צדיק. שהרי אף אחד.ת לא חף מטעויות. גם אני לא חף מטעויות. **************************************************** לפני חצי שנה עשיתי נזם באף. מודה שכבר הרבה זמן רציתי לעשות נזם באף אבל פחדתי יותר מאשר עגיל באזור אפרכסת האוזן בגלל ריכוז הסינוסים באף. בכל זאת עשיתי את הצעד. כמובן שהייתי חייב להסתובב חצי שנה עם נזם רפואי ואז החלפתי לחישוק. עכשו........ יש לי שני עגילי הליקס באוזן שמאל וגם עגיל חישוק באף. יודע שיהיו כאלה שיהיה להם מה להגיד על זה, חילוניים ודתיים כאחד. למדתי בחיי שלא אכפת לי מה יגידו: תמיד יהיה לאנשים מה להגיד, לטוב ולרע. זה הגוף שלי ואני מחליט מה לעשות בגוף שלי. כמו שיש לי 3 קעקועים קטנ...

כשהמוזה לאחרונה לא מבקרת אצלי אזי................... אין כתיבה בבלוג. זה לא אומר שאין לי קוראים. במיוחד מהמזרח הרחוק. הלב שלי מתמלא בגאווה כחול לבן. ************************************* יסלחו לי כל אוהדי הספורט בכלל וכדורגל בפרט. אבל.................. לא מבין את האושר בזכייה באליפות המדינה בכדורגל ו / או בכדורסל. פעם, בנעוריי, אהדתי את מכבי ת"א בכדורסל כי הרגשתי צורך להיות איני ומקובל בחברה, מה שלא הצלחתי בכלל. מאז התבגרתי, השתנתי. הבנתי שאני לא צריך להשתנות בשביל החברה אלא להיות נאמן לעצמי ולטפח את אישיותי. כמו כן, הבנתי שהחברה לא תהיה שם בשבילי בעת צרה: כנראה נפלתי על האנשים הלא נכונים וזה חישל אותי לא להאמין לאף אחד ולאף אחת שלא לדבר על להאמין לכל מילה, לכל מחמאה, שנאמרת. אני לא מתנצל על כך. ************************************* הערת שוליים: תקיפה צבאית חוזרת באיראן בהובלת ארצות הברית - ישראל לא יורדת מהפרק. אני לא שש אליי קרב. שוב. מצד שני, לא היה מקום להפסיק את את אותה התקפה שהתחלנו. אם חוזרים שוב לתקוף את איראן אזי חייבים לעשות זאת בכל הכח ויש לקטוש את איראן, את דרום לבנון ...

רוני תמיד מתאהב במי שאי אפשר. הוא חסיד של אהבה. מאמין באהבה. חולה על אהבה. לא במושג המגע המיני אלא בעיקר במושג של הרגש. הוא רוצה להיות נאהב לא רק לאהוב. מצד שני................ בגילו המתקדם (עוד שנתיים וקצת 60) למה שיימצא אהבה? למה שיימצא בן זוג? מי רוצה גבר כבן זוג שהוא רגל וחצי מהקבר, ככה במושגים של הלה"טבים? הפעם הוא התאהב בבחור שיכול להיות הבן שלו בגילו. מסוקס, בלונדי על סף הג'ינג'יות. והבחור סטרייט לגמרי בזוגיות, לצערו הרב. רוני לא מפסיק לפנטז עליו והוא יודע שהוא לא יכול להגיע איתו למצב אינטימי ו / או למפגש על כוס יין או ספל קפה. בפעם הקודמת הוא התאהב בחבר קרוב - קרוב אליו. חבר נפש. חי"רניק מושלם. אפילו שיתף אותו ברגשותיו כלפיו: שהוא אוהב אותו אהבת נפש לא רק כאח גדול לאח קטן אלא היה רוצה בן זוג כמוהו. רוני יודע טוב מאוד שהוא לא טיפוס של מועדונים, מסיבות. שהוא לא יילך גם כבר יותר לסאונות בכדי לתפוס מין מזדמן, כבר מיצה את הנושא הזה: שם היו מתחילים איתו בני 80 ולא מי שחפצה נפשו באותה מידה היו גם כאלה צעירים ממנו בכמה שנים טובות שפנו אליו והם לא הטעם שלו בכלל. רוני ל...

יום הולדת שלי ה - 57 עבר בשלום. בצל המלחמה וישיבה בבית עם טיפול באמי החולה. כבר שכחתי שהיה לי יום הולדת. המתנה היחידה שעשיתי לעצמי זה להזמין לעצמי זוג משקפי ראיה נוספים בלי מסגרת, דבר שהתבקש והיה צריך להיעשות כי יש שינויים במספרים, בצלינדרים. המקלט בבית ספר ממול לבית נשאר פתוח 24/7 כך שבזמן של אזעקות אני ניגש לשם להתמגן, בלי שלג לצערי כי הוא לא נותן לי לקחת אותו בידיים או במנשא. אומנם, כשישנן אזעקות בלילה אני נשאר במיטה ואומר את הפסוק "שמע ישראל" 8 פעמים כפול פעמיים. אילולא מצבה הבריאותי של אימי לא יודע איך הייתי ממשיך לנסוע לעבודה וחזרה, מאחר ואוטובוסים מפסיקים לעבוד בשעה 20:00 בערב, נכון להשבוע. להוציא כסף למוניות לא הייתי מוכן כי את כל היומיות שלי הייתי חייב להוציא למוניות. החברה שמעסיקה אותי לא מוכנה לספק הסעות למעט סופישבוע וחגים ואף נתנו לי את האופציה להתפטר. כשהגשתי מכתב התפטרות בגלל מצבה הבריאותי של אימי הם פתאום התהפכו להם שכן מבקשים שאשאר לעבוד. ההנחה שלי הייתה שמנהל המתחם רוצה שקט תעסוקתי מצד הדיירים על נוכחות של מתגברים שלא מרימים את הראש וגם לא מתייחסים אליהם. גב...

חודש שלם לא כתבתי. לא בגלל שלא היה לי מה לכתוב, לשתף.  פשוט החיים סחפו אותי בצורה כזאת לתוך סערת צונאמי שטרפה הכל.  לצערי הרב, היא טרפה אותי על כל רגשותיי, מצבי הבריאותי הפיזי והנפשי. ורק לפני מספר ימים נכנסנו שוב למערכה ביטחונית לא פשוטה בעליל. מערכה ביטחונית שמדאיגה אותי מכל הבחינות. היו ימים שרציתי לצרוח. היו ימים שרציתי לבכות אל תוך הכרית כי מן הסתם אף אחד ואף אחת לא היו מוכנים לתת לי כתף. התעלמות טוטאלית: כל אחד ואחת מתנהגים כאילו השמש זורחת להם מהתחת, סליחה על הביטוי. היו ימים שפשוט רציתי להיעלם ולא לחזור שוב. רוב הזמן, העדפתי לשמור על זכות השתיקה ולא לשתף אף אחד ואף אחת משום שהחברה של ימינו אוהבת כשאתה סובל. לא רציתי לחשוף את רגשותיי, את תוכניותיי. מודה באשמה שזה היה מאוד קשה לי לעמוד במשימה הזאת. הנה נשברתי................... כמו כולנו. *************************************************** השנה המומולדת שלי יוצא ביום ראשון הקרוב. יום קודם יוצא התאריך העברי של המומולדת שלי. לא שאני חוגג את היום ההולדת. שלא לדבר שאני לא זוכר מתי חגגתי. מה גם שדווקא ביום הזה יוצא לי ללוות א...

קראתי לפנות בוקר פוסט בפייסבוק שפשוט הזדעזעתי ממנו. טרנסית נפטרה ולא היו לה קרובי משפחה שהיו איתה בקשר גם לא עשו לה מצבה. רק לחשוב שהמצב עלול להיות אצלי: שהרי אחותי ומשפחתה ניתקו איתו קשר. אני רק תוהה ביני לבין עצמי מה ייקרה אם אני אקבל התקפת לב בבית ואני אמות? שהרי אף אחד ואף אחת לא יידעו, ירגישו. פשוט מזעזע. ***************************************** אין לי כבר אימון באף אחד ובאף אחת. אנשים רעים בטבעם. נהנים מזה שרע לאחרים וכשטוב לצד השני הם אוכלים את עצמם. אין כבר ערך לחברות, רעות, ערבות הדדית. כל אחד לעצמו. ציפיות יש רק בכריות. ***************************************** כחלק מניסיון ההחלמה שלי מסיפור האונס שעברתי בילדות התחלתי בתהליך צמיחה מפוסט טראומה. כן........ קראתם נכון: פוסט טראומה. החלטתי לדבר על זה בפתיחות, לתת הרצאות. אפילו פתחתי קבוצה בפייסבוק בנושא. רק שאין היענות לכך. אנשים בורחים, מתחמקים מלדבר על זה. לא מעוניינים לגעת בתפוח אדמה הלוהט הזה. חברות ילדות שלמדו איתי באותה כיתה, באותו בית ספר לא מוכנות לדבר איתי על זה. התעלמות טוטאלית. העיקר אנשים אומרים לי להשאיר את הסיפור...

**הפרק הזה נכתב בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים** *********************************************** ישנם אנשים שלא מבינים את משמעות מעשיהם ואת משמעות הדברים שהם אומרים. לא שאני מנסה לחנך אותם בכלל. שהרי הם עוד מעט בני 60 וקשה לשנות אותם, לחנך אותם. רק יודעים להסתכל על הגיבנת של האחרים ולא של עצמם. אני רק תוהה ביני לבין עצמי: האם בסוף היום כשהם בבית שלהם האם הם עושים לעצמם חשבון נפש ומגישים לעצמם דו"ח בקרת נזקים שעשו במהלך היום ואיפה אפשר להשתפר, לתקן?? בעיניי, הם לא עושים. רק שלא יתהו אחר כך למה כועסים עליהם, למה לא מבינים אותם, למה לא מתייחסים אליהם ברצינות. ************************************************ רבי נחמן מברסלב היה אומר: "כל המקבל את הקיים בהבנה מאושר הוא! האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק או אחר" ************************************************ לאף אחד אין חיים מושלמים. לכל אחד יש את הבעיות שלו. יש אנשים שיודעים איך להתמודד  איתן בצורה מושלמת.

סליחה שאני חי ולא שלחתי יד בנפשי. אני אדם חזק ולא בעד להתאבדויות. סליחה שאני תזכורת לסיפור אונס מהלך על שניים. סליחה שאני לא משתמש בסמים או בכדורי הרגעה, כי אני לא מאמין בהם. נכון............ מקרה האונס עשתה לי צלקת עמוקה שהיא עדיין מדממת לה עד היום, כמעט 50 שנה אחרי. אף אחד לא יכול להבין את זה כמה זה עדיין משפיע, כואב. גם אחרי כמעט פאקינג 50 שנה. מה לעשות???? אם אני לא אדבר על זה זה לא ייעלם. לא נותן יותר יד לנצל אותי, להשפיל אותי, לעשות עליי מניפולציות ריגשיות. רק מחכה לשמוע את המילה "סליחה" מאמא שלי, לפחות, שהיא לא הייתה שם בכדי להגן עליי, להבין אותי, שלא חיבקה אותי גם כשבאתי לספר לה ולאבי ז"ל על מקרה האונס. לשמוע ממנה את המילים: "אני אוהבת אותך, אני גאה בך על מי שאתה. אני מבינה שעשית טעויות בכדי למשוך תשומת לב שבעצם צעקת: 'תראו אותי, תקשיבו לי' ". גם אני רוצה ורציתי לקבל חיבוק, שיעשו לי מסיבת הפתעה ליום הולדת: כשהגעתי לגיל 50 (שזה היה לפני 6 וחצי שנים) חשבתי שיעשו לי מסיבת הפתעה והתאכזבתי. כבר לא מצפה לכלום, למען האמת, כגודל הציפיות גודל האכזבות או ...

אני בסערת רגשות........ לצערי הרב, אני מרגיש אבוד ושאין לי אוזן קשבת........... סיפור האונס שעברתי בגיל 9 צף שוב. עם הרבה שאלות, תהיות. "למה זה קרה לי? למה אף אחד מסגל ההוראה שידע ולא עשה שום דבר בנושא? למה אני? איפה היו חברי הכיתה והשיכבה שלי, מדוע הם לא עשו שום דבר נגד האנסים והעדיפו לעשות עליי חרם כיתתי - שיכבתי?" אף אחד לא יכול להבין איזו שריטה יש לי בנשמה, בנפש. הגוף איכשהוא השתקם. הנשמה לא השתקמה, עוד מעט 50 שנה. פאקינג 50 שנה עוד מעט. מילד שמנמן שהיה מוציא ציונים של מאיות ותשעים במבחנים ירדתי לציונים של 60 - 50 - 40. מעולם לא הלכתי למסיבות של ימי שישי. מעולם לא יצאתי למועדונים. מעולם לא התחלתי לעשן. בעצם, עד היום אני לא מסוגל ללכת למועדונים, למסיבות ולהשתכר עד לא ידע. הנשמה שלי צועקת........... כל הילדות שלי, הבגרות שלי הלכה קאפוט. בגלל המקרה הזה. רק לאחרונה נפלה לי התובנה שכל הדברים שעשיתי בחיי - לצבוע את השיער לבלונד ואחר כך פסים, לעשות עגילים באוזניים, להתאהב בבן אדם הלא נכון (נער ליווי) שחשבתי לתומי שאני יכול לשנות אותו, ועוד - היו בעצם מתוך מצוקה. רצון לקבל תשומת ...

כאשר הורים עוזבים את העולם הזה, החיים משתנים באופן שאי אפשר באמת להתכונן אליו. נוצר חלל שקט וכואב — לא זעקה של כאב, אלא תחושת חסר עמוקה שאי אפשר למלא. אנחנו לא מאבדים רק את מי שגידלו אותנו. אנחנו מאבדים את התחושה של להיות תמיד הילד של מישהו, מוחזק באהבה ללא תנאים. הזרועות שלהם היו המחסה הראשון שלנו. הקולות שלהם היו הרוגע ברגעי פחד. ההכוונה שלהם הייתה מצפן שקט שליווה את צעדינו. כשהם אינם, העולם מרגיש גדול יותר — וגם קר יותר. פחות סלחני, פחות רך. וגם כבוגרים, אנחנו מבינים עד כמה נשענו על הנוכחות שלהם, על התפילות שלהם, על האמונה שלהם בנו. החסר מתגלה בפרטים הקטנים: טון מוכר, שאלה פשוטה, חיוך שמבין בלי מילים. פעם האהבה שלהם עיגנה אותנו וגרמה לחיים להרגיש אפשריים. עכשיו אנחנו ממשיכים הלאה, נושאים איתנו גם זיכרון וגם כאב, ולומדים לחיות כשגעגוע שקט שוכן קרוב ללב. ********************************************************* תעריכו את ההורים שלכם. תאהבו את ההורים שלכם. תדאגו להם. גם כאשר פרשתם כנפיים מהבית. הם לא יהיו שם כל הזמן. אל תקחו אותם כמובן מאליו. תזכרו: כמו שאין ספר, מדריך, טוב להורה מושלם...

                    הייתי רוצה לדווח שפוליטיקאי התחיל איתי. הייתי רוצה לדווח שידוען התחיל איתי. הייתי רוצה לדווח שאני בזוגיות חדשה. אבל................... לא זה ולא זה. כל מי שעבר את גיל 45 ונכנס לגיל החמישים פלוס אז.......... הוא לא נחשב. הוא נפסל. הוא לא רלוונטי. מבחינתי??!! אני לא אצא עם בני 60 פלוס אלא עם בני גילי ואפילו צעירים שהם בוגרים בנפשם. יכול להבין שלכל אחד יש את הטעם שלו כמו לי יש את הטעם שלי. לא שהייתי מתנגד שאיזה פוליטיקאי חתיך (יש כזה בכלל??!!) או ידוען או שחקן התחילו איתי. לא שעולם הזוהר והפוליטיקה מושכים אותי בכלל, מבחינתי שתי העולמות הללו הן עולמות זנותיים. מי לא רוצה להיות בזוגיות??!! תכלס, אחרי כמעט 2 עשורים שאני לא בזוגיות טוב לי להיות לבד. מצד שני, הייתי רוצה לקבל חיבוקים ונשיקות כשאני חוזר הבית או סתם ככה. ********************************************* לאחרונה........ יצא לי להתכתב עם גברים בשנות השלושים לחייהם, לטענתם, במסנג'ר של הפייסבוק. מהר מאוד הבנתי שהם לא רציניים בכלל. מאונני מקלדת, סליחה על הביטוי. לא עונים...

אני יודע שאני יפה חיצונית וגם יפה באישיות שלי. מאוד מרגיש נוח בהתנהלות שלי. שומר על חזות צנועה האישיות שלי יוצאת החוצה. נכון.......... אני עונד צמידים, יש לי שני עגילי פירסינג באוזן. לא מבליט את השייכות המגדרית שלי שהרי מה שאני עושה בדלת אמותיי זה ענייני בלבד. אדרבא ואדרבא תמיד אמרו לי שיש לי חזות גברית ולא מנחשים שאני גיי. נוח לי עם מי שאני. הרוב מקבלים אותי כמו שאני זה שישנם כמה כאלה חשוכים במחשבותיהם כי הם באו ממדינות אפריקה ומהעולם השלישי זו לא אשמתי. פשוט תתקדמו הגעתם למדינה מערבית. עד לפני כמה שנים הייתי מושך אליי טיפוסים מוזרים, מפוקפקים, כאלה שמחפשים תשומת לב לא יודע למה. לאחרונה, אני עובד מאוד קשה לשים גבולות ולהרחיק אנשים כאלה ולהקיף את עצמי באנשים עם אנרגיות חיוביות. זו הבעיה שלהם שהם לא מבינים למה גם ככה הם לא יבינו. עם הרבה עבודה אני מלמד את עצמי לשמור על שלוות נפש האישית שלי. הצרות של אחרים לא מעניינים אותי כמו שהצרות שלי מעניינות את האחרים. מי שלא שומר על קשר איתי רק מתי שנוח להם אז תודה רבה תחסכו ממני: אתם רואים את הדלת כמו שנכנסתם אתם מוזמנים לצאת לצמיתות רק אל תחסמו א...

אני מתגעגע למנהיג חזק שיודע להוביל ויודע מה טוב לעם שלו. מנהיג בסדר גודל כמו: מנחם בגין, יצחק רבין זיכרונם לברכה. שהיה אפשר להתווכח איתם פוליטית מדינית, היה אפשר לא להסכים איתם אבל עשו צעדים גדולים מבחינה פוליטית והיסטורית לטובת העם שלהם. איזה מנהיג יש לנו היום??  אם היו בחירות היום האם יש לנו מועמד מתאים לראשות ממשלה?? התשובה היא חד משמעית: לא !!!!!!!!! בבחירות הבאות שיהיו אסור לנו כעם ללכת לבחור ואם כבר הולכים אז לשים פתקים לבנים אלא אם כן יקום מנהיג עילוי שיוביל, יסעיר וינהיג אותנו לעתיד יותר טוב. בהתחשב שהעם היהודי היושב בציון הוא עם בוגדני: נוהר אחרי מנהיג שנראה לו מצויין וכשהוא מאכזב אותו הוא זונח אותו לאנחות. או לחילופין: ראו את ראש הממשלה הנוכחי מטיל מיסים חי על חשבון האזרחים אך רואים בו עילוי, ראש ממשלה מצויין. יש לי שאלה לציבור שמצביע לליכוד בפרט ולימין בכלל: מה אתם מטומטמים? אתם משלמים עבור ממשלות מנופחות של הליכוד למרות האידיאולוגיה, או ממה שנשאר ממנה. אתם הציבור שמצביע לימין מתגעגע לא רק לבגין ז"ל אלא גם לבן גוריון וגם ליצחק רבין, זיכרונם לברכה. אנחנו כציבור בכלל חייב...

מצאתי שיטה איך להרגיע את שלג, החתול שלי. כשקיבלתי אותו לפני כמעט 10 חודשים הוא אופיין כחתול חרדתי. כל רגע נתון כשאני בבית אני משתדל להיות בקירבתו ולהדליק לו מוזיקה מרגיעה של חתולים ביוטיוב. ברגע שהוא שומע וגם מרגיש אותי הוא נהיה רגוע כל היום. לא יודע האם זו הדרך שמשפיעה על שאר החתולים הביתיים על שלג זה משפיע. ברור לי מאוד שהשהייה והנוכחות שלי בבית משפיעה לטובה על שלג. הוא מרגיש בטוח, רגוע ושהוא מבין שאבא שלו בבית. שלג הוא מסוג אנגורה. חתול לבן כולו - כולו בגלל זה החלטתי לקרוא לו שלג. ייללני כשהוא רוצה משהו: יודע לעמוד על שלו ולדרוש את מה שהוא רוצה. כשקיבלתי אותו מהמשפחה האומנת שלו לפני כמעט 10 חודשים הוא התנהג בטבעיות בבית החדש שלו. מצד שני, הוא יילל כשהשארתי אותו לבד בבית בגלל שהייתי חייב לצאת לעבוד. היום, עם כל הכאב והצער אני חייב לסגור את החלונות בבית ולהשאיר לו פתח קטן לאוויר בשירותקלחת הן בגלל חתולי הרחוב שמעצבנים והן בגלל אנשים רעים שיש לי בשכונה שלא סובלים ייללות של חתול בפרט וא.נשים בכלל. כשאני חוזר הביתה בסוף יום עבודה הוא פשוט שמח, נהיה רגוע ואף מחכה לי בסבלנות אחרי שאוכל קצ...

עוד מעט שנתיים לשבת השחורה. אנחנו בפתח של חגי תשרי התשפ"ו. ברור לכל שאין מצב רוח, גם השנה, לחגוג את החגים. אין אווירת חג, אין מצב רוח לחגוג.  הן בגלל המצב הכלכלי. הן בגלל המצב הביטחוני. הן בגלל שהאווירה לא ברורה במדינה השסע בתוך החברה מאוד עמוק. הקיצונים משתי קצוות החברה יותר ויותר מקצינים.  אם היום היו מתקיימות הבחירות לא היה באמת למי להצביע: בעיני האנשים שאני מדבר כל הכנסת הנוכחית, כל חברי הכנסת הנוכחית שאני מניח שירוצו לכנסת הבאה אשמים אחד אחת באותו מחדל נוראי, מושחתים, דואגים לכיס ולכיסא שהם יושבים עליו. כבר שש עשרה שנה אני לא משרת בצבא, שוחררתי משירות מילואים פעיל בפיקוד העורף. אין יום שאני לא מודה על כך כי לא הייתי רוצה לצאת לסבב חמישי של מילואים כשישנם אוכלי חינם שלא משרתים. כן, אוכלי חינם. את ה - 7 באוקטובר אני זוכר טוב מאוד כאילו זה היה אתמול. לא שהייתי באותה מסיבת נובה. הייתי בשעה האחרונה של משמרת לילה שעשיתי במלון שעבדתי שחציו היה מלון וחציו בניין משרדים בתל אביב. כל הכניסה של המלון הייתה מזכוכיות שלא נשברו, תודה לאל. איש  של בניין המשרדים שישב בדלפק שלו ממש לא...