התקרבנות לא בבית ספרי
בצל המלחמה וישיבה בבית עם טיפול באמי החולה.
כבר שכחתי שהיה לי יום הולדת. המתנה היחידה שעשיתי לעצמי זה להזמין לעצמי זוג משקפי ראיה נוספים בלי מסגרת, דבר שהתבקש והיה צריך להיעשות כי יש שינויים במספרים, בצלינדרים.
המקלט בבית ספר ממול לבית נשאר פתוח 24/7 כך שבזמן של אזעקות אני ניגש לשם להתמגן, בלי שלג לצערי כי הוא לא נותן לי לקחת אותו בידיים או במנשא. אומנם, כשישנן אזעקות בלילה אני נשאר במיטה ואומר את הפסוק "שמע ישראל" 8 פעמים כפול פעמיים.
אילולא מצבה הבריאותי של אימי לא יודע איך הייתי ממשיך לנסוע לעבודה וחזרה, מאחר ואוטובוסים מפסיקים לעבוד בשעה 20:00 בערב, נכון להשבוע. להוציא כסף למוניות לא הייתי מוכן כי את כל היומיות שלי הייתי חייב להוציא למוניות. החברה שמעסיקה אותי לא מוכנה לספק הסעות למעט סופישבוע וחגים ואף נתנו לי את האופציה להתפטר. כשהגשתי מכתב התפטרות בגלל מצבה הבריאותי של אימי הם פתאום התהפכו להם שכן מבקשים שאשאר לעבוד. ההנחה שלי הייתה שמנהל המתחם רוצה שקט תעסוקתי מצד הדיירים על נוכחות של מתגברים שלא מרימים את הראש וגם לא מתייחסים אליהם. גברים ונשים כאחד. הפריע למנהל שלי מהחברה שהתלוננתי בפני הנהלת החברה והנהלת המתחם שלא מספקים הסעות. במקום לשבת ולדבר איתי הוא תקף אותי מילולית וטען שאני חי בסרט על כל טענה מוצדקת מצידי הוא חזר ותקף אותי מילולית. היה לי ברור שאין לו מה לענות ושהטענות שלי נכונות והוא לא היה מסוגל להתמודד עם הביקורת שלי. נכון להיום, כל הקלפים פתוחים על השולחן, מבחינתי. אומנם אני חוזר לעבוד ואני הנחתי את הקלפים על השולחן.
שיהיה ברור: אף אחד אבל אף אחד לא דואג לי חוץ ממני. הדרישה של מנהל המתחם שנודיע שאנחנו מגיעים למתחם ומגיעים לבתים שלנו זו דרישה מגוחכת כביכול דאגה לעובדים. הכל למראית עין. מי חי כאן בסרט?? ליום ההולדת שלי לא קיבלתי אפילו ברכה רק אחרי שכתבתי בקבוצה "תודה רבה למברכים.ות" שתי חברות צוות ענו "מזל טוב" ומנהל המתחם נזכר בשעות הערב המוקדמות "מזל טוב".
בנוסף, יש בי כעס עצום על אותה "מתאמת הסמה" שהוצמדה לי על ידי ביטוח לאומי על מנת למצוא עבודה בהתאם למגבלה של היד הנכה שלי. זה התחיל שהפגישה הראשונה לא התקיימה כי היא התעכבה עם גורם אנושי אחר ונתנו לי להתייבש במשך חצי שעה מבלי לצאת אליי ולהתנצל עד שקמתי והלכתי. רק אחרי שיצאתי הן נזכרו להתקשר ולבקש שאחזור. כשהתקיימה הפגישה בסופו של דבר במועד אחר היא ניסתה לנתב אותי לעבור תחום אחר כי ענף המלונאות אינו ענף יציב בכלל ושאני זקוק לשקט תעשייתי. מיותר לציין, שהיא ניסתה בכל כוחה לנתב אותי לתחום פקידות לובי / מאבטח וברגע שאני אכנס למקום עבודה מסודר היא תגזור עליי קופון ותקבל את העמלה שלה במשך 6 חודשים. נכון............ ענף המלונאות לא יציב, במיוחד בשלוש שנים האחרונות בשל המצב הביטחוני. נכון............ שדרישות של הנהלות בתי המלון מאז הגל הראשון של הקורונה נהפכו לבלתי הגיוניות. לפחות הייתי בסביבת עבודה מוכרת ומוגנת. פשוט הייתה לנו שיחת טלפונית טעונה מאוד קשה שבה היא הבהירה שהיא לא מוכנה לקבל יחס כזה וגם טרחה לחזור אליי כעבר כמה שבועות בטענה שאני לא יודע לקבל ביקורת ושאני מתקרבן כל הזמן. היא ידעה שהיא לא בסדר. מי שמתקרבן כאן זה לא אני. לא שכחתי לה שהיא עזרה לי כשהיה לי עיקול הוצאה לפועל ושהיא עזרה לי בכסף במזומן באותם ימים. מצד שני, לגרום לי לטלטלה מקצועית ולהגיע לעבוד במקום עבודה שלא מתאימה לאישיות שלי.
מיותר לציין, כי שוק העבודה נכנס להקפאה מאז שהתחילה המלחמה לפני שבועיים. בכלל השוק נכנס להקפאה. זו שנת בחירות ובמקום שיזרימו כספים לעובדים בקו העימות בפרט ובכלל המשק על מנת להניע את גלגלי המשק מפנים את הכספים לחרדים שלא תורמים למדינה בשום תחום והם מוצצים, בכל מובן המילה, את המדינה ואת האזרחים שכן תורמים אם זה במילואים ואם זה בתשלום המיסים. מצב שכבר קיים במשך 3 וחצי שנים האחרונות, לצערנו הרב.
כמו כן, יש משבר אמון כנגד הדרג המדיני - פוליטי מצד הציבור. אסור שיהיה משבר אימון כלפיי צבא העם מצד הציבור. לצערי הרב, חצי שנה לפני הבחירות אני לא יודע למי אני הולך להצביע: יש לי חוסר אימון כלפיי כל הפוליטיקאים בכנסת ומחוצה לה. אין פוליטיקאי אחד שאני יכול להצביע עליו ולו שהוא יכול להנהיג אותי ואותנו כמו בצורה נכונה וחכמה. היו לנו בעבר פוליטיקאים כמו: מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, אריאל שרון זכרונם לברכה שמאוד לא הסכמתי עם דעותיהם הפוליטיות (לפחות עם רובם) אבל הם עשו צעדים לטובת העם, החברה והמדינה: צעדים טובים וצעדים שגויים. בתקופתם הם היו מנסים לעשות את הכל שהמדינה והחברה תכנס לקיפאון כלכלי.
Comments