שיקוף

זה שאני גיי חילוני זה לא אומר שאני פחות יהודי. אני ישראלי גאה. כאן נולדתי וכאן אני אמות. שירתתי בצבא הגנה לישראל שלוש שנים בשנים של האינתיפאדה השנייה ואחר כך עשיתי מילואים עד גיל 40. אף אחד ואף אחת לא יכולים לקחת את זה ממני, במיוחד לא הפלג הדתי הליטאי ונטורי קרטא שלא מכירים בקיומה של המדינה וחולבים ממנה כספים, כמה שיותר. ********************************************* אני מודאג לאן המדינה צועדת. נורא מודאג. במיוחד אחרי השבת השחורה (7/10) אין לי אימון באף פוליטיקאי שיכול להוביל את המדינה ואת העם. אין אף פוליטקאי שיכול לאחד את העם, להבריא את העם, את הכלכלה, את הרווחה, את הביטחון על הגבולות וביטחון פנים. בגין, שמיר, רבין, שרון זכרונם לברכה לפחות עשו דברים לטובת המדינה והעם, לטוב ולרע. כיבדו את ממסד המשפטי. לצערי הרב אני אומר: אנחנו בדרך לאנרכיה ולמלחמת אזרחים. אלא אם כן............... תהיה הפיכה צבאית. כן, הפיכה צבאית. לפחות ל - 8 שנים עד אשר המדינה והעם יבריאו ויתאחד שוב. ********************************************* אני דואג מה יהיה בעוד 20 שנה כשאני אצא לפנסיה. האם הפנסיה שחסכתי כל השנים...

כשהייתי ילד קטן......... לא הרגשתי שאני אהוב. תמיד היו עושים מניפולציות ריגשיות ומשווים אותי לאחותי ולשאר ילדים. בשלב מסויים הרגשתי ילד דחוי. שלא לדבר על כך שלא הייתי ילד מקובל חברתית כי מי רוצה להיות בקשר עם ילד שמנמן, חנון שהתפרק אחרי מקרה האונס???!!! לאורך ילדותי ובגרותי הרגשתי שאני ילד מאומץ, לא רצוי. שההורים שגידלו אותי הם לא ההורים האמיתיים שלי. לגדול בצורה כזאת בסביבה הטבעית, כביכול, שהיא לא תומכת לא מלווה לא מכוונת זה נורא מאוד. אין פלא שעם השנים עשיתי טעויות, דברים קיצוניים על הגבול. וכן................. אפילו חשבתי להתאבד בבגרותי כי תמיד היו אומרים לי שאני מזכיר בפנים את הדוד שלי שהתאבד. לכשעצמו זה היה נורא להגיד לילד, לנער מתבגר שאת זה אני מבין היום כשאני בגיל מתבגר שנושק לגיל ה - 60 בעוד שנתיים וחצי. כמובן, כשהייתי מטיח את הדברים בהוריי הם היו שוללים את זה והם לא ניסו להצדיק להוכיח שהם ההורים האמיתיים שלי שלא לדבר על כך שבערוב חייהם לא טרחו להתנצל. להגיד שזה ניחם, סיפק, זה ממש לא!!!!! מה אני רוצה להגיד כאן?? תהיו קשובים לילדים שלכם. אל תזניחו אותם. תנו להם תשומת לב. העבר של...

אני כותב בבלוג שלי מהלב. גם אם זה מעניין וגם אם זה לא מעניין. לא מעניין אותי אם אתם מתחברים.ות למה שאני כותב. כן, מעניין אותי שאתם מתחברים ושאתם מוצאים.ות כל פרק בבלוג המשך לפרק הקודם, בצורה כזאת או אחרת זה יוצא לי לא מכוון בכלל. אומנם............... לכל אחד.ת יש את החבילה שלו.ה אני לא מטיל ספק לרגע בנושא. לפעמים לקרוא כל פרק חדש יכולים למצוא אספקט אחר לחיים. פרופציות לחיים. אני לא מתיימר להיות צדיק. שהרי אף אחד.ת לא חף מטעויות. גם אני לא חף מטעויות. **************************************************** לפני חצי שנה עשיתי נזם באף. מודה שכבר הרבה זמן רציתי לעשות נזם באף אבל פחדתי יותר מאשר עגיל באזור אפרכסת האוזן בגלל ריכוז הסינוסים באף. בכל זאת עשיתי את הצעד. כמובן שהייתי חייב להסתובב חצי שנה עם נזם רפואי ואז החלפתי לחישוק. עכשו........ יש לי שני עגילי הליקס באוזן שמאל וגם עגיל חישוק באף. יודע שיהיו כאלה שיהיה להם מה להגיד על זה, חילוניים ודתיים כאחד. למדתי בחיי שלא אכפת לי מה יגידו: תמיד יהיה לאנשים מה להגיד, לטוב ולרע. זה הגוף שלי ואני מחליט מה לעשות בגוף שלי. כמו שיש לי 3 קעקועים קטנ...

כשהמוזה לאחרונה לא מבקרת אצלי אזי................... אין כתיבה בבלוג. זה לא אומר שאין לי קוראים. במיוחד מהמזרח הרחוק. הלב שלי מתמלא בגאווה כחול לבן. ************************************* יסלחו לי כל אוהדי הספורט בכלל וכדורגל בפרט. אבל.................. לא מבין את האושר בזכייה באליפות המדינה בכדורגל ו / או בכדורסל. פעם, בנעוריי, אהדתי את מכבי ת"א בכדורסל כי הרגשתי צורך להיות איני ומקובל בחברה, מה שלא הצלחתי בכלל. מאז התבגרתי, השתנתי. הבנתי שאני לא צריך להשתנות בשביל החברה אלא להיות נאמן לעצמי ולטפח את אישיותי. כמו כן, הבנתי שהחברה לא תהיה שם בשבילי בעת צרה: כנראה נפלתי על האנשים הלא נכונים וזה חישל אותי לא להאמין לאף אחד ולאף אחת שלא לדבר על להאמין לכל מילה, לכל מחמאה, שנאמרת. אני לא מתנצל על כך. ************************************* הערת שוליים: תקיפה צבאית חוזרת באיראן בהובלת ארצות הברית - ישראל לא יורדת מהפרק. אני לא שש אליי קרב. שוב. מצד שני, לא היה מקום להפסיק את את אותה התקפה שהתחלנו. אם חוזרים שוב לתקוף את איראן אזי חייבים לעשות זאת בכל הכח ויש לקטוש את איראן, את דרום לבנון ...

רוני תמיד מתאהב במי שאי אפשר. הוא חסיד של אהבה. מאמין באהבה. חולה על אהבה. לא במושג המגע המיני אלא בעיקר במושג של הרגש. הוא רוצה להיות נאהב לא רק לאהוב. מצד שני................ בגילו המתקדם (עוד שנתיים וקצת 60) למה שיימצא אהבה? למה שיימצא בן זוג? מי רוצה גבר כבן זוג שהוא רגל וחצי מהקבר, ככה במושגים של הלה"טבים? הפעם הוא התאהב בבחור שיכול להיות הבן שלו בגילו. מסוקס, בלונדי על סף הג'ינג'יות. והבחור סטרייט לגמרי בזוגיות, לצערו הרב. רוני לא מפסיק לפנטז עליו והוא יודע שהוא לא יכול להגיע איתו למצב אינטימי ו / או למפגש על כוס יין או ספל קפה. בפעם הקודמת הוא התאהב בחבר קרוב - קרוב אליו. חבר נפש. חי"רניק מושלם. אפילו שיתף אותו ברגשותיו כלפיו: שהוא אוהב אותו אהבת נפש לא רק כאח גדול לאח קטן אלא היה רוצה בן זוג כמוהו. רוני יודע טוב מאוד שהוא לא טיפוס של מועדונים, מסיבות. שהוא לא יילך גם כבר יותר לסאונות בכדי לתפוס מין מזדמן, כבר מיצה את הנושא הזה: שם היו מתחילים איתו בני 80 ולא מי שחפצה נפשו באותה מידה היו גם כאלה צעירים ממנו בכמה שנים טובות שפנו אליו והם לא הטעם שלו בכלל. רוני ל...

יום הולדת שלי ה - 57 עבר בשלום. בצל המלחמה וישיבה בבית עם טיפול באמי החולה. כבר שכחתי שהיה לי יום הולדת. המתנה היחידה שעשיתי לעצמי זה להזמין לעצמי זוג משקפי ראיה נוספים בלי מסגרת, דבר שהתבקש והיה צריך להיעשות כי יש שינויים במספרים, בצלינדרים. המקלט בבית ספר ממול לבית נשאר פתוח 24/7 כך שבזמן של אזעקות אני ניגש לשם להתמגן, בלי שלג לצערי כי הוא לא נותן לי לקחת אותו בידיים או במנשא. אומנם, כשישנן אזעקות בלילה אני נשאר במיטה ואומר את הפסוק "שמע ישראל" 8 פעמים כפול פעמיים. אילולא מצבה הבריאותי של אימי לא יודע איך הייתי ממשיך לנסוע לעבודה וחזרה, מאחר ואוטובוסים מפסיקים לעבוד בשעה 20:00 בערב, נכון להשבוע. להוציא כסף למוניות לא הייתי מוכן כי את כל היומיות שלי הייתי חייב להוציא למוניות. החברה שמעסיקה אותי לא מוכנה לספק הסעות למעט סופישבוע וחגים ואף נתנו לי את האופציה להתפטר. כשהגשתי מכתב התפטרות בגלל מצבה הבריאותי של אימי הם פתאום התהפכו להם שכן מבקשים שאשאר לעבוד. ההנחה שלי הייתה שמנהל המתחם רוצה שקט תעסוקתי מצד הדיירים על נוכחות של מתגברים שלא מרימים את הראש וגם לא מתייחסים אליהם. גב...

חודש שלם לא כתבתי. לא בגלל שלא היה לי מה לכתוב, לשתף.  פשוט החיים סחפו אותי בצורה כזאת לתוך סערת צונאמי שטרפה הכל.  לצערי הרב, היא טרפה אותי על כל רגשותיי, מצבי הבריאותי הפיזי והנפשי. ורק לפני מספר ימים נכנסנו שוב למערכה ביטחונית לא פשוטה בעליל. מערכה ביטחונית שמדאיגה אותי מכל הבחינות. היו ימים שרציתי לצרוח. היו ימים שרציתי לבכות אל תוך הכרית כי מן הסתם אף אחד ואף אחת לא היו מוכנים לתת לי כתף. התעלמות טוטאלית: כל אחד ואחת מתנהגים כאילו השמש זורחת להם מהתחת, סליחה על הביטוי. היו ימים שפשוט רציתי להיעלם ולא לחזור שוב. רוב הזמן, העדפתי לשמור על זכות השתיקה ולא לשתף אף אחד ואף אחת משום שהחברה של ימינו אוהבת כשאתה סובל. לא רציתי לחשוף את רגשותיי, את תוכניותיי. מודה באשמה שזה היה מאוד קשה לי לעמוד במשימה הזאת. הנה נשברתי................... כמו כולנו. *************************************************** השנה המומולדת שלי יוצא ביום ראשון הקרוב. יום קודם יוצא התאריך העברי של המומולדת שלי. לא שאני חוגג את היום ההולדת. שלא לדבר שאני לא זוכר מתי חגגתי. מה גם שדווקא ביום הזה יוצא לי ללוות א...

קראתי לפנות בוקר פוסט בפייסבוק שפשוט הזדעזעתי ממנו. טרנסית נפטרה ולא היו לה קרובי משפחה שהיו איתה בקשר גם לא עשו לה מצבה. רק לחשוב שהמצב עלול להיות אצלי: שהרי אחותי ומשפחתה ניתקו איתו קשר. אני רק תוהה ביני לבין עצמי מה ייקרה אם אני אקבל התקפת לב בבית ואני אמות? שהרי אף אחד ואף אחת לא יידעו, ירגישו. פשוט מזעזע. ***************************************** אין לי כבר אימון באף אחד ובאף אחת. אנשים רעים בטבעם. נהנים מזה שרע לאחרים וכשטוב לצד השני הם אוכלים את עצמם. אין כבר ערך לחברות, רעות, ערבות הדדית. כל אחד לעצמו. ציפיות יש רק בכריות. ***************************************** כחלק מניסיון ההחלמה שלי מסיפור האונס שעברתי בילדות התחלתי בתהליך צמיחה מפוסט טראומה. כן........ קראתם נכון: פוסט טראומה. החלטתי לדבר על זה בפתיחות, לתת הרצאות. אפילו פתחתי קבוצה בפייסבוק בנושא. רק שאין היענות לכך. אנשים בורחים, מתחמקים מלדבר על זה. לא מעוניינים לגעת בתפוח אדמה הלוהט הזה. חברות ילדות שלמדו איתי באותה כיתה, באותו בית ספר לא מוכנות לדבר איתי על זה. התעלמות טוטאלית. העיקר אנשים אומרים לי להשאיר את הסיפור...

**הפרק הזה נכתב בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים** *********************************************** ישנם אנשים שלא מבינים את משמעות מעשיהם ואת משמעות הדברים שהם אומרים. לא שאני מנסה לחנך אותם בכלל. שהרי הם עוד מעט בני 60 וקשה לשנות אותם, לחנך אותם. רק יודעים להסתכל על הגיבנת של האחרים ולא של עצמם. אני רק תוהה ביני לבין עצמי: האם בסוף היום כשהם בבית שלהם האם הם עושים לעצמם חשבון נפש ומגישים לעצמם דו"ח בקרת נזקים שעשו במהלך היום ואיפה אפשר להשתפר, לתקן?? בעיניי, הם לא עושים. רק שלא יתהו אחר כך למה כועסים עליהם, למה לא מבינים אותם, למה לא מתייחסים אליהם ברצינות. ************************************************ רבי נחמן מברסלב היה אומר: "כל המקבל את הקיים בהבנה מאושר הוא! האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק או אחר" ************************************************ לאף אחד אין חיים מושלמים. לכל אחד יש את הבעיות שלו. יש אנשים שיודעים איך להתמודד  איתן בצורה מושלמת.