געגוע

כמו כל שנה סוף חודש יולי מגיע ומתחיל חודש אוגוסט.

ב - 14 שנה האחרונות אני קורא לחודש אוגוסט החודש המקולל.

למה החודש המקולל?  בגלל שבחודש אוגוסט אני מציין את יום השנה למותו של אבי שיוצא בהפרש של כמה ימים לפני או אחרי את יום הולדתו. השנה אבי ז"ל היה אמור לחגוג 91. זה חודש של הלקאה עצמית במשך 14 שנה שלא עשיתי מספיק ודי על מנת להציל את אבי שנפטר מהתקפת לב / דום לב. לא רציתי ולא יחלתי למותו הכל כך מוקדם ועוד חמישה ימים לפני יום ההולדת ה -77 שלו.

סבתא שלי ז"ל, אמו של אבי ז"ל, נפטרה בגיל 81. אחיו ז"ל נפטר בגיל 80. מבחינתי, ייחלתי שאבי יחייה עד הגיל הזה. לא הייתי מוכן להכיל, לקבל שאבי יילך ככה כל כך מוקדם, במיוחד 3 שנים אחרי שאחיו נפטר שאז עוד לא עיכלתי את מותו של אחיו שהיה דוד שלי וכמו אבא שני שלי.

הייתה לנו מסורת בבוקר ערב יום כיפור לעלות שלושתינו לקברה של סבתי ז"ל, אמא של שניהם, בבית העלמין חולון - בת ים. מאז לכתו של אבי החלטתי שאני ממשיך את המסורת לבדי ולמורת רוחה של אמי. תמיד טענתי שסבתא שלי שנורא אהבה אותי משגיחה עליי מלמעלה בכניסה ועד היציאה מבית העלמין. אצלה אני מרשה להתפרק בבכי ולדבר אליה: ביקור של משהו 20 דקות עד חצי שעה. האם זה ממלא אותי? לא. זה רק משחרר. זה מטעין במקצת. כל פעם אני מתעצבן מחדש כשאני עולה לקברה: 2 בנות דוד שלי ואחותי לא טורחות להגיע, ללוות. שהרי זו הסבתא שלכן גם כן לא רק שלי. עוד שנה וחצי זה יהיה 50 שנה לפטירתה. זה רק מלמד אותי שאין להן כבוד וערכים למשפחה. סוג של זכרון שנתי.

יש פעמים, יש מצבים, שאני תוהה ביני לבין עצמי: אם אבי היה בחיים באותן נקודות זמן מה הוא היה אומר, מה היה מייעץ. ואז אני תמיד תופס את עצמי ונזכר באותה צוואה רוחנית שנתן לי (שהיא שווה יותר מכסף) ומה הוא לימד אותי. ככה איכשהוא הייתי מגיע לתשובה, פחות או יותר.

כן............... אני מתגעגע נורא. אבא שלי מאוד חסר לי, בזמנים הטובים ובזמנים הרעים. חסרה לי ההקשבה שלו. חסרה לי ההבנה שלו. חסרות לי העצות שלו.

הזמן לא משכיח!! הזמן לא עושה את שלו!! הגעגועים רק מתחזקים להם יותר ויותר.