אכזבה

קראתי לפנות בוקר פוסט בפייסבוק שפשוט הזדעזעתי ממנו.

טרנסית נפטרה ולא היו לה קרובי משפחה שהיו איתה בקשר גם לא עשו לה מצבה.

רק לחשוב שהמצב עלול להיות אצלי: שהרי אחותי ומשפחתה ניתקו איתו קשר.

אני רק תוהה ביני לבין עצמי מה ייקרה אם אני אקבל התקפת לב בבית ואני אמות? שהרי אף אחד ואף אחת לא יידעו, ירגישו.

פשוט מזעזע.

*****************************************

אין לי כבר אימון באף אחד ובאף אחת.

אנשים רעים בטבעם. נהנים מזה שרע לאחרים וכשטוב לצד השני הם אוכלים את עצמם.

אין כבר ערך לחברות, רעות, ערבות הדדית. כל אחד לעצמו.

ציפיות יש רק בכריות.

*****************************************

כחלק מניסיון ההחלמה שלי מסיפור האונס שעברתי בילדות

התחלתי בתהליך צמיחה מפוסט טראומה. כן........ קראתם נכון: פוסט טראומה.

החלטתי לדבר על זה בפתיחות, לתת הרצאות.

אפילו פתחתי קבוצה בפייסבוק בנושא. רק שאין היענות לכך.

אנשים בורחים, מתחמקים מלדבר על זה. לא מעוניינים לגעת בתפוח אדמה הלוהט הזה.

חברות ילדות שלמדו איתי באותה כיתה, באותו בית ספר לא מוכנות לדבר איתי על זה. התעלמות טוטאלית.

העיקר אנשים אומרים לי להשאיר את הסיפור הזה בעבר ולא להתעסק בזה. סבבה.

איך בדיוק הנשמה שלי תבריא מהסיפור אם אני משאיר בעבר? שהרי הצלקת עדיין קיימת. עדיין מדממת לה.

כשיש שכן סוטה מין, עבריין מין, למרות החומה שהוקמה מקרקר על שביל שמוביל לבית שלי בניסיון להציץ אליי. לא רק זה: כשהוא קולט שאני נכנס להתרחץ הוא מנסה להציץ לי דרך חלון השירותקלחת שלי שמשקיפה למבואה שלו. כמובן, שהגעתי למצב כזה שהחלון פתוח קצת שלא ניתן להציץ בכלל. רק כשאני מסיים להתרחץ, מתנגב ומתלבש לי אני מעז לפתוח את החלון של השירותקלחת. אין לבן אדם הזה גבולות ולא מבין שאני לא מעוניין. איך זה לא יעורר את נושא האונס? 

הגשתי תלונה במשטרה נגדו על תקיפה. מן הסתם, המשטרה סגרה את התיק מסיבה שאין טעם לחקור. במילים אחרות: חוסר עניין לציבור.