7/10

אני לא לוקח אחריות על השיט של אחרים, רק על שלי.

מה זה אומר?
זה אומר שאם מישהו מתנהג אליי בצורה רעילה - מזלזל, מקטין, משפיל וכדו' - אני לא אבדוק איפה הייתי לא בסדר ואם עשיתי משהו שגרם להתנהגות הזו. זה לא שלי.

על מה אני כן לוקח אחריות? על מה ששלי: המחשבות שלי, הרגשות שלי והתגובות שלי. אתה לא שק חבטות של אף אחד, אל תסכים להיות.

אל תיתן לאף אחד לדבר או להתנהג אלייך בצורה מנמיכה, משפילה, פוגענית במחשבה שאולי עשית משהו שבגללו זה מגיע לך. זה לא מגיע לך.

אל תתרץ תירוצים עבור הצד השני ללמה ההתנהגות המגעילה שלו היא בסדר, היא לא. גם אם יש כעס וקושי בקשר, יש דרך לדבר על הדברים. שים גבול ברור - אליי לא מדברים ככה. או במילותיו של ביידן: DONT!

ותעשה לעצמך טובה: במידת האפשר שחרר אנשים רעילים מחייך. אתה פרח, אל תשקה את עצמך ברעל.

*************************************************

עוד מעט ערב חג ראשון של סוכות התשפ"ז.

עוד שבוע וחצי יחול 3 שנים לשבת השחורה (7.10)
התאריך הזה ללא ספק קשה לנו: כמדינה, כאומה, כעם ולקורבנות הנרצחים במסיבת הנובה שלא לדבר על שורדי השבי.

אני מתכנן להדליק נר נשמה בתאריך הזה לעילוי הנשמות של הנרצחים.

אישית, אני זוכר את השבת המקוללת הזאת טוב מאוד לא בגלל שהייתי במסיבה אלא בשעה האחרונה של משמרת לילה בבית מלון שעבדתי והלחץ הנפשי - גופני של מובן מה הולך, מה קורה. זה עירר ועורר אצלי את האנטיגוניזים של הפוסט טראומה שאני גם ככה סובל. הטלפונים הבלתי פוסקים לקבלה באותו בוקר, הטלפונים הבלתי פוסקים של אמא שלי שלא מבינה מה קורה ולמה לא יצאתי עוד הביתה כי המחליף שלי לא הגיע שבלי שום קשר רצה לאחר וסירבתי להמתין לו. הטלפונים הבלתי פוסקים של השכנה שלי שדאגה לי שהיא מספרת שהיא שומעת את החתול הסיאמי שגידלתי בזמנו השתולל בבית כי הרגיש שקורה משהו ולא הבין למה אבא שלו לא בבית. הנסיעה חזרה הביתה במונית שמקום העבודה סידר לי הייתה פראית ומטלטלת, תרתי משמא, על כביש האיילון כשברקע שומעים רדיו שמכריזים כל רגע על "צבע אדום" באזור כזה או אחר.

לישון לא ישנתי בכלל. כשנכנסתי הביתה פלטתי אנחת רווחה. פצ'וצ'ו ז"ל, ממש לא שיחרר אותי, בקושי רב נכנסתי לעשות מקלחת אחרי משמרת. תעזבו שבסוף יום נשפכתי למיטה ונרדמתי.
למחרת חזרתי לעוד משמרת לילה במלון ולא חזרתי יותר לשם בגלל שלא הייתה אבטחה מה עוד לא הרגשתי בטוח יותר במקום הזה.