בבת ים אין משפחות חד מיניות
ב - 15 בפברואר 2015 רואיינתי למקומון MYNET חולון בת ים תחת הכותרת "הקהילה הגאה בבת ים רוצה הכרה" וזאת בעקבות הפעילות שלי בפייסבוק, בזמנו, בכדי לקבל הכרה בקהילה הגאה בבת ים. חשבתי בזמנו, לתומי, שהראיון יעזור במשהו. אז חשבתי.
כתבת הראיון פורסמה. המצב נשאר אותו מצב ולא השתנה במילימטר. העיתונאית נאלמה דום מאז פרסום כתבת הראיון: היא המשיכה לפרסם כתבות והמשיכה בפעילות העיתונאית שלה. אך לא רצתה לגעת שוב בנושא בכדי לעשות כתבת FOLLOW UP. כך לפחות הרגשתי שהרוחות מנשבות מכיוונה והפסקתי לשמור איתה על קשר. לא רציתי לייצור רושם של מטריד.
ב - 7 ביוני 2018 רואיינתי למקומון "השיקמה" בת ים על ידי עיתונאי אחר תחת הכותרת "מנהיג הקהילה הגאה בבת ים: "המלחמה של הלהט"בים בעיר אבודה״ בנושא פעילותי על מנת להעלות את המודעות לגבי מצב קהילת הלהט"ב בעיר בת ים שטענתי אז שנמצאת בבכי רע ולכבוד שבוע הגאווה סיפרתי, "תקופה ארוכה ניסיתי להפעיל אנשים מהקהילה הלהט"בית בבת ים אך ללא הצלחה, עד עתה. לפני חודשיים סגרתי את קבוצת הפייסבוק שהיו בה חברים כ-200 אנשים מכיוון שאף אחד באמת לא התחייב למפגשים ראשוניים. ויתרתי? ממש לא. אני אמשיך להילחם בדרכים אחרות. היום דגל הגאווה מונף בביתי, בעבר לא יכולתי להשאיר אותו שם כי גם הרסו בעקבות כך את דלת הבית. דגל גאווה בבתי העסק? הם חוששים שלא ייכנסו לקוחות והתשובה בעיר בת ים ידועה מראש, לצערי". גם כאן, אחרי פרסום הראיון העיתונאי המשיך בדרכו עיתונאית וגם כאן הפסקתי להציע המשך סדרת כתבות בנושא.
יש לציין, שהן במקומון MYNET של חולון בת ים והן במקומון "השקמה" לא הסכימו להצעתי לאפשר לי לכתוב טור שבועי בנושאי הקהילה הגאה בעיר בפרט והן בנושאים אחרים. לכשעצמו, הרעיון היה מעולה והיה יכול לחשוף הרבה לציבור הרחב החד גוני והחרדי בעיר שאנחנו הקהילה הגאה לא חדי קרן, לא מוקצים מחמת מיאוס.
כעבור חצי שנה מאותו ראיון האחרון במקומון סגרתי את הקבוצה שניהלתי בפייסבוק מכמה סיבות:
1. הרגשתי שאני נלחם בטחנות רוח. ולא יבוא שינוי בעיר שגדלתי.
2. רבים מהקהילה הגאה שהייתה בעיר עזבו לערים אחרות כי הרגישו שהם חנוקים בבת ים.
אלה שנשארו, המתי מעט, לא מוכנים להיחשף ברבים על נטיותיהם.
3. הרגשתי הרגשת מיצוי: ספגתי את כל האש מכלל הציבור הבת ימי והיו כאלה שניסו על גבי כן לקבל
הכרה בקהילה הגאה. אבל מה?? הם פעלו רק במסגרת המירוץ לבחירות לרשויות המקומיות ולא
הייתה להם כוונה רצינית באמת (אחד מהם היה גיי שהוא עורך דין יליד בת ים שעבר לתקופה קצרה
לבית הוריו ועזב אחרי הבחירות).
4. גם אחרי שסגרתי את הקבוצה קיבלתי בצורה מאוד מרומזת וברורה שהכוונות שלי הן מבחינת
מלחמה בטחנות רוח ושעדיף לי לעזוב את העיר מאשר לקבל הכרה בקהילה הגאה.
מדוע אני כותב שוב על כל זה?
ובכן, אני כותב שוב על כל זה משום שקיבלתי היום פנייה מעיתונאית לא מוכרת שהציגה את עצמה כעיתונאית מ - "ידיעות תקשורת"ושהיא מבקשת לעשות כתבה על משפחות חד מיניות להט"ביות לקראת יום המשפחה שחל בשמיני למרץ. היא רצתה שאתן לה מספרי טלפונים של משפחות חד מיניות בכדי לראיין אותן.
הפעם הייתי מאוד עדין ומאוד ברור: המשפחות החד מיניות שהכרתי עזבו כבר ממזמן את העיר, עוד מהתקופה שסגרתי את הקבוצה. וגם אם נשארו כמה משפחות חד מיניות בבת ים הם לא מוכנים להיחשף. במיוחד לא היום כשיש ראש עיר דתי עם כיפה סרוגה. כל שכן, הם לא יהיו מוכנים להיחשף בגלל:
1. העוול שנעשה לי בשנתיים האחרונות הן בגלל הכתף הקרה שקיבלתי מראש העיר - הנוכחי והקודם - על ממלא מקומו של ראש העיר הנוכחי. 2. בגלל מספר גורמים קיקיונים שהציגו את עצמם כראשי התנועה הגאה החדשה בעיר בת ים שנעלמו ונאלמו דום ברגע שראש העיר הנוכחי נבחר. 3. בגלל חברת מועצת העיר שהיא נציגה של מר"צ שדרסה כל חלקה טובה של נביטה של דברים שעשיתי בכדי לנכס לעצמה דברים שהיא עושה למען הקהילה הגאה בעיר.
נכון.............
יש לי בטן מלאה על כל מה שקרה בעיר מה שניסיתי לעשות. נזכרים בי בכדי לראיין אותי ואחר כך אותם עיתונאים המקומיים נעלמים ונאלמים דום כלפיי??!! מנסים להיבנות על גבי ולהתפרסם על גבי ואחר כך לא להיזכר בי??!!! תודה אבל לא תודה. אני יושב וכותב את הדברים בשצף קצף כי הנושא עדיין בוער בי. אני כועס ורותח. לא מוכן לקבל יותר איומים על חיי. לא מוכן לקבל יותר פרצוף עקום ברחוב. לא רוצה לקבל יותר אמירה בחנויות בסגנון של "אנחנו לא מוכרים להומו / לסבית צא / צאי מהחנות". העיר בת ים לא מוכנה לקבל את חברי וחברות הקהילה הגאה שגרו בעיר. נקודה. העיר בת ים מתחרדת לה מיום ליום, תרי משמא. נקודה. גם ככה כל הקהילה הגאה מתרכזת בעיר הגדולה תל אביב - יפו.
אני ממזמן לא תולה את דגל הגאווה במרפסת ביתי וגם לא תמצאו דגלון הגאווה בעציץ שבמרפסת ביתי.
כשתהיה הכרה בקהילה הגאה שגדלה בעיר ושילמה מיסים מקומיים כחוק אז תדברו איתי על פירגון לקהילה שהייתה בעיר. כשהעיתונאים של המקומונים בעיר יכבדו את המרואיינים הגאים והגאות שלהם ולא יבקשו להיבנות על חשבונם מבחינה מקצועית אז תדברו איתנו.
אני ממזמן לא תולה את דגל הגאווה במרפסת ביתי וגם לא תמצאו דגלון הגאווה בעציץ שבמרפסת ביתי.
כשתהיה הכרה בקהילה הגאה שגדלה בעיר ושילמה מיסים מקומיים כחוק אז תדברו איתי על פירגון לקהילה שהייתה בעיר. כשהעיתונאים של המקומונים בעיר יכבדו את המרואיינים הגאים והגאות שלהם ולא יבקשו להיבנות על חשבונם מבחינה מקצועית אז תדברו איתנו.
תגובות