פטישון לטראלי
שברתי את הרגל ימין שלי. פעם ראשונה בחיים שלי.
כשירדתי אתמול במדרגות הבניין שלי לכיוונה של אמי הייתי טרוד במחשבות פספסתי מדרגה ונפלתי. כשקמתי על הרגליים היה לי קשה לדרוך על הרגל וחשבתי לתומי שזה נקע. לקחתי מאמי מיד תחבושת אלסטית ושמתי אותה על הרגל. כשחזרתי לבית שלי דיווחתי במידי לסגנית המנהלת שלי שנפלתי במדרגות ונקעתי את הרגל ושינסו למצוא לי מחליף כי אני מרגיש שמצבי לא טוב, כי אם המצב יחמיר אצטרך לרוץ למוקד רפואה דחופה. כשקמתי משנת צהריים הרגשתי שכף הרגל התנפחה לי ולא יכולתי לדרוך עליה. מיהרתי לכתוב בקבוצה של הקבלה שאני מחפש מחליף כי נפלתי במדרגות והרגל שלי התנפחה ולא יכול לדרוך. אך לא הייתה תשובה בכלל.
כשהרגשתי שאני לא יכול להמשיך לסבול את הכאבים נסעתי למוקד רפואה דחופה של "מכבי שירותי בריאות" בחולון במונית. שם עברתי תהליך של אחות, קבלת אופטלגין נוזלי לשיכוך כאבים, צילום רנטגן, והמתנה לטראומוטולוג. כשנכנסתי לרופא אובחנתי על פי תוצאות הצילום כי יש לי שבר בקצה פטישון לטראלי ללא תזוזה עם רגישות בבסיס פטישון לטראלי וגב כף הרגל. בוצע על ידי הרופא במיידי גבס למשך שבוע ימים עם איסור על עמידה ודריכה על הרגל. הרופא נתן לי 3 ימי מחלה והפנה אותי להמשך טיפול בעוד שבוע לאורטופד והארכת חופשת המחלה אצל הרופאה הכללית שלי.
הרגשתי די מטופש בכל הסיפור הזה: שנפלתי במדרגות בגילי ושלא נזהרתי בכלל. בהתחשב שרק לפני 4 חודשים סיימתי את טיפולי ההקרנות ולא שמרתי על עצמי מספיק.
כשירדתי לכניסה של המוקד לרפואה דחופה התיישבתי רגע על אחד הכורסאות לעכל את הנושא. איך אלפונסו החתול שלי יקבל את הרגל המגובסת שלי? איך אמא שלי תקבל את זה? החלטתי לעבור שלב שלב. התקשרתי לאמא שלי ודיווחתי לה את השתלשלות האירועים, כשסיימתי את השיחה חיפשתי מונית לחזור הביתה כי היה לי מאוד קשה לדרוך על הרגל וגם ללכת. לגבי אלפונסו - אני אכנס לבית בזהירות ואתן לו לרחרח אותי. כך היה מהר מאוד הוא הבין שנפגעתי ונרגע. אכל משהו ואזי נשכב לצידי במיטה בחלק העליון של הרגל בכדי לחמם אותה. רגע לפני שנרדמתי החלטתי שבבוקר אני מחזיר את השרשרת של האבן הכחולה לצווארי. הגעתי לתובנה שאני לא אוכל לצאת מהבית כל השבוע בגלל הרגל על מנת לאפשר לה לנוח ולהבריא, לשמחתו של אלפונסו.
בעבודה - לא הייתה שמחה, בלשון המעטה, על הנפילה והגיבוס של הרגל. אבל לא הייתה ברירה בכלל. העובדה היא עובדה מוגמרת.
כל היום ניסיתי לחפש קביים להשאלה בכדי שאוכל להתהלך איתן כשרגל מורמת. בעמותות "יד שרה" ו - "עזר מציון" ביקשו שאגיע לסניף המקומי בכדי לקחת קביים או שאשלח משהו מטעמי לקחת אותן. רק שלא ידעו שאני ללא חברים קרובים שאוכל לבקש זאת מהם כל אחד ואחת עסוק / ה בענייניהם. למזלי הטוב, רק אחר הצהריים המאוחרות שלחה לי חברה ממוצא טורקי הודעה שהיא מוכנה להשאיל לי זוג קביים: מיד הסכמתי ולו רק לשבועיים עד עשרה ימים על מנת שאוכל להתנייד. אני יודע שאלפונסו ייבהל בהתחלה מהן אבל יתרגל מהר מאוד.
לקראת שעות הערב הכאבים חזרו שוב. אני דוחה את נטילת הכדור לשיכוך כאבים. לא כל כך שש לקחת כדורים. לפחות אקח כדור לפני השינה על מנת שאוכל לישון כמו שצריך.
כשירדתי אתמול במדרגות הבניין שלי לכיוונה של אמי הייתי טרוד במחשבות פספסתי מדרגה ונפלתי. כשקמתי על הרגליים היה לי קשה לדרוך על הרגל וחשבתי לתומי שזה נקע. לקחתי מאמי מיד תחבושת אלסטית ושמתי אותה על הרגל. כשחזרתי לבית שלי דיווחתי במידי לסגנית המנהלת שלי שנפלתי במדרגות ונקעתי את הרגל ושינסו למצוא לי מחליף כי אני מרגיש שמצבי לא טוב, כי אם המצב יחמיר אצטרך לרוץ למוקד רפואה דחופה. כשקמתי משנת צהריים הרגשתי שכף הרגל התנפחה לי ולא יכולתי לדרוך עליה. מיהרתי לכתוב בקבוצה של הקבלה שאני מחפש מחליף כי נפלתי במדרגות והרגל שלי התנפחה ולא יכול לדרוך. אך לא הייתה תשובה בכלל.
כשהרגשתי שאני לא יכול להמשיך לסבול את הכאבים נסעתי למוקד רפואה דחופה של "מכבי שירותי בריאות" בחולון במונית. שם עברתי תהליך של אחות, קבלת אופטלגין נוזלי לשיכוך כאבים, צילום רנטגן, והמתנה לטראומוטולוג. כשנכנסתי לרופא אובחנתי על פי תוצאות הצילום כי יש לי שבר בקצה פטישון לטראלי ללא תזוזה עם רגישות בבסיס פטישון לטראלי וגב כף הרגל. בוצע על ידי הרופא במיידי גבס למשך שבוע ימים עם איסור על עמידה ודריכה על הרגל. הרופא נתן לי 3 ימי מחלה והפנה אותי להמשך טיפול בעוד שבוע לאורטופד והארכת חופשת המחלה אצל הרופאה הכללית שלי.
הרגשתי די מטופש בכל הסיפור הזה: שנפלתי במדרגות בגילי ושלא נזהרתי בכלל. בהתחשב שרק לפני 4 חודשים סיימתי את טיפולי ההקרנות ולא שמרתי על עצמי מספיק.
כשירדתי לכניסה של המוקד לרפואה דחופה התיישבתי רגע על אחד הכורסאות לעכל את הנושא. איך אלפונסו החתול שלי יקבל את הרגל המגובסת שלי? איך אמא שלי תקבל את זה? החלטתי לעבור שלב שלב. התקשרתי לאמא שלי ודיווחתי לה את השתלשלות האירועים, כשסיימתי את השיחה חיפשתי מונית לחזור הביתה כי היה לי מאוד קשה לדרוך על הרגל וגם ללכת. לגבי אלפונסו - אני אכנס לבית בזהירות ואתן לו לרחרח אותי. כך היה מהר מאוד הוא הבין שנפגעתי ונרגע. אכל משהו ואזי נשכב לצידי במיטה בחלק העליון של הרגל בכדי לחמם אותה. רגע לפני שנרדמתי החלטתי שבבוקר אני מחזיר את השרשרת של האבן הכחולה לצווארי. הגעתי לתובנה שאני לא אוכל לצאת מהבית כל השבוע בגלל הרגל על מנת לאפשר לה לנוח ולהבריא, לשמחתו של אלפונסו.
בעבודה - לא הייתה שמחה, בלשון המעטה, על הנפילה והגיבוס של הרגל. אבל לא הייתה ברירה בכלל. העובדה היא עובדה מוגמרת.
כל היום ניסיתי לחפש קביים להשאלה בכדי שאוכל להתהלך איתן כשרגל מורמת. בעמותות "יד שרה" ו - "עזר מציון" ביקשו שאגיע לסניף המקומי בכדי לקחת קביים או שאשלח משהו מטעמי לקחת אותן. רק שלא ידעו שאני ללא חברים קרובים שאוכל לבקש זאת מהם כל אחד ואחת עסוק / ה בענייניהם. למזלי הטוב, רק אחר הצהריים המאוחרות שלחה לי חברה ממוצא טורקי הודעה שהיא מוכנה להשאיל לי זוג קביים: מיד הסכמתי ולו רק לשבועיים עד עשרה ימים על מנת שאוכל להתנייד. אני יודע שאלפונסו ייבהל בהתחלה מהן אבל יתרגל מהר מאוד.
לקראת שעות הערב הכאבים חזרו שוב. אני דוחה את נטילת הכדור לשיכוך כאבים. לא כל כך שש לקחת כדורים. לפחות אקח כדור לפני השינה על מנת שאוכל לישון כמו שצריך.
תגובות