מכה על חטא
התלבטתי נורא האם לכתוב את הטור הזה בכלל.
לא קל להתוודות על טעויות שנעשות.
בחיים צריכים לדעת להודות על טעויות שאנחנו עושים. הגדולה של אדם היא להודות בטעות שלו. הגדולה של אדם היא לבקש גם סליחה על זה שהוא פגע באחרים.
טעיתי....... מודה ומתוודה שטעיתי...........
טעיתי שנכנסתי לעבוד במלון "דן" תל אביב. המלון גדול עליי מאוד והוא לא כמו שזכרתי אותו בעבר. מה גם שהגוף שלי עדיין לא הבריא במאה האחוזים מההקרנות, אני זקוק למנוחה מה גם שהמתחים והלחצים לא מוסיפים לי בכלל. הייתי צריך להקשיב במידה מסויימת לדעה של המנהל הקודם שלי, שבזמנו חשדתי שהוא לא שמח שמצאתי מהר מאוד עבודה.
למרות היוקרה שיש למלון עצמו זה עדיין קשה לתפעל אותו בגלל שהוא מלון גדול מאוד, 300 חדרים. לא מרגיש שאני יוצא מהמלון לאחר יום עבודה עם הרגשת סיפוק ושנהנתי מהעבודה שעשיתי, מצד אחד, אני יוצא מהעבודה לאחר יום עבודה שאני יותר מותש וסחוט כשכל רצוני להגיע לבית ולאלפונסו החתול שלי, מצד שני.
מה גם, שלא מפנימים במלון עצמו שאני חייב להיות בחצי משרה כי אני אחרי הקרנות והגוף חייב מנוחה לאחריהן. עדיין בחצי משרה עד אשר אפגש שוב עם הרופאה התעסוקתית שלי יום אחרי יום ההולדת שלי.
לכל מי שמציע לי לעבוד במלון בוטיק - עבדתי במלון בוטיק בעברי הלא רחוק. מלונות בוטיק ברוב רובם הם ללא אבטחה בכלל ואם ישנה אבטחה אזי זו אבטחה דה מי קולו זה לא קציני ביטחון שמסתובבים במלון. המאבטחים הם עובדי חברות אבטחה שמעובדים לרוב 12 שעות ומקבלים גרושים על עבודתם ויושבים במקום עבודתם כניצבים ותו לאו. מעבר לכך, אני לא מתחבר לקונספט של מלון בוטיק.
אני שואל את עצמי מה הלאה? מה אני הולך לעשות?
אין לי תשובה על כך. אני גם לא יכול להרשות לעצמי לשבת בבית בחוסר מעש.
(אולי, כבר התרגלתי לעבוד חצי משרה ולשבת בבית. שהרי אני מרגיש את העייפות, עדיין, ושהגוף שלי לא יצא מהטראומה של ההקרנות).
ניסיתי ועבדתי ברוב המלונות באזור תל אביב כך שאני רואה את עצמי שרוף כבר בענף המלונאות באזור תל אביב.
בזמן האחרון נחשפתי לפרסומת של קרן "מעגלים" בנושא הסבה מקצועית. התחלתי לחשוב בנושא ביתר שאת: אולי כדאי לי לבדוק את נושא ההסבה המקצועית. עליי להתחיל לבדוק באינטרנט מה הם מציעים לפני שאני בודק.
שהרי לעבוד בסופרמרקט בשביל אורז מצרכים בשקיות בקופות זה לא בשבילי, מן הסתם.
לא קל להתוודות על טעויות שנעשות.
בחיים צריכים לדעת להודות על טעויות שאנחנו עושים. הגדולה של אדם היא להודות בטעות שלו. הגדולה של אדם היא לבקש גם סליחה על זה שהוא פגע באחרים.
טעיתי....... מודה ומתוודה שטעיתי...........
טעיתי שנכנסתי לעבוד במלון "דן" תל אביב. המלון גדול עליי מאוד והוא לא כמו שזכרתי אותו בעבר. מה גם שהגוף שלי עדיין לא הבריא במאה האחוזים מההקרנות, אני זקוק למנוחה מה גם שהמתחים והלחצים לא מוסיפים לי בכלל. הייתי צריך להקשיב במידה מסויימת לדעה של המנהל הקודם שלי, שבזמנו חשדתי שהוא לא שמח שמצאתי מהר מאוד עבודה.
למרות היוקרה שיש למלון עצמו זה עדיין קשה לתפעל אותו בגלל שהוא מלון גדול מאוד, 300 חדרים. לא מרגיש שאני יוצא מהמלון לאחר יום עבודה עם הרגשת סיפוק ושנהנתי מהעבודה שעשיתי, מצד אחד, אני יוצא מהעבודה לאחר יום עבודה שאני יותר מותש וסחוט כשכל רצוני להגיע לבית ולאלפונסו החתול שלי, מצד שני.
מה גם, שלא מפנימים במלון עצמו שאני חייב להיות בחצי משרה כי אני אחרי הקרנות והגוף חייב מנוחה לאחריהן. עדיין בחצי משרה עד אשר אפגש שוב עם הרופאה התעסוקתית שלי יום אחרי יום ההולדת שלי.
לכל מי שמציע לי לעבוד במלון בוטיק - עבדתי במלון בוטיק בעברי הלא רחוק. מלונות בוטיק ברוב רובם הם ללא אבטחה בכלל ואם ישנה אבטחה אזי זו אבטחה דה מי קולו זה לא קציני ביטחון שמסתובבים במלון. המאבטחים הם עובדי חברות אבטחה שמעובדים לרוב 12 שעות ומקבלים גרושים על עבודתם ויושבים במקום עבודתם כניצבים ותו לאו. מעבר לכך, אני לא מתחבר לקונספט של מלון בוטיק.
אני שואל את עצמי מה הלאה? מה אני הולך לעשות?
אין לי תשובה על כך. אני גם לא יכול להרשות לעצמי לשבת בבית בחוסר מעש.
(אולי, כבר התרגלתי לעבוד חצי משרה ולשבת בבית. שהרי אני מרגיש את העייפות, עדיין, ושהגוף שלי לא יצא מהטראומה של ההקרנות).
ניסיתי ועבדתי ברוב המלונות באזור תל אביב כך שאני רואה את עצמי שרוף כבר בענף המלונאות באזור תל אביב.
בזמן האחרון נחשפתי לפרסומת של קרן "מעגלים" בנושא הסבה מקצועית. התחלתי לחשוב בנושא ביתר שאת: אולי כדאי לי לבדוק את נושא ההסבה המקצועית. עליי להתחיל לבדוק באינטרנט מה הם מציעים לפני שאני בודק.
שהרי לעבוד בסופרמרקט בשביל אורז מצרכים בשקיות בקופות זה לא בשבילי, מן הסתם.
תגובות