זו קריאת מצוקה. SOS.
אתמול בערב עם כניסת השבת רציתי להתאבד. וזה למרות שהיה לי ביקור מאוד נחמד ואהוב אתמול של חבר שאימצנו אחד את השני כאחים. ולמרות שיצאתי אתמול בבוקר לשלושת רבעי שעה לשמש.
שוב הייתה שיחת טלפון קשה מבחינה רגשית עם אמא שלי. לא יכולתי להכיל את המניפולציות הרגשיות שלה עליי.
היא לא אהבה את העובדה שמכרתי את הבית ושאני גר בשכירות. את הכסף מהמכירה שמתי בבנק בתוכנית חיסכון. במשך כל השבוע היא דיברה ודיברה על העובדה שמכרתי את הבית ובעינייה המכירה של הבית הקודם בגלל אנרגיות שליליות שהיו לי ושחליתי כל שני וחמישי וגם בגלל שחטפתי את מחלת הסרטן. על הטענה הזאת היא השיבה לי שאני אדם קדמון מאמין באמונות טפלות.
נכון, הדירה שאני גר בה היא דירה מחולקת ואני משלם שכירות חודשית. בעינייה זה בזבוז כסף וזריקת הכסף לאוויר. ושאני לא אעמוד בתשלומי השכירות ומהר מאוד אמצא את עצמי בחוץ ושחבל לה על כל הכסף שחסכו למטרה שיהיה לי בית בגיל פרישה. מה גם שהיא לא אוהבת את זה שיש לי חתול בבית.
שבת שעברה היא הגיעה אליי לבית ישבה אצלי חצי שעה וסירבה לקבל כוס מים כאילו הייתי מצורע, חולה במחלה מדבקת. שלשום, היא הגיעה אליי שוב רק בכדי להביא לי אוכל, נכנסה לשירותים וברחה לבית שלה.
לטענתה, אני משחק על מחלת הסרטן. היא לא מבינה שעליי להתחזק הן מבחינה גופנית והן מבחינה רגשית. הגוף והנפש קיבלו מכה. עכשו גם השבר ברגל ושאני מקורקע בבית עד סוף החודש.
לעומתה הגיעו 4 חברים לבקר אותי השבוע רק בכדי לעשות לי טוב על הנשמה ולהצחיק אותי.
ניסיתי לדבר עם גיסי ולבקש את עזרתם איתה, אך ללא הועיל. הבנתי שמהם לא תבוא הישועה.
אתמול אחרי השיחה הטלפונית איתה נזכרתי בשיחות שהיו לי עם אבי ז"ל כמה שהיה לו כבר קשה להכיל אותה, אחרי 50 שנות נישואים. היא לא גילתה רגישות כלפיו שהוא איבד אח שנפטר בגלל מחלת הסרטן ושהוא נשאר לבד מכל המשפחה שלו. וזה מה ששבר אותו בסוף והוביל לדום / התקפת לב. ועלתה השאלה אתמול באוויר: האם גם אותי אמא שלי מנסה להביא לשאול? האם גם אותי היא רוצה לקבור עוד בחייה?
אני מצטער, חברות וחברים, אני פשוט לא יכול להכיל אותה. ניסיתי, באמת שניסיתי. אני מבין שזו אמא שלי ושהיא אישה מבוגרת ואין לה אף אחד בעולם חוץ ממני, אבל גם אני זקוק להכלה. לא מצפה ולא רוצה לשנות אותה: קשה מאוד בגילה לשנות אותה שלא לדבר על לשנות אותי. אחותה הקטנה, שקטנה ממנה ב - X שנים לא בקשר רציף איתה גם לה יש בעיות משל עצמה. כל חברה שהייתה לה היא פוסלת אותה. היא מתנהגת לפי הפתגם הידוע שהיא לימדה אותי: "הגמל לא רואה את הדבשת שלו".
השבוע שלחתי הודעות מצוקה לבנות דודות שלי אך ללא מענה והתייחסות. נותרתי עם הרגשה שאני לבד בעולם הזה ואני נושא אותה עליי למרות העובדה שאני עדיין לא כל כך חזק ובריא כרגע.
אני לא רואה שום פתרון אחר מאשר להתאבד. גם ככה היא רוצה שאני לא אהיה בחיים.
שוב הייתה שיחת טלפון קשה מבחינה רגשית עם אמא שלי. לא יכולתי להכיל את המניפולציות הרגשיות שלה עליי.
היא לא אהבה את העובדה שמכרתי את הבית ושאני גר בשכירות. את הכסף מהמכירה שמתי בבנק בתוכנית חיסכון. במשך כל השבוע היא דיברה ודיברה על העובדה שמכרתי את הבית ובעינייה המכירה של הבית הקודם בגלל אנרגיות שליליות שהיו לי ושחליתי כל שני וחמישי וגם בגלל שחטפתי את מחלת הסרטן. על הטענה הזאת היא השיבה לי שאני אדם קדמון מאמין באמונות טפלות.
נכון, הדירה שאני גר בה היא דירה מחולקת ואני משלם שכירות חודשית. בעינייה זה בזבוז כסף וזריקת הכסף לאוויר. ושאני לא אעמוד בתשלומי השכירות ומהר מאוד אמצא את עצמי בחוץ ושחבל לה על כל הכסף שחסכו למטרה שיהיה לי בית בגיל פרישה. מה גם שהיא לא אוהבת את זה שיש לי חתול בבית.
שבת שעברה היא הגיעה אליי לבית ישבה אצלי חצי שעה וסירבה לקבל כוס מים כאילו הייתי מצורע, חולה במחלה מדבקת. שלשום, היא הגיעה אליי שוב רק בכדי להביא לי אוכל, נכנסה לשירותים וברחה לבית שלה.
לטענתה, אני משחק על מחלת הסרטן. היא לא מבינה שעליי להתחזק הן מבחינה גופנית והן מבחינה רגשית. הגוף והנפש קיבלו מכה. עכשו גם השבר ברגל ושאני מקורקע בבית עד סוף החודש.
לעומתה הגיעו 4 חברים לבקר אותי השבוע רק בכדי לעשות לי טוב על הנשמה ולהצחיק אותי.
ניסיתי לדבר עם גיסי ולבקש את עזרתם איתה, אך ללא הועיל. הבנתי שמהם לא תבוא הישועה.
אתמול אחרי השיחה הטלפונית איתה נזכרתי בשיחות שהיו לי עם אבי ז"ל כמה שהיה לו כבר קשה להכיל אותה, אחרי 50 שנות נישואים. היא לא גילתה רגישות כלפיו שהוא איבד אח שנפטר בגלל מחלת הסרטן ושהוא נשאר לבד מכל המשפחה שלו. וזה מה ששבר אותו בסוף והוביל לדום / התקפת לב. ועלתה השאלה אתמול באוויר: האם גם אותי אמא שלי מנסה להביא לשאול? האם גם אותי היא רוצה לקבור עוד בחייה?
אני מצטער, חברות וחברים, אני פשוט לא יכול להכיל אותה. ניסיתי, באמת שניסיתי. אני מבין שזו אמא שלי ושהיא אישה מבוגרת ואין לה אף אחד בעולם חוץ ממני, אבל גם אני זקוק להכלה. לא מצפה ולא רוצה לשנות אותה: קשה מאוד בגילה לשנות אותה שלא לדבר על לשנות אותי. אחותה הקטנה, שקטנה ממנה ב - X שנים לא בקשר רציף איתה גם לה יש בעיות משל עצמה. כל חברה שהייתה לה היא פוסלת אותה. היא מתנהגת לפי הפתגם הידוע שהיא לימדה אותי: "הגמל לא רואה את הדבשת שלו".
השבוע שלחתי הודעות מצוקה לבנות דודות שלי אך ללא מענה והתייחסות. נותרתי עם הרגשה שאני לבד בעולם הזה ואני נושא אותה עליי למרות העובדה שאני עדיין לא כל כך חזק ובריא כרגע.
אני לא רואה שום פתרון אחר מאשר להתאבד. גם ככה היא רוצה שאני לא אהיה בחיים.
תגובות