זה אני

  מה אגיד ומה אומר? הצלחתי לקבוע תור לפיזיותרפיה רק לעוד חודש אבל מה??!! פיזיותרפיה ריפוי ועיסוק משאירים להם הודעה והן לא חוזרות. כבר שלחתי להם מייל זועם בנושא על ההתעלמות הגורפת. חבל מאוד ששם המשפחה שלי הוא לא רוסי, אוקראיני אזי הם היו חוזרים אליי מהר יותר. מצד שני, כנראה לא רוצים לטפל בי והם מעדיפים גם להתעלם ממני בכדי לא להידרש מהצד שלי למסמך שהם מסרבים לטפל בי כי או אז אני עלול, מבחינתם, לתבוע אותם. ממש בדיחה.............אם זה היה קורה במלון שעבדתי היו משתוללים מכעס והיו דורשים פיצוי הגון. די מאוכזב......... בינתיים אני סובל מהיד. מצד שני, ביטוח לאומי - מנסים תרגיל מצליח ושולחים אותי ללשכת התעסוקה למרות שכל המסמכים הרפואיים שהם קיבלו ממני מדברים על כך שאני אמור להיות בחופשת מחלה עד ה - 7 ביולי 2022 מה גם אישרו לי על חודש אחד הבטחת הכנסה. רק לקרוא זה ממש לא. שלחתי להם הודעה חריפה מאוד בנושא שבה אני תוהה איך הם מצפים שאחזור לעבוד כשאני בחופשת מחלה וגם יש לי זימון לוועדה רפואית אצלם ב - 15 ביוני? ושזה לא פעם ראשונה שהם מפנים אותי. כל העולם ואחותו החליט להתחרפן עליי? נראה מתי הם יחזרו

אתמול בלילה אבי ז"ל הופיע לי בחלום. הוא היה יושב בסלון עם עיניים סגורות. כשקראתי לו (שמעתי את עצמי) תוך כדי שינה הוא לא ענה לי ומהר מאוד נעלם לי שוב. התעוררתי נסער וקמתי מהר מהמיטה. שתיתי מים והסתובבתי בבית כמי שכפת אותי שד. ניסיתי להבין את פשר החלום דרך ד"ר גוגל אך ללא הצלחה. התנחמתי בכך שאבי התגעגע אליי והופיע לי בחלום. כמובן....... לא טרחתי לעדכן את אמא שלי בכדי לא לצער אותה על כך. בהמשך הלילה כשהתעוררתי שוב מצאתי את צ'וצ'ו יישן על הרגליים שלי ואחרי שאכל חזר לישון שוב בחלון הגדול מעל המיטה. ישבתי גם הבוקר לקרוא בתהילים עם תחושת החמצה נוראית. *************** החזרתי את האבן הכחולה נגד העין הרע. לא אכפת לי מה שיגידו האנשים על זה. שיתפוצצו. אמא שלי הציעה לי לבדוק את המזוזות בבית. לטענת השכן שלי זאת שגרה לפניי שמה מזוזה בכניסה לפני שנתיים וחצי ושצריכים להחליף כל שנה וחצי מזוזה בדלת הבית. פשוט נכנס לי ג'וק בראש. *************** בזמן האחרון........ אין לי חשק לאכול ארוחת צהריים. גם אין לי מצב רוח לכלום. ממש לא רוצה להתרחק מהבית, מהחצר. התבאסתי שבמשך השבועיים האחרונים

טוב, אז מה היה לי עם החוות דעת שלישית? שלשום נפגשתי עם ד"ר אבישר ארז, מומחה בכירוגיה אורטופדית - מומחה בכירוגיה של היד, ביקור פרטי שבגינו הייתי צריך להיפרד מסכום של 1,000 ש"ח בגין ייעוץ פרטי בגלל לטענת "מכבי - שירותי בריאות" הוא לא משוייך אליהם: הכל לא לשלם על כך.  (לא נורא, אני אדאג שהם יישלמו BY HOOK AND BY KOOK על כך וגם על המונית שלקחתי במיוחד אליו). על פי ההבחנה שלו: היד  באדדוקציה. הרמה לפנים - 80. אבדותקציה של הכתף - 20. הגבלה ברוטציה חיצונית של הכתף. אין יכולת קפיצת אגרוף, נוקשות של האצבעות. נוקשות של מפרק שורש היד. מרפק במנח - 40 מעלות. הגבלה משמעותית בתנועות. סופיצניה - 0 פרונציה - 40. מצב לאחר חבלה משמעותית למפרק המרפק. כרגע אי שימוש ביד עקב הגבלה משמעותית בכל המפרקים לאורך גף עליון שמאל. לא ניתן לשלול CRPS. המלצתו: הפניה דחופה למרכז שיקומי "רעות" לצורך טיפולי פחזיותרפיה לכתף שורש יד ואצבעות בשלב ראשון, ובמרפק פרונוסופיצה בלבד. איזון כאב במרפק. לצורך ריכוז מספר בעיות ביד שמאל עם צורך בטיפול מולטידיספלינרי במצבו לפני ניתוח רוויזיה במרפק. אינו מסו

אל תבטיחו אם אתם לא מתכוונים לקיים. אל תעזרו אם אתם לא מתכוונים לעזור מתוך כוונה טובה. נמאס לי מהבטחות שווא. לכו לכנסת הפרלמנט הישראלי שם מקומכם אם אתם מבטיחים הבטחות שווא. נמאס לי מצביעות לשמה. ***************** אתמול ננעלתי בבית ולא יצאתי אחרי ש.......... התעצבנתי על מכבי שירותי בריאות על אינפורמציה שגוייה שאני מקבל - טלפונים לרופאים מומחים למרפק כשהם בעצם מומחים לכתף ועוד אני מקבל מהמזכירות שלהם נזיפות על כך - על חוסר הקשבה והעברה אחד לשני מבלי לפתור את הבעיה, תלונה, בקשה. כבר לא יכולתי להכיל את כל זה שלחתי תלונה להנהלת מכבי שירותי בריאות ועד עכשו לא קיבלתי תשובה מהם. בנוסף לכל זה, אמא שלי החליטה להיות בהיסטריה כלפיי ולא הפסיקה עד כדי כך שכבר התחלתי לצרוח, לבכות ולהגיד לה: "לא אכפת לך ממני, תשבי את על הטלפונים, שהיא תעשה את השיקולים. גם ככה את רוצה להרוג אותי בטרם זמני. למי כואב? לך או לי? אם אין לך להגיד תובנה כלשהיא אל תתקשרי אליי." ממש התפרצתי בבכי שכל השכונה שמעה אותי. לא רציתי לשמוע אף אחד, לא רציתי לראות אף אחד. ממש החשכתי את הבית. השכן שלי הבוקר אמר לי שלא הבין מה ק

שלושה וחצי חודשים אני בבית מאז שריסקתי את היד........... לא רואה את האור באופק............ היד לא חזרה לתפקד ב - 80% או 85% לפחות.......... המטפלת בריפוי ועיסוק שלי לא מעוניינת לגעת בי בגלל שישנן שתי חוות דעת שונות - ביצוע ניתוח ולא לעשות פיזיותרפיה עד אז, מצד אחד, שאני סובל מ - CRPS מצד שני. כך וכך אני נאלץ להילחם במערכת המשומנת והאטומה של קופת חולים "מכבי - שירותי בריאות" שזורקים אותי מאחד לשני ולא מסייעים לחולה שמבקש טיפול מקצועי. נכון לעכשו, עליי לקחת חוות דעת נוספת וגם פה עליי לבזבז זמן בכדי להגיע לרופא מקצועי. כשאני אומר "לבזבז זמן" הכוונה שאני לא מקבל טיפול ליד. זה מתסכל............ זה מעצבן............ זה מקומם........... אני כבר שוקל לקחת טיפולי רפואה משלימה, קרי: דיקור סיני או טווינא או כל טיפול אחר אם וכאשר במכון הפיזיותרפיה לא מוכנים לגעת בי, למרות הנחיית הרופא השני. פאקינג הנחיית רופא. אם הוא החליט את ההחלטה שלו משמא הוא קיבל על עצמו את האחריות. (רופאת המשפחה שלי אפילו לא יכולה לעזור לי ולהפעיל את כובד משקלה, או שלא רוצה בכלל. גם זה מעצבן, מתסכל, מקומם.

ילדות יפה כמו שהיו רוצים גני שעשועים, סודות קטנים להשתלב בלב העניינים להיות הכי קרוב לכולם רואה הכל מבין הסורגים זה בגללי, זה רק אצלי להיות הילד שתמיד מרגיש חצי חבר חצי מאויים לך תגיד את מה שהם רוצים לשמוע ומשהו לא עובד לי התיק הזה כבד לי שנים אני נלחם לא להיות אני מי שיבחר ישנא אותי גם ככה ואמא מתפללת רק להציל ת׳ילד שנים אני נלחם לא להיות אני מי שיבחר יאהב אותי גם ככה אני לא טוב בלתת הסברים ולהסתיר מה שרואים אז מנהל שיחות עם הגלים הזהות שלי טובעת בים כל הרחובות היו ריקים כמו חדרים בלב שלי איך בחיים האלה לפעמים רק חיות מבינות בני אדם לך תגיד את מה שהם רוצים לשמוע ומשהו לא עובד לי התיק הזה כבד לי שנים אני נלחם לא להיות אני מי שיבחר ישנא אותי גם ככה ואמא מתפללת רק להציל ת׳ילד שנים אני נלחם לא להיות אני מי שיבחר יאהב אותי גם ככה ************** אמא שלי בהיסטריה. איך אני אמור לחיות? מדוע אני לא לוחץ על ביטוח לאומי? מאשימה אותי שאני נהנה לשבת בבית ולא יוצא לעבודה או להסבה מקצועית. כמה שאני מסביר לה שהכל במדינה הזאת היא פרוצדורה וסחבת אחת גדולה. באיזו שלב אמרתי לה שאין מנכ"ל לביטוח לאומי

האם אני לא יודע להעריך את החברים שלי? מדוע ישנו אותו "חבר" שמתיימר להיות "חבר" וחושב שהוא מכיר אותי ומרשה לעצמו לפגוע בי מילולית כל שני וחמישי? מדוע אותו איש מרשה לעצמו להכריז עליי ש - "צריכים לאשפז אותי במחלקה סגורה של אברבנאל"? מי הסמיך אותך להחליט על כך? שהרי גם אתה מסובך עם עצמך, מסתבך עם המשטרה על סוג של הטרדה וצווי הרחקה. שהרי לא ראיתי אותך פיזית מגיע ומסייע לחבר בשעת מצוקה ואתה עוד מכריז על עצמך חבר על אמת ושאתה אוהב אותי כחבר, כאח. אתה לא אוהב אף אחד ואף אחת חוץ מעצמך ואתה חושב שהשמש זורחת לך מהתחת השעיר שלך. לך תלמד מחבר משותף של שנינו שכל פעם הייתי צריך את עזרתו - וזה היה נדיר - עם כל מחוייבויות שלו היה מגיע לסייע לי וזה היה בכיוון ההפוך. אם היית מכבד אותי לא היית מתקשר כל שני וחמישי בשיחת וידיאו בוואטצאפ כשאתה בשירותים ומראה לי את איבר מינך, למה אתה חושב שמעניינת אותי החבילה שלך? אם אתה לא יודע לכבד אותי אז אל תצפה ממני לכבד אותך. ואתה עוד צועק, תוקף, אותי מילולית. אתה חסום אצלי בכל דרך אפשרית. אין על כך סליחה ומחילה. שלא תעז להתקשר אליי בחסום.

הלכתי השבוע לקבל חוות דעת שנייה אצל ד"ר יהודה דוד, רופא מנתח אורטופד כירורג יד, בליווי של אמא שלי. על פי דבריו, אני סובל מ - CRPS שזה אומר: COMLEX REGIONAL PAIN SYNDROME ביד המרוסקת. על פי ד"ר גוגל: תסמונת כאב אזורי מורכב (Complex Regional Pain Syndrome, CRPS) הידועה גם בשם דיסטרופיה סימפתטית רפלקס (RSD) היא תסמונת כאב לטווח ארוך, אם כי לעיתים קרובות מחמירה עם הזמן. הוא מאופיין בכאב חסר פרופורציה לפגיעה המקורית ולעיתים קרובות מלווה ברגישות, נפיחות ושינויים בעור. זה יכול בתחילה להשפיע על איבר אחד ולאחר מכן להתפשט בכל הגוף; 35% מהאנשים הפגועים מדווחים על תסמינים בכל הגוף. התסמונת אף מוגדרת ככאב הקשה ביותר שמוכר לרפואה על פי  סרגל הכאב של מקגיל . הסיבה ל- CRPS אינה ידועה, אם כי CRPS קשור לדיסרגולציה של מערכת העצבים המרכזית ומערכת העצבים האוטונומית וכתוצאה מכך נוצרת טמפרטורה חריגה וכאב של הגפיים הנגועות וכתוצאה מכך ליקוי תפקודי ונכות. גורמים מזיקים כוללים פציעה וניתוח, אם כי ישנם מקרים בהם לא הייתה פגיעה מזוהה באתר המקורי. CRPS אינו נגרם על ידי גורמים פסיכולוגיים, אך הכאב מתמיד ו

שוב............. מחפש על מה לכתוב שלא ישתמע כאילו אני מתבכיין. שוב, ההרגשה שאני רוצה לכתוב ואני לא מצליח להביע את עצמי וזה מתסכל מאוד. הרי כבר כתבתי על היד המרוסקת, כתבתי ותיארתי את רגשותיי בשלושה חודשים האחרונים.......... מיציתי את זה כבר............ הבהרתי את עצמי טוב מאוד.......... רק את המצב הקיים לא ניתן לשנות. קרה מה שקרה. מחפש את הדרך איך להפוך את הלימון ללימונדה. (כמה זמן שלא שתיתי לימונדה......... איך בא לי) ******************** ישנם רגעים שאני מתגעגע לאבי ז"ל. דווקא בימים הללו, לו היה בחיים: היה משתדל להגיע אליי, היה מקרקר סביבי, היה יושב איתי ומדבר איתי ומעודד אותי. לו היה בחיים......... רק לחשוב שבחודש אוגוסט השנה נציין עשר שנים לפטירתו. ******************* אומנם אני קורא תהילים כל יום בשלושה חודשים האחרונים, אבל............ אני מבקש רפואה שלמה ומהירה מבורא עולם אך הוא לא מקשיב לי ולתחנוניי. אל תצפו ממני שאגיע לבית הכנסת על מנת להתפלל כי אם הוא לא רוצה לשמוע את תפילתי ואת תחנוניי אז למה לי? למה לי להתפתל מכאבים בבית הכנסת בזמן התפילה ואז כוונת התפילה שלי נפגמת? *******

יום העצמאות ה - 74 של מדינת ישראל עבר באופן אישי בשקט ובחשש....... לא יצאתי לכל המופעים בעיר כי אני לא אוהב את כל הצפיפות הנוראית הזאת, במיוחד שאני סובל מהיד המרוסקת בצורה נוראית. מה גם ההתראות הביטחוניות גרמו לי להיות בסביבה הטבעית שלי: יבואו ויגידו לי אתה נותן כוח ומשקל לכל הארגונים הערביים שרוצים בחיסולה של מדינת ישראל ולהשבית את החגיגות שלנו............ אז שיגידו............. העדפתי לשבת לראות בטלוויזיה את טקס המשואות המסורתי ולהתרגש כל שנה מחדש. מה גם שאתמול אמי ואני, מנהג שלנו בעשר שנים האחרונות, יצאנו לאכול צהריים ביחד במסעדה בבת ים. העיקר לא להיות לבד. כשצעדנו ביחד למסעדה אמי סיפרה לי על שיחה שהייתה לה עם אחותי בה היא התחננה בפנייה שתדבר איתי כי אני במצב לא קל, שהרי ריסוק יד שמאל זה לא מצב פשוט ונעים. לטענת אמי אחותי ענתה לה "הוא בישל את הדייסה שהוא יאכל אותה. אני מפחדת מהכעס שלו". על כך השבתי לאמי שלפני 5/6 שנים הפרתי את צום יום כיפור וישבתי לכתוב לאחותי מכתב בן 25 דפים בו הסברתי את עצמי, סיפרתי לה את הצד שלי, התנצלתי, סלחתי לה, סיפרתי לה דברים שלא ידעה לפני כן. שלחת

מאחר וברצוני לערוך צוואה, ולהביע את רצוני האחרון בדבר כל שייעשה ברכושי לאחר מותי ובמידה והניתוח שעליי לעבור לא יצלח: לפיכך אני אלטלף ישראל, מרחוב דוד רמז 6 בת ים, מצווה בזאת, בדעה מוגמרת וללא השפעה בלתי הוגנת עליי מצד כלשהו, ומרצוני הטוב והחופשי, את מה שייעשה ברכושי לאחר מותי כמפורט להלן: 1. אני מבטל בזה, כל צוואה אחרת שנעשתה על ידי בעבר, אם נעשתה, ומורה כי כל צוואה שעשיתי אי פעם, פרט לצוואה זו,      בטלה, מבוטלת, וחסרת כל תוקף. 2. צוואתי זו תעמוד בתוקף כל עוד זו לא תבוטל בצוואה חדשה. 3. הנני מצווה כי כל רכושי ישמש בראש ובראשונה לתשלום הוצאות קבורתי וחובותיי. 4. הטיפול בחתול האהוב שלי צ'וצ'ו יועבר לטיפולו המסור של חברי הטוב שהוא כמו אח בשבילי תמיר רסקין. 5. כל חלקי בירושה של אבי ז"ל יוחזר חזרה לאמי שתבדל לחיים ארוכים ובריאים. 6. אני מצווה בזאת להיקבר בבית העלמין בת ים - חולון קבורה באדמה ולא בקיר. 7. אחרי חודש אבלות אני משחרר את משפחתי הקרובה, קרי: מעגל ראשון, לא לשמור שנת אבלות ולאמירת קדיש כל חודש. 8. אני מצווה בזאת שאין להצמיד את שמי לאחד מהאחיינים שלי. אני מצהיר בזאת ש

אני כותב עוד דף, פרק, בבלוג שלי.......... (הרי הבלוג שלי הוא היומן האישי שלי שאני חושף אותו בפני כולם, על דעתי המלאה ועל פי החלטתי האישית). פשוט מרגיש דחף רציני לכתוב היום לעומת אתמול שהרגשתי כמו אריה בכלוב והמילים לא זרמו לי בין האצבעות. מצאתי רופא אורתופד - כירוג מומחה לכף יד על מנת לקבל ממנו חוות דעת שנייה. לפחות הוא יושב במרכז תל אביב שהתחבורה ציבורית נוחה להגיע אליו ועובד עם קופת חולים שאני משוייך אליה. רק שהתור הוא לשבוע הבא. לפחות נרגעתי עכשו: לא ללכת לניתוח כמו עדר לא לפני שאשמע חוות דעת רפואית נוספת. אני מתכוון לשאול אותו את כל השאלות הרלוונטיות ואם אשתכנע שהוא יביא לי בניתוח את הרפואה המירבית אם לא המלאה אזי אעשה אצלו את הניתוח. ***************** למרות המגבלה שלי אני משתדל לטפח את עצמי........... דואג למרוח קרם פנים אחרי כל מקלחת. פעם בכמה ימים אני מורח מסכה בשער שלי, לרוב אחרי שאני מספר את עצמי במכונת תספורת שקניתי בזמנו כשעבדתי בקניון חולון כמאבטח.............. מצחיקה המחשבה איך אני מספר את עצמי ביד אחת. משתדל לשתות 3 ליטר מים ביום, בכל זאת צורך כדורים משלימים (ברזל, סידן,

יושב בבית וממתין............. המתנה מורטת עצבים........... ממתין בדריכות לטלפון שבו יודיעו על מועד לניתוח שני ביד המרוסקת. להגיד שאני מרוצה מהמצב הזה? אני ממש לא. לצערי הרב, אני מפנים שזה המצב. רק מקווה מאוד שלניתוח השני יהיו תוצאות חיוביות, אני מודע לכך שאשאר נכה. אותו רופא שקיבלתי עליו המלצות בכדי לקבל חוות דעת שנייה בכלל לא מטפל ביד מרוסקת, לטענת המזכירה שלו. העיקר הוא עובד בבית חולים "אסותא רמת החייל" ומפרסם את עצמו כאורתופד בעל ותק של 10 שנים. השאלה הנשאלת היא: במידה וכן הייתי מגיע אליו לקבלת חוות דעת רפואית האם הייתי רוצה לקבל מרופא שהוא בעל וותק של 10 שנים? קצת מפחיד. מה גם, אחרי היחס הרפואי שקיבלתי בבית חולים "אסותא" אשדוד יחס שאני נמצא בשוק בשר ולא בבית חולים. בגלל זה לא הייתי רוצה להפקיד את הגוף שלי לניתוח, כזה או אחר. נקבע לי תור לשיחה עם עובדת סוציאלית בסוף החודש, בתקווה שהיא תתממש אם לא אצטרך להיכנס לניתוח המדובר. מטרת הפגישות היא שאוכל לשפוך את הלב ולבכות. חברים חברים אבל אין להם זמן לשבת, לחבק, להקשיב ועוד ברמה המקצועית. שתבינו, לשם השוואה: בתקופת הטי

כמעט 500 פרקים ויותר מ - 20,0000 קוראים מאז שפתחתי את הבלוג - יומן שלי בנובמבר 2015. מרגיש קצת גאווה. מגיע לי להשתחצן על כך, במקצת. מה יש??? כנראה אני מגיע ללבבות של אחרים. יוצר עניין והזדהות. מציף, משתף, תחושות ורגשות גם של אחרים. לא הבטחתי שאני אהיה רק מצחיק. לא הבטחתי שאהיה רק דרמטי. הבטחתי שאפתח את ליבי לכולכם. יהיו פרקים מצחיקים, יהיו פרקים דרמטיים, יהיו פרקים שאתבכיין ואצעק. בכל זאת אי בן אדם, לטוב ולרע. ************** הבעת דעה: ממש בושה וחרפה שראש ממשלה במדינת ישראל ומשפחתו מקבלים מכתבי איום עם כדורים במעטפות. ואיפה יו"ר האופוזיציה? למה הוא לא מגנה בכלל? מזכיר לי ימים חשוכים רק לפני רבע מאה שראש ממשלה אחר היה בשלטון ואותו יו"ר אופוזיציה שרק התלהם והתלהם כנגדו. לא למדינת ישראל כזו פיללתי. עוד שבוע יום העצמאות ה - 74 ואני מתבייש במדינה הזאת. ברור לי ש הוא לא יגנה את ההסתה נגד בנט ולא יגיד מילה על כך. אל תצפו!!! המערכת המשומנת שלו עובדת על פי הנחיותיו מצוין. זו דרכו מאז ומתמיד, דרך של הסתה ופילוג. רק בגללו העם הזה חצוי והוא הגורם היחיד לכך. ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל א

הניתוח הראשון של היד המרוסקת לא צלח.......... מסתבר.............. עליי לעבור ניתוח שני, לצערי הרב. אתמול הייתי בביקורת אצל הרופא המנתח בבית החולים אחרי צילום CT שלשום וצילום רנטגן של שני הידיים אתמול. בצילום רנטגן ראיתי ליד המרפק גוף זר שנראה בצורתו כמו חלק שלא שייך בכלל. לטענתו של הרופא זה חלק ששמו לי שהוא חלק חלופי ולטעמי זה חלק שגורם לנפיחות במרפק כבר הרבה זמן וגורם לנוקשות המקום. מיותר לציין שהחוותי את דעתי בנושא ובהמשך גם חוויתי את דעתי בפני הרופא כי על פי מאמרים רפואיים יש לתת למקום הפגוע חודש עד חודש וחצי לנוח מהניתוח ולא להתחיל בטיפולי פיזיותרפיה. לטענתו על כך השיב לי שהוא כרופא לקח החלטה שהיא לשני הכיוונים: שמצד אחד, היינו מחכים באמת חודש - חודש וחצי ואז המקום היה נהפך לנוקשה. כשמצד שני, דווקא כשמתחילים בפיזיותרפיה מיד אחרי הניתוח המקום הפגוע לא מתנוון ומשתחרר. יצאתי כעוס, פגוע, ממורמר מהביקורת: מה על הגוף שלי אתם עושים ניסויים? תנו לי להחליט ואל תחליטו בשבילי. ללא ספק, עכשו עליי לעבור ניתוח שני בשאיפה שהיד תחלים אחרי כן. הרופא שלי לא יודע להגיד מהם סיכויי ההצלחה של הניתוח השנ

אתמול בבוקר בעודי תולה את מגבת הידיים שלי בחוץ כשהיא תתייבש........ בעל הדירה הקודמת שגרתי בה בבניין הסמוך קלט אותי בעודו צובע את יחידת הדיור הסמוכה לתת דירה שגרתי בה (שהרי הדירה במקור שלה היא דירה בת 5 חדרים והוא חילק אותה לשלוש דירות - בדיעבד, נודע לי שהחלוקה הייתה לא חוקית ומשהו התלונן עליו על כך - שתי דירות של שני חדרים ויחידת דיור אחת קטנה). הוא התחיל לנבוח עליי שהוא לא שכח אותי והוא הולך לתבוע אותי ולרדוף אחריי. השבתי לו שהוא יכול לתבוע אותי ואז אני אתבע אותו חזרה על כל מה שהוא עשה לי. לכל ב=ההתדיינות הזאת היה עד שמיעה אחד, השכן שלי עופר, שזה לא הגיב בכלל. כזכור לכם: אותו בעל דירה, שלא אנקוב בשמו המלא ואסתפק ב - א"ג, כשהייתי גר אצלו באותו חלק של הדירה לא גרמתי לו נזק אחד בדירה שמרתי עלייה כאילו היא הייתה שלי. אבל מה?????? חודש אחרי שנכנסתי אליה דוד שמש הפסיק לעבוד והייתי מתרחץ עם מים קרים ולפעמים היו מים חמים. כשעלו עליו שהוא חילק את הדירה בצורה לא חוקית א"ג העדיף להרוס לי את המטבח בחלק שלי במקום להרוס את המטבח בחלק הלא מאוייש בדירה השנייה בת 2 חדרים (אחרי שא"ג העי

היש בקהל מי שהוא או מי שהיא שמוכנים.ות להיות אוזן קשבת? היש בקהל מי שהוא או מי שהיא שמוכנים.ות לתת חיבוק? רק לא וירטואלי אלא ממשי? כמה שאני מנסה להיות חזק ולחשוב חיובי אני נשבר............... יש לי הרגשה שישנם א.נשים שפשוט נהנים.ות לראות אותי מתייסר ומתפתל מכאבים. כמה אפשר להתרחץ ולהרגיש נקי גופנית כשהבית הספיק להתלכלך? כמה אפשר לפחד לצאת מהבית וללכת ברחוב שמא אפול שוב?  אפילו מקופת החולים שלי לא חזרו אליי לגבי הסיוע בשיחות עם גורם מקצועי. ******************** היום לפי התאריך העברי (כג' בניסן) נפטר הדוד שלי לפני 13 שנה מסרטן ריאות. כמובן הדלקתי נרות נשמה לזכרו ולזכרו של אבי ולזכרה של אמא שלהם, סבתי האהובה. מאתמול בערב אני מסתובב עם תחושה שכל האנשים האהובים עליי הולכים מהעולם הזה. כמה שפיללתי בליבי ולו לרגע אחד קטן שסבתי או אבי יופיעו בחלומי וידברו איתי או לפחות ארגיש אותם בנוכחותם. אם לא היו חושבים השכנים שהשתגעתי הייתי צורח ובוכה בקול. הלוואי ולא הייתי מגלה בזמן לפני 4 שנים את סרטן הערמונית והייתי אולי מת כבר. ולא היו צריכים לתת לי תחושה של "לא מגיע לך לנשום את האוויר".

בעבר כבר כתבתי לך.............. מכתב בן 25 עמודים באמצע צום כיפור אחרי ששברתי את הצום וישבתי לכתוב לך את המכתב הזה בו הסברתי לך שחטאתי, פשעתי, עוונתי. הסברתי לך במכתב בארוך הזה את הצד שלי. ביקשתי להיפגש איתך בארבע עיניים, בעצם בשש עיניים כי אני אבו ארבע, על חשבוני בבית קפה על עוגה וקפה על מנת שתוכלי להשמיע את הצד שלך למה את כועסת עליי. במכתב הזה סלחתי לך על כל השנים. הסברתי לך שאני לא כועס עלייך. רק מבקש להבין את הצד שלך ואיפה טעיתי אם טעיתי אני מודה ומתוודה שאכן ציפיתי שתגיבי בצורה כזאת או אחרת אבל זה לא קרה. עד עצם היום הזה. כל השנים אמרו לי להניח לך. לא לבקש ממך שיחה. כך עשיתי. המשכתי בחיי ומבלי להגיד לך פנים מול פנים סלחתי לך. כשראיתי אותך עם אמא בבית חולים אחרי שיצאתי מהניתוח של ריסוק היד ציפיתי, קיוויתי, שנוכל לפתוח דף חדש שבו נוכל לדבר לא כמו פעם אבל נדבר. עברו מאז חודשיים וחצי ואני עדיין סובל מכאבי תופת. כנראה שאצטרך לעבור ניתוח שני ביד. במהלך החודשים וחצי הללו שלחתי ברכות שבת שלום. ציפיתי לטלפון ממך שבו את שואלת לשלומי - כמובן זה לא קרה בכלל. לא ביקשתי וגם לא ציפיתי ממך שתקני

שלהי חג פסח ה'תשפ"ב, ערב חג שני. למדתי על עצמי שאני טוב בחברותא שאני מבקש אותה. אני לא טוב בחברותא שכופה את עצמה עליי ומתנחלת אצלי שעות מבלי שתהיה לי דקה אחת לעצמי של שקט, במיוחד שכופה עליי לשמוע דבריי קדושה כל רגע ורגע נתון. במילים אחרות אני מנסה להגיד: אני לא גנון!!!! ייסלח לי הקדוש ברוך הוא על כך. למדתי על עצמי שיש לי כוחות נפשיים עד אשר אני מתפוצץ.......... שהרי אני ממוצא טורקי עם אופק מרוקאי. כשם שאני מתפרץ ככה אני נרגע. למדתי על עצמי שאני מי שאני ומי שלא רוצה לקבל אותי כמות שאני שייבושם לו אני מי שאני, הן בהתנהגותי והן בהופעתי. אל תשנו אותי כמו שאני לא משנה אותכם, כבר חזרתי ואמרתי את זה בעבר כמה וכמה פעמים. ************** בחלומי........ מפתיעים אותי במסיבה. מעולם לא הפתיעו אותי במסיבת הפתעה. אני נכנס לאולם בלוויתה של אמי כשקולות שופרות ברקע. כל המוזמנים והמוזמנות עומדים.ות ומוחאים כפיים. אמי ואני נרגשים מהמעמד.  בקרב המוזמנים אני רואה את: דודתי - אחותה של אמי - עם הבת שלה שאנחנו קרובים בגילנו, חברות וחברים שקרובים אליי, את אחותי ובני משפחתה בשולחן מרוחק משולחננו, שכנים ו

ליל הסדר ה'תשפ"ב עבר. זה כמעט עשר שנים שאמי ואני לא קוראים בהגדה, מאז לכתו בטרם עת של אבי. מה גם שלא עושה לנו טוב לאכול ארוחה כבדה בשעות הערב. מה שעשינו זה פשוט לשבת ביחד ולדבר וגם לאכול, העיקר: להיות ביחד. אתמול חזרתי רגלית לאמי לאכול איתה ארוחת צהריים. במהלך היומיים הללו שרפתי הרבה קלוריות בהליכה. ואני לא מתלונן על כך, נהפוכו: זה עשה לי טוב מאוד כמו שזה עשה לאמי טוב מאוד. (לראות תמונות בפייסבוק של משפחות שמסבות לשולחן ליל הסדר מחוייכים קצת צבט לי בלב, אבל בסופו של דבר לא יכולתי לשכנע את אמי לחגוג את החג בחברותא של אנשים נוספים). כמובן שברקע ישנה מתיחות ביטחונית כל הזמן הן בעזה וביהודה ובשומרון, כי הרמדן חל במקביל לחג הפסח. איך אנחנו מתמודדים עם אכילת המצות? כרגיל, סובלים נורא. לאמי זה לא טוב לאכול אותן כי זה פוגע לה ביציאות (סובלת מהטחורים, אחרי שני ניתוחים). עוד היא אמרה לי אתמול שאם היא תחיה עד חג הפסח הבא אזי היא לא תקנה יותר מצות והיא תאכל לחם כרגיל. פה כעסתי עליה לא בגלל הלחם אלא בגלל החלק הראשון במשפט שלה. שהרי לא התרגלתי למותו של אבי אז לחשוב על מותה? מצד שני אני יכול