להוקיר את היום

ליל הסדר ה'תשפ"ב עבר.

זה כמעט עשר שנים שאמי ואני לא קוראים בהגדה, מאז לכתו בטרם עת של אבי. מה גם שלא עושה לנו טוב לאכול ארוחה כבדה בשעות הערב. מה שעשינו זה פשוט לשבת ביחד ולדבר וגם לאכול, העיקר: להיות ביחד. אתמול חזרתי רגלית לאמי לאכול איתה ארוחת צהריים. במהלך היומיים הללו שרפתי הרבה קלוריות בהליכה. ואני לא מתלונן על כך, נהפוכו: זה עשה לי טוב מאוד כמו שזה עשה לאמי טוב מאוד. (לראות תמונות בפייסבוק של משפחות שמסבות לשולחן ליל הסדר מחוייכים קצת צבט לי בלב, אבל בסופו של דבר לא יכולתי לשכנע את אמי לחגוג את החג בחברותא של אנשים נוספים).

כמובן שברקע ישנה מתיחות ביטחונית כל הזמן הן בעזה וביהודה ובשומרון, כי הרמדן חל במקביל לחג הפסח.

איך אנחנו מתמודדים עם אכילת המצות? כרגיל, סובלים נורא. לאמי זה לא טוב לאכול אותן כי זה פוגע לה ביציאות (סובלת מהטחורים, אחרי שני ניתוחים). עוד היא אמרה לי אתמול שאם היא תחיה עד חג הפסח הבא אזי היא לא תקנה יותר מצות והיא תאכל לחם כרגיל. פה כעסתי עליה לא בגלל הלחם אלא בגלל החלק הראשון במשפט שלה. שהרי לא התרגלתי למותו של אבי אז לחשוב על מותה? מצד שני אני יכול להבין את מה שאמרה לי אתמול: לו אבי היה בחיים הם היו מציינים אתמול 60 שנות נישואין. לכן, התעקשתי לבוא אליה לצהריים כי גם ככה זה היה קשה לשנינו. הזמן לא מקל ולא מפחית את הגעגוע.

כשחזרתי הביתה אחרי שהייתי אצל אמי הלכתי לישון שנ"צ שעה וחצי. המצחיק הוא שחזרתי לישון שוב בשעה 19:30 עד הבוקר. פשוט השלמתי שעות שינה שהגוף שלי היה זקוק להן.

במקביל לאכילת המצות הרבתי אתמול בשתיית מים. רק אתמול שתיתי 4 וחצי ליטר מים. כל היום והלילה רצתי לשירותים להרים רגל. והיד עוד נטויה.

****************

בשבתות האחרונות התחלתי להתגעגע למשמרות שלי בקניון חולון.

כמה שהייתי מקטר על העבודה המרובה שם ועל הקושי בה בכל זאת מתגעגע.

מתגעגע לאנשים שעובדים שם......

אם תשאלו אותי אז אני לא מוכן לחזור לעבוד שם.

רק משתף את תחושותיי.

***************

מה שקורה הבוקר בחג ליהודים בירושלים בדרכם לכותל המערבי שמבקשים להגיע ולהתפלל בשריד בית מקדשנו והמקום הכי קדוש לנו הוא בזיון, חרפה, בושה, אובדן משילות מוחלט, אפס ביטחון ליהודים במדינת היהודים. התמונות המזעזעות שיוצאות משם מרסק לחלוטין את הנרטיב שיצאנו מעבדות לחרות ושיש לנו מדינה.

למה רק לערבים מגיע להתפלל במסגד אל אקצא ולנו כיהודים אסור להגיע להתפלל בכותל המערבי? מדוע כל מדינות ערב מגנים אותנו ולא מגנים את מעשי ערבי ירושלים ויהודה ושומרון?

כידוע לכם אני לא ימני בדעותיי ובכל זאת זה מקומם אותי.

הקיצוניים בשני הצדדים לא חושבים עד הסוף. מחשבה תחילה לפני המעשה.