אז מה עכשו?
ישנם ימים שאני רוצה לכתוב ביומן הבלוג שלי ואין לי על מה לכתוב. מסתובב בבית, בחצר, כמו אריה בכלוב..... מפעיל את היוטיוב........ מתלבט האם לכתוב, האם לשתף, למי יש כח לקרוא בכלל ועוד צרות של אחרים?
מכבה את המחשב........
מדליק אותו אחרי כמה שעות ושוב מפעיל את היוטיוב
ואז........ בום!!!!!! נותן לאצבעות להקליד.
שתבינו, הכתיבה כשברקע מתנגנת מוזיקה היא מבחינתי סוג של תרפיה.
***************
חג פסח בסופשבוע הזה.
אמא שלי ואני החלטנו שאנחנו מעבירים את ליל הסדר הזה ביחד. גם ככה אנחנו לא קוראים בהגדה מאז שאבי נפטר. וגם ככה אני אוסר על אמי לבשל ולהכין מאכלים לארוחת ערב כי אנחנו לא רוצים לאכול משהו כבד. הייתה שנה שהלכנו לחגוג את ליל הסדר במועצה הדתית בבת ים ולא נהנו. אחותי הזמינה פעם אחת את אמא שלנו אך זו לא רצתה להשאיר אותי לבד.
השנה חג הפסח מבחינת התאריך הלועזי יוצא ערב יום הנישואים של הוריי. אז מבחינת אמא שלי, כפי שאני יודע ומרגיש, היא תרצה להיות בפינה שלה יחד איתי. שאם היא תרצה לבכות אז היא תרגיש נוח לבכות לידי.
ובנוסף לכל, למה להיתקע בפקקים של ערב החג? למי יש כוח לזה.
תודה רבה לכל המזמינים והמזמינות ולכל המתעניינים והמתעניינות.
***************
אני לא כותב את דעותיי על מה שקורה בפוליטיקה כי........
זה כבר לא מעניין.
מה גם אם הייתי כותב האם זה היה משנה במשהו?
ללא ספק אני מוטרד, מודאג, מהמצב הביטחוני דווקא בתקופה הכל כך רגישה והנפיצה הזו.
אז סתם לסבר את אוזנכם.
תגובות