CRPS
תסמונת כאב אזורי מורכב (Complex Regional Pain Syndrome, CRPS) הידועה גם בשם דיסטרופיה סימפתטית רפלקס (RSD) היא תסמונת כאב לטווח ארוך, אם כי לעיתים קרובות מחמירה עם הזמן. הוא מאופיין בכאב חסר פרופורציה לפגיעה המקורית ולעיתים קרובות מלווה ברגישות, נפיחות ושינויים בעור. זה יכול בתחילה להשפיע על איבר אחד ולאחר מכן להתפשט בכל הגוף; 35% מהאנשים הפגועים מדווחים על תסמינים בכל הגוף. התסמונת אף מוגדרת ככאב הקשה ביותר שמוכר לרפואה על פי סרגל הכאב של מקגיל.
הסיבה ל- CRPS אינה ידועה, אם כי CRPS קשור לדיסרגולציה של מערכת העצבים המרכזית ומערכת העצבים האוטונומית וכתוצאה מכך נוצרת טמפרטורה חריגה וכאב של הגפיים הנגועות וכתוצאה מכך ליקוי תפקודי ונכות. גורמים מזיקים כוללים פציעה וניתוח, אם כי ישנם מקרים בהם לא הייתה פגיעה מזוהה באתר המקורי. CRPS אינו נגרם על ידי גורמים פסיכולוגיים, אך הכאב מתמיד ואיכות החיים מופחתת יכולים לגרום לבעיות פסיכולוגיות (כגון דיכאון וחרדה). מסווג גם כתסמונת כאב שריר-שלד מוגבר.
הטיפול כרוך בגישה רב תחומית הכוללת תרופות, ריפוי פיזי וריפוי בעיסוק, טיפולים פסיכולוגיים ונוירומודולציה. למרות זאת, התוצאות לעיתים קרובות אינן מספקות, במיוחד אם הטיפול מתעכב.
CRPS היא תסמונת של כאב כרוני של אחת הגפיים, לרוב בחלקה המרוחק המופיע לאחר חבלה באותו אזור. הכאב הוא קשה וגורם לסבל ולרוב אינו פרופורציונלי לעוצמת החבלה. קיימים חולי CRPS קשה מאוד שהופיע לאחר חבלה קלה של אותו אזור. מכניזם היווצרות התסמונת אינו ברור ונעשים מחקרים רבים כדי לגלותו. בנוסף לכאב יכולים להופיע תסמינים נוספים כמו רגישות יתר, לעיתים קיצונית, למגע וכן שינויים של העור, של השיער, של הצבע ושל הטמפרטורה של האזור החולה והפרעה מוטורית אזורית. התסמונת מתחלקת לשני תת-סוגים:
- CRPS סוג I - כאשר התסמונת מופיעה ללא עדות לפגיעה עצבית מקומית (מכונה גם reflex sympathetic dystrophy).
- CRPS סוג II - כאשר יש הוכחה שקיימת פגיעה עצבית משנית לחבלה (מכונה גם posttraumatic neuralgia או במקרים חמורים causalgia).
שכיחות התסמונת היא 20 מקרים ל-100000 אנשים, ב-80% מהמקרים נפגעות נשים והגיל הממוצע הוא 30–50.
על פי הדוקטור עליי להתחיל טיפול במרפאת כאב, לחזור לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק עם דגש על CRPS וטיפולי שיחה עם גורם מוסמך. השורה התחתונה שלו: לא לעשות ניתוח כי תוצאות הניתוח יגרמו לנזק בלתי הפיך ליד ושהוא אומר את כל זה על סמך 40 שנות ניסיון. כמו כן, הוא ציין שהוא לא היה צריך לבדוק אותי רק מלהביט בי וביד הפגועה שהיד חמה, צבע שונה רגישה ביותר והאצבעות בקושי מתכופפות. הוא כמובן ראה את הדיסק של צילומי רנטגן. וכמובן, לחזור אליו, כמובן, אם אני רוצה להמשיך טיפול אצלו, בעוד שלושה חודשים.
יש לציין, שד"ר יהודה עמוס לעייפה במטופלים והוא הולך בין שני משרדים וגם מנתח בבית חולים "קפלן", בבית חולים "אסותא רמת החייל" תל אביב.
כשיצאתי ממנו רציתי קודם כל לברוח החוצה לנשום אוויר נקי, להירגע ולעכל את כל הדברים שהרופא אמר. זה היה 180 מעלות ממה שנאמר לי בבית חולים. הרגשתי כאילו חטפתי בוקס רציני בבטן. אמא שלי למרות הידע שלה לא הצליחה להבין את משמעות ה - CRPS, מבחינתה זו דלקת. וכשניסתה להבין זאת מהרופא הוא די עקץ אותה ואמר לה "גבירתי, לא הקשבת למה שאמרתי?"
היה ברור לשנינו שאני ממשיך עם ד"ר יהודה.
כל מה שרציתי לשות ברגעים הראשונים זה לצעוק "אני לא צריך ניתוח".
הגעתי הביתה התיישבתי במיידי על הטלפון וקבעתי תור לרופאת המשפחה שלי (על מנת שאעדכן אותה בממצאים). כמו כן, קבעתי תור לעובדת סוציאלית לטיפולים בשיחות כי לפסיכולוגים או פסיכיאטרים אני לא רוצה כי הם לא עוזרים וגם לא מועילים. ניסיתי לקבוע תור למרפאת כאב, שבבת ים ובחולון אין זה רק בראשון לציון, קיבלתי סטירת לחי רצינית: זה רק בעוד חמישה חודשים ואני נמצא ברשימת המתנה במידה ויתפנה תור לפני כן, אחרי שהסברתי שאני אמור לחזור בעוד 3 חודשים לרופא. אני רק מקווה שרופאת המשפחה שלי תצליח להקדים לי את התור.
לגבי הפיזיותרפיה וטיפול בעיסוק הייתי צריך לקחת יום מחשבה מעמיקה האם להמשיך או שלא? אמי ממשיכה להגיד שיש לי דלקת ביד. היא לא מוכנה להבין ולהפנים שאני סובל מהסינדרום CRPS. גם אתמול הייתי צריך להסביר לה שתפסיק להגיד את זה כי זה לא תורם וגם לא מסייע אלא ממשיך להקטין, להחליש אותי. שהיא חייבת להבין שאם היא לא עוזרת לי פיזית בדברים בבית ואני מבין זאת לפחות שתסייע לי באופן המנטלי. ברגעים הללו אני ממש מתגעגע לאבי ז"ל שהיה מבין במיידי את המצב והיה עומד לצידי ותומך בי מנטלי.
תגובות