פרץ כתיבה
אני כותב עוד דף, פרק, בבלוג שלי..........
(הרי הבלוג שלי הוא היומן האישי שלי שאני חושף אותו בפני כולם, על דעתי המלאה ועל פי החלטתי האישית).
פשוט מרגיש דחף רציני לכתוב היום לעומת אתמול שהרגשתי כמו אריה בכלוב והמילים לא זרמו לי בין האצבעות.
מצאתי רופא אורתופד - כירוג מומחה לכף יד על מנת לקבל ממנו חוות דעת שנייה. לפחות הוא יושב במרכז תל אביב שהתחבורה ציבורית נוחה להגיע אליו ועובד עם קופת חולים שאני משוייך אליה. רק שהתור הוא לשבוע הבא.
לפחות נרגעתי עכשו: לא ללכת לניתוח כמו עדר לא לפני שאשמע חוות דעת רפואית נוספת. אני מתכוון לשאול אותו את כל השאלות הרלוונטיות ואם אשתכנע שהוא יביא לי בניתוח את הרפואה המירבית אם לא המלאה אזי אעשה אצלו את הניתוח.
*****************
למרות המגבלה שלי אני משתדל לטפח את עצמי...........
דואג למרוח קרם פנים אחרי כל מקלחת.
פעם בכמה ימים אני מורח מסכה בשער שלי, לרוב אחרי שאני מספר את עצמי במכונת תספורת שקניתי בזמנו כשעבדתי בקניון חולון כמאבטח.............. מצחיקה המחשבה איך אני מספר את עצמי ביד אחת.
משתדל לשתות 3 ליטר מים ביום, בכל זאת צורך כדורים משלימים (ברזל, סידן, ויטמין D, כדור נגד כולסטרול)....... טוב שהרשימה קצרה וטוב שכך.
למה לי כל זה?
בכדי לנסות לשפר את ההרגשה שלי כמה שאפשר, לא שאני מצליח. יום עאסל יום באסל ויום למה לא.
*****************
פגשתי אתמול כשקפצתי לסניף קופת חולים שלי הקרוב לביתי בקולגה שעבד איתי בקניון.
אהבתי אותו כבן אדם, כחבר, וכמי שיכול להיות אבא / דוד שלי. הוא כבר יצא לפנסיה. עשו לו את המוות כשיצא לפנסיה ואחרי שהודיע על יציאתו לפנסיה. לא אפרט יותר מידי שמא יבולע לי שוב..............
רק אציין שכאב לי עליו כאדם וכחבר. מזלו הטוב שיש לו ילדים ששולטים בעברית שעזרו לו בכל הפרוצדורה. בבת אחת נעלמו לי הגעגועים לעבודה בקניון. וטוב שכך.
לצערי הרב, היחס לעובדים השתנה לרעה מאז שהקורונה נכנסה לחיינו.
תגובות