בהמתנה
יושב בבית וממתין.............
המתנה מורטת עצבים...........
ממתין בדריכות לטלפון שבו יודיעו על מועד לניתוח שני ביד המרוסקת. להגיד שאני מרוצה מהמצב הזה? אני ממש לא. לצערי הרב, אני מפנים שזה המצב. רק מקווה מאוד שלניתוח השני יהיו תוצאות חיוביות, אני מודע לכך שאשאר נכה.
אותו רופא שקיבלתי עליו המלצות בכדי לקבל חוות דעת שנייה בכלל לא מטפל ביד מרוסקת, לטענת המזכירה שלו. העיקר הוא עובד בבית חולים "אסותא רמת החייל" ומפרסם את עצמו כאורתופד בעל ותק של 10 שנים. השאלה הנשאלת היא: במידה וכן הייתי מגיע אליו לקבלת חוות דעת רפואית האם הייתי רוצה לקבל מרופא שהוא בעל וותק של 10 שנים? קצת מפחיד.
מה גם, אחרי היחס הרפואי שקיבלתי בבית חולים "אסותא" אשדוד יחס שאני נמצא בשוק בשר ולא בבית חולים. בגלל זה לא הייתי רוצה להפקיד את הגוף שלי לניתוח, כזה או אחר.
נקבע לי תור לשיחה עם עובדת סוציאלית בסוף החודש, בתקווה שהיא תתממש אם לא אצטרך להיכנס לניתוח המדובר. מטרת הפגישות היא שאוכל לשפוך את הלב ולבכות. חברים חברים אבל אין להם זמן לשבת, לחבק, להקשיב ועוד ברמה המקצועית. שתבינו, לשם השוואה: בתקופת הטיפולים בסרטן הערמונית לפחות ישבתי כתבתי ביומן הבלוג שלי, ידעתי לקראת מה אני הולך. עכשו אני לא מצליח, יש לי מעצור נוראי, יש לי חוסר וודאות נוראית. אמא שלי שונאת שאני משווה בין שתי התקופות, לטענתה סיימתי החלמתי ממחלת הסרטן ושאני צריך לשכוח ממנה כשאי אפשר לשכוח את "החוויה" הנוראית הזאת.
שונא להיות בחוסר וודאות.
שתבינו: אני יושב שלושה חודשים (9.5 זה בדיוק הזמן) בבית. הייתי גבר פעלתן שיוצא וחוזר, הולך לעבודה וחוזר מהעבודה, מתפקד עם שני ידיו. עכשו.......... גורנישט. עכשו מתפקד עם יד ימין בלבד וכואב לי, לא יכול לישון על צד שמאל, היד המרוסקת נרדמת בלילה ואני צריך לקום במהלך הלילה ולהזרים את הדם............ בעצם אתם לא תבינו את זה כי השמש זורחת לכם מהתחת, לשיטתכם.
*******************
איפה אלוהים כשצריך אותו?
למה הוא לא עוזר, כפי שאומרים הדתיים?
שהרי אני קורא בתהילים כבר 3 חודשים, בוכה ומתחנן ושום דבר לא קורה.
*******************
דבר אחד יצא לי טוב מכל התקופה הזאת.............
אני יישן יחסית טוב והרבה.
תגובות