זה אני

למי שלא הבין אותי מאתמול תרשו לי להבהיר: התחלנו את החורף וכולנו מרגישים אותו טוב טוב מבחינת הגשם והקור. ובמקום העבודה שלי לא מספקים חימום בשטחים הציבורים שלא לדבר בחדרים. אני עובד עם 3 שכבות של בגדים עליי ובמידת הצורך אני שם מעיל וזה ממש לא ייצוגי. אורחים שמגיעים לא מבינים למה פקיד קבלה עומד עם מעיל בקבלה ואחר כך הם מתלוננים, צועקים, עוזבים לטובת מלון אחר ברשת וממשיכים להתלונן. אישית, הייתי בחופשת מחלה - שפעת חזקה עם התקפת סינוסים והתקפת ברונכיטיס - עד תחילת החודש במשך שבועיים. ולא בא לי להיות חולה כל חודש במשך שבועיים.  שלשום בסוף משמרת ערב רוויה בתלונות על נושא החימום והעברת אורחים הרגשתי על סף קריסה טוטאלית, גופנית ונפשית. נכון, אני עובד בשירות פרונטלי. נכון, עליי לספק תשובות. במידה ויש לי איש תחזוקה במלון (מה שאין לי בכלל ואם יש הוא מתקשה לטפל מחוסר תקציב) ומטפל בבעיה. אתמול בבוקר פשוט קרסתי סופית ולא יכולתי להגיע לעבודה בכלל. פשוט הברזתי ולא הגעתי. כמובן שנענשתי על כך וכל השבוע הורידו אותי מסידור העבודה. חבל, חבל מאוד, שלא מבינים שאי אפשר לעבוד בלי חימום: הן מבחינת תפוקה, הן מבחינ

אני הולך לכתוב דברים קשים........  כי אני זועם...... כועס.........רותח ברמות כאלה....... לא מצליח להבין איך אפשר לעבוד במקום עבודה שהוא בלי חימום בתקופה הזאת של החורף? איך אני אמור לעבוד כשקר לי למרות שאני לבוש בשלוש שכבות? איך אני אמור לתת תשובות לאורחים למה מערכת החימום לא עובדת במלון וקפוא בחדרים? לא משנה כל התירוצים של הנהלת האזור - קיצוצים, אין עבודה, אין כסף - פשוט בולט מאוד שאתם לא רוצים להשקיע כסף. נקודה. סוף פסוק. רק בתחילת החודש הייתי בחופשת מחלה של שבועיים בגלל שפעת חזקה בשילוב של התקפת סינוסים וברונכיטיס. למה? כי לא היה חימום במלון וגם נדבקתי מחולה שפעת - אם זה אורח או אם זה עובד מלון. לא בא לי לחלות שוב.  לא משנה כמה ותק יש לי בענף המלונאות. לא משנה שאני עובד בשירות לקוחות. אם לא נותנים לי כלים להתמודד עם מערכת חימום במקום העבודה שלי שלא עובדת וקר לאורחים -  שמשלמים לי את המשכורת ועוד הוצאות של המלון - קר גם לי אזי...... איך אני אמור לתת שירות כשכולי קפוא? אתם הנהלת הרשת יושבים בבית בחימום שלכם, בכייף שלכם ואני קפוא במלון כי לא בא לכם לתקן את מערכת החימום של המלון שכבר מקר

רוצה לכתוב ולא יודע על מה.......... מרוב שהראש שלי מוטרד ומלא במחשבות. לא אתפלא שלקראת יום הולדתי ה - 53 אתעורר יום אחד ואגלה שהשיער שלי האפיר (לא שאני אתנגד לזה, לטעמי זה מאוד סקסי לגבר, בין אם הוא סטרייט או גיי). **************** נמאס לי מאנשים שחשבתי שהם חברים שלי והתגלו שהם סתם אנשים. לא מתקשרים וגם לא שומרים על קשר במשך חודשים על חודשים ופתאום OUT OF THE BLUE מופיעים או מתקשרים ומצפים להמשיך לדבר איתי כאילו לא היה נתק של כמה חודשים. או......... שפשוט נשלחים על ידי אחרים לברר מה קורה אצלי והם נאלצים להישבע בחיי הנכדים שלהם שזה לא נכון. ומה פתאום אני מתעצבן על זה שהם לא שומרים על קשר. רק שהם לא מבינים שאני לא שומר על קשר עם מי שלא שומר על קשר. שהרי חברות / ידידות היא דו צדדית ולא חד צדדי. כשאני חושב על זה............ כשהוצאתי את אותם אנשים מחיי בפינצטה גיליתי שהם לא תורמים לי במאומה. הם שקועים רק בעצמם ולא באחר. ואם אתה מתבקש לתת שירות כלשהוא בזמן שאתם מדברים הם מתעצבנים ומתערבים לך בעבודה כאילו אני מתערב להם בעבודה שלהם. יש לי מסר לאותם אנשים: אתם לא אנשים נשואים עם ילדים שמצבכם יד

אני כותב וכותב וההרגשה שלי שאף אחד ואחת לא קורא את מה שאני כותב. יש לי הרגשה שלא קוראים בגלל שאני נשמע קנטרני, מתבכיין ולמי יש כח לאדם כזה בכלל? לאף אחד ואחת אין סבלנות בכלל לקרוא את מה שאני כותב. האם עליי להפסיק לכתוב בכלל ולהעביר את מה שאני כותב לאחרים לקריאה? בעצם אני מבין את אלה שמקבלים ממני את הפרקים: מי בעצם רוצה לקרוא תסכולים של אחרים? כל אחד ואחת נמצאים במערבולת נושאים אישיים ולהם לא בא לקרוא את מה שאני כותב / אומר. לעומתכם, אני משתף את מה שאני מרגיש, את מה שאני חושב, ואני לא שומר את הדברים לעצמי. קשה לי כבר לסתום את הפה. לכל מי שנשוי או נשואה יש לכם שותפים לדבר איתו לשתף אותו, לי אין את המצב הזה. אני אמשיך לכתוב. אני אמשיך לשתף. יש לי דעות משלי. יש לי רגשות משל עצמי. לא כולם חייבים להסכים: אפשר להסכים שלא להסכים. אני מעודד מזה שמארצות הברית, מאירופה, מהמזרח הרחוק קוראים את הפרקים שלי. לא רוצה לחשוב שקשה לאנשים לקבל את זה שאני מנהל בלוג אישי וקוראים אותו, בכל זאת הקנאה כנראה מעוורת את אותם אנשים. נכון.............  אני גיי!!!!! אני דעתן!!!!!  אני מתבכיין כשאני מרגיש צורך להתבכי

אתמול כתבתי פרק בבלוג שלי ולצערי הרב הוא לא פורסם. להגיד מה קרה אין לי מושג. נאלצתי למחוק אותו לא בגלל שאמרו לי שזה לא נפתח אלא גם בגלל כשעקבתי אחרי מספר הקוראים הוא לא עלה בכלל יותר משמונה. על פי הבדיקה שלי מהבוקר לפני שמחקתי את הפרק הוא עדיין לא נפתח בכלל. כנראה אסור לי לכתוב פרקים במקום העבודה שלי בזמן העבודה. כנראה גם שלא הייתי צריך לכתוב בבלוג שלי, למרות שהיה לי דחף נוראי לכתוב, שהרי הבלוג שלי הוא היומן שלי. לא אחזור כאן על הדברים שכבר כתבתי אותם. ******************** היום אני ביום חופש. ביום כזה גשום טוב שאני בבית למעט יציאה מהירה לביקור אצל אמא שלי וחזרה ממנה. מודה כשחזרתי מיהרתי להאכיל שוב את צ'וצ'ו ולהרגיע אותו שאני בבית שוב ולהתיישב ולנוח. הגשם, הקור שבחוץ גורם לאנשים לא לצאת. מה גם שכל נושא הקורונה גורם לאנשים לא לצאת שלא לצורך. אווירה של סגר למרות שלא הוכרז על סגר. אני יכול להבין את העסקים כי אין כמעט קניות מה שהיה פעם. המחשבה שבלילות הקרובים הולך להיות קר מאוד מתחת לעשר מעלות ואפילו מתקרב ל - 2 מעלות מעביר בי צמרמורת בנושא. אז מה אני הולך לעשות ביום חופש שלי? התשוב

101 ימים במנוסה. שי אביטל סוכן הדוגמניות לא התייצב לחקירה על אונס ותקיפה מינית של דוגמניות והוא מתחמק מחקירה. לא רוצה לחשוב, להרגיש שוב, את מה שהמתלוננות מרגישות. זה ממש לא קל. לחוות שוב ושוב את מה שעבר עליהן. עורכי דינו מגיבים שהוא רוצה לחזור וגם יחזור. השאלה היא מתי?  איזו חברה נהיינו? ****************** אחרי 10 שנים קם אדם בשם יהודה נהרי ומתלונן על הטרדה מינית מצידו של אסי עזר. יהודה נהרי טען בראיון לעיתון "הארץ" כי מנחה הטלוויזיה אסי עזר הטריד אותו מינית לפני כעשור. על פי נהרי, השניים הכירו באמצעות חברים משותפים ועזר הזמין את נהרי לפגישה בביתו כדי לדבר איתו על תפקיד בסדרה "להיות איתה" שיצר לקשת. באותו ראיון נהרי מגולל את אשר עבר עליו באותו מפגש. כל הרשתות החברתיות דיברו: הועלו פוסטים ותגובות בעד וכנגד. לי נותר דבר אחד להגיד בנושא: אני לא מחסידיו של אסי עזר שבאמת פתח ופעל הרבה לטובת הקהילה הגאה, כאישיות תקשורתית ידועה,  את זה אי אפשר לקחת ממנו. מצד שני, מי כמוני שחווה הטרדה מינית וחרם חברתי - שכבתי בגיל 9 ולקח לי 12 שנה לדבר על זה ולשחרר את המקרה. אותם אלה שאנסו

יאללה........... נגמרו המשימות ליומיים האחרונים. הגיע הזמן להתפנן לי. ותו לאו. תיכף אני יואשם שהכתיבה בבלוג מתפרצת לי בכמויות. מה אכפת לי מזה? תאשימו אותי. אם אני לא כותב אני לא רגוע. לא מתכוון להתנצל על כך. ************ כל מה שאני שומע וקורא מסביבי על נושא הקורונה והאומיקרון מלחיץ נורא. התגלתה עוד מוטציה חדשה שהיא שילוב של הדלתא והאומיקרון וזה מלחיץ טילים. האזרחים.ות מסתובבים בלי מסכות כאילו אין מחר. שלא לדבר על כך שלא התחסנו בחיסון שלישי. המחשבה שהולכים להתחסן בחיסון רביעי עוד מעט זה משגע. מצד אחד, רצוי ומתבקש. מצד שני, מה אנחנו שפני ניסיונות? די נמאס להתחסן כל חצי שנה. אומנם אני לא בטווח של גילאי 60 אבל אני בטווח של חולים בסיכון ואני מעדיף לחכות ולראות איך הדברים מתפתחים, לבחון ואז להחליט. בעצם, מה נשתנה? ************ ובכל זאת.......... אני מוצא את עצמי שוקל מה לעשות בתחום העבודה. האם להמשיך בתחום המלונאות או שלחילופין לגרום שיפטרו אותי ואז לבחון את תחום ההסבה המקצועית? הפיתוי הוא גדול לעשות הסבה מקצועית ופשוט לעבור על כל הקורסים שלישכת התעסוקה מציעה על מנת לבחון מה הכי מדבר אליי. ה

קיבלתי את המחשב הנייד החדש סופסוף. סידרתי אותו על פי האפליקציות שאני משתמש בהן. הופתעתי שהוא היה כבר מפורמט. הוריד ממני לחץ ולהתחנן בפני חברים / חברות שיבואו לפרמט לי אותו. הוטרינר שלי הסכים לקבל אותי ואת צ'וצ'ו באופן מיידי על מנת לבדוק אותו. המזל שלי שצ'וצ'ו לא היה בלחץ בכלל ונתן לי לשים אותו במנשא ולנסוע איתו במוניות הלוך ושוב מלבד כמה יללות קטנות ועדינות. אצל הוטרינר הוא היה רגוע לחלוטין כי הוא הרגיש הפעם - לעומת לפני 3 שבועות שאז נסענו לקבל חיסונים ולבדוק את העין שלו למה היו הפרשות - שאנחנו נוסעים בכדי לבדוק את הרגל וגם שיתף פעולה. כשחזרנו הביתה ישר הלך למתחת למיטה ואז יצא משם ישר לידיים שלי ולאכול ולנוח. רווח לי מאוד, למען האמת, שהכל בסדר איתו: מעצם המחשבה שהוא יישאר אצל הוטרינר בסביבה לא מוכרת לו וקר עם קיבוע או לא קיבוע זה תיסכל אותי מאוד. לאחר שגיליתי שכתב התביעה כנגד המעסיק הקודם שלי לא נכתב כראוי השגתי עורכת דין שהציגה בפניי את המצב ושעליי לפעול במיידי לפני שהקערה תתהפך על פיה. אחרי שוידאתי שצ'וצ'ו נרגע ונרדם לו יצאתי לחתום על טופס הצעת שכר טירחה שבעצם

ישנם בקרים שאתה קם בבוקר מבלי שיהיה לך כוח לכלום ולאף אחד. אתה רוצה לשבת עם מוזיקה שאתה אוהב ולהסתגר בתוך הבית, לא לראות אף אחד, לא לשמוע אף אחד. אתה רוצה את עצמך רק לעצמך. רק לעשות RESTART לעצמך. יש כאלה שיקראו לזה "יום המחזור". יש כאלה שיגידו "שכל אדם זקוק לזה". זה היום בדיוק!!!!!! תקראו לזה איך שאתם רוצים. *************** אני לא יודע איך הגעתי למצב הזה. גם לא יודע אם מותר לי לדבר על זה. שזה לא יהיה בעוכריי. מוטב שאשתוק. *************** כל אחד ואחד זקוק לאהבה !!!!!! שיהיה נאהב ואהוב..... לקבל חיבוק....... גם אני זקוק לאהבה, לתשומת לב, שיתייחסו אליי. תאשימו אותי שאני אובר עבד לאהבה ולתשומת לב. זה אני !!!!!!! עם הגיל (פאקינג עוד חודשיים אני בן 53) אני מבין ש.......... עליי לשחרר ממני אנשים שלא ראויים לתשומת לב שלי כי הם לא מעניקים חזרה תשומת לב כשצריך. חברות, ידידות - צריך לתפעל אותה. להשקיע בה. לטפח אותה. לא ייתכן שהיא חד כיוון. אני לא דאדי שוגר, זה בטוח. אני מודה: אני עבד לאהבה !!!!!! לאו דווקא גופנית.

עדכון: יש שיפור במצב הבריאותי אחרי כמעט שבוע ימים בבית. עדיין משתעל לא כמו לפני עשרה ימים. החלטתי שאני ממצה את חופשת המחלה שלי עד תום על מנת להבריא סופית. אמרתי לעצמי שאני אנצל את היום של שמש שיקרתי לעשות דברים בבית בגינה וגם לנקות את הפלורסנטים במבואה בעזרתו של השכן שלי וגם לשתול את אחד העציצים שלי (הקיסוס) באדמה אחרי שהזזנו את העציץ הגדול שעמד בפינה כאבן ללא הופכין וגם את האבן הגדולה שעמדה בצמידות. באותו זמן גם אני מאוורר את הבית כמה שאפשר וגם שמתי מכונת כביסה של כל המגבות פנים של השבועיים האחרונות בכדי לחטא אותן. ************** לפני שלושה שבועות לקחתי את צ'וצ'ו לוטרינר שלו. שמתי לב שמאחת העיניים שלו יוצאת הפרשה מוזרה ואותה עין כמעט נסגרת לו. מה גם שהוא היה צריך כבר לקבל את החיסונים שלו. כמה שדיברתי איתו והסברתי לו שאנחנו הולכים לוטרינר שלו הוא גילה התנגדות להיכנס למנשא שלו. הוא לא אוהב את זה בכלל. הגעתי שעה לפני הזמן לוטרינר וזה קיבל אותי. צ'וצ'ו היה בלחץ לא אהב בכלל. הוא לא היה שקט. קפץ עליי המון והשתדלתי להרגיע אותו. ובכל זאת הוטרינר הצליח לתת לו את החיסונים וגם לא

יושב בבית ספון במסגרת חופשת מחלה. אני לא חולה קורונה, למזלי הטוב. למרות שהסתובבו סביבי הרבה אנשים במקום סגור ללא מסכות ומקוררים. וזה הזמן לשאלות אישיות נוקבות וחריפות מאוד: האם עשיתי טעות שחזרתי לענף המלונאות? האם הייתה לי אלטרנטיבה אחרת? שהרי בעוד חודשיים אני אחגוג יום הולדת 53 ואני לא יודע משהו אחר לעשות. גם כשבדקתי את נושא ההסבה מקצועית דרך לשכת התעסוקה לא מצאתי קורס שמדבר אליי. גם ככה אני 30 שנה בענף המלונאות, ברוטו, ולא הצלחתי למקם את עצמי לתפקיד מנהל מחלקה כזאת או אחרת למרות שאני יודע שאני מתאים לתפקיד ניהולי, על סמך הידע והניסיון שלי. הרי היה לי ניסיון 10 חודשים ניסיון בתחום האבטחה שהבנתי מהר מאוד שאני לא מתאים לכל נושא האבטחה בוודאות. צריך שתהיה לך אישיות מתאימה לתחום הזה. לא כל אחד מתאים לזה. כששר האוצר ליברמן הצהיר שאנשי מלונאות ותיירות יילכו לעשות הסבה מקצועית זה צרם לי מאוד. בואו תציעו מקצועות ריאליים להסבה מקצועית. לא כל אחד מתאים לתחום ההיי טייק. לא כל אחד רוצה להיות נטל על מדינה, יש כאלה שזה מתאים להם, לא בבית ספרי.  מצד שני, רמות השכר בענף המלונאות לא מהגבוהות ביותר. זה

יושב בבית עם שפעת, התקפת סינוסים וברונכיטיס. פאקינג המצב ממשיך יותר מעשרה ימים. תרגעו........ עשיתי בדיקת קורונה ויצאתי שלילי. שוב. הנקודה היא שישבתי עם בבית עם שפעת וחום כמעט שבוע מה - 23 בדצמבר ואז חזרתי לעבודה ליומיים למשמרת ערב ושוב קרסתי: הריאות כאבו לי בלילה שבין ה - 30.12 ל - 31.12 , שמעתי את הריאות שלי מחרחרות, החום עלה לי מעל 40 מעלות. באותו לילה טסתי לבית חולים ולא היה לי אכפת מכלום חוץ מהבריאות שלי. וטוב שעשיתי את זה זה הגיע כמעט לריאות. אני סובל משפעת והתקפת סינוסים וברונכיטיס. אבל מה???!!! המנהלת שלי הגדילה לעשות ולבקש ממני בבוקר של יום שישי (31.12) שאביא לה הוכחות שאני בבית חולים כי היא חשבה שאני בכוונה מתחמק מהמשמרת לילה של אותו יום ומשמרת ערב ביום המחרת, כי אף אחד שמוכן לעבוד ב - 31.12 ממש זה היה בראש מעייני לבוא להוכיח לה וגם לחשוף את הפרטים הבריאותיים שלי בפניי כל אחד, במיוחד לה ולמנהל האזורי של בתי המלון. חוץ מזה, זו דרישה לא חוקית בעליל: אני לא חייב לחשוף לכל אחד ואחת את התיק הרפואי שלי. פאקינג: זה נקרא חסיון רפואי. עוד ראית אותי ביום חמישי משתעל ומתלונן על כך שהריא

בתאריך 7 בנובמבר 2015 היה הפרק הראשון שלי בבלוג. 6 וחצי שנים שאני מנהל בלוג.............. וואחדה חתיכת זמן............ היו ימים שכתבתי כל יום והיו ימים שלא כתבתי הרבה זמן. הבלוג שלי ליווה אותי בתקופת טיפולי ההקרנות כשכתבתי כל יום, כמעט, באותה תקופה שהייתי לבד לבד בין הטיפולים. היו ימים שהרגשתי שלא הגעתי בפרקים שלי לאף אחד ואחת מהקוראים. החלטתי לפתוח את הלב בפניכם, את המחשבות ולתת לכם להיכנס. ההחלטה לא הייתה קלה בכלל. היו אנשים שהתרחקו ממני בגלל האובר חשיפה שלא ידעו איך להתמודד עם זה. ובכל זאת אני חושף את היומן האישי שלי. יהיה פה כיף ומצחיק וקצת בלבלות ולפעמים אפילו עצוב ושוב כיף ומצחיק. זה ידבר אלייך ולדוד שלך המוזר. הכתיבה בבלוג שלי כל פעם חשפה את עצמי לעצמי קודם כל. הבנתי הרבה מאוד דברים על עצמי מתוך קריאה של הדברים. מה עליי לעשות ומה לא לעשות. עם מה להתמודד ועם מה לא להתמודד. ממי להתרחק ועל מי לשמור טוב טוב בקרבתי. מי חבר ומי לא (חברים יש רק באגד ובדן וגם שם זה בספק). האם זה הולך להיות פרק סיום של הבלוג שלי? ממש לא !!!!! אני אמשיך לכתוב בבלוג שלי. זהו אולי פרק סיום לשנה הזאת. האם אנ

גם אני התקררתי. אני בבית משלשום בלילה, עם נזלת, כאבי ראש, שיעולים יבשים. וכן......... הכנסתי את עצמי לבידוד. שונא את המצב הזה. לא יכול לבלוע כדורים מקבוצת אקמול (הנה עשיתי פרסומת סמויה) כי אני רגיש אליהם כמו לפנצילין. משתמש באופטלגין, במקום. אמא שלי החליטה שאני חולה מדומה ואני עושה את זה בכוונה על מנת לא ללכת לעבודה. נו, באמת.......... שהרי אני נדבקתי ממך או מאחד חברי הצוות. מבחינתה ש......... אני אמות בעבודה בריא או חולה. טלפון אחד מאתמול בצהריים (בשעה 13:00) לא היה. וזו אמא בישראל. ************** מה זה בשבילי חברה אמיתית? חברה אמיתית בשבילי זו החברה הכי טובה שלך,חברה בשבילי זו להסתכל אחת לשנייה בעיניים וישר להבין אחת את השנייה,חברה אמיתית תעשה הכל בשבילך בלי אינטרסים,חברה אמיתית זו אחת שתקשיב לך ותסייע לך עשרים וארבע שעות ביממה,חברה אמיתית זו אחת שלא תגיד לך שאת חופרת אלא תחפור יחד איתך,חברה אמיתית זו אחת שתבכה יחד איתך כשרע לך,חברה אמיתית זו אחת שתהיה איתך גם כשרע לך וגם כשטוב לך ,חברה אמיתית זו אחת שתקבל אותך בלי לשפוט אותך,חברה אמיתית תמיד תדבר איתך על בנים ותנסה להכיר לך מישהו ות

I can read your mind and I know your story I see what you're going through, yeah It's an uphill climb, and I'm feeling sorry But I know it will come to you, yeah Don't surrender 'cause you can win In this thing called love When you want it the most, there's no easy way out When you're ready to go and your heart's left in doubt Don't give up on your faith Love comes to those who believe it And that's the way it is When you question me for a simple answer I don't know what to say, no But it's plain to see, if you stick together You're gonna find a way, yeah Don't surrender 'cause you can win In this thing called love When you want it the most, there's no easy way out When you're ready to go and your heart's left in doubt Don't give up on your faith Love comes to those who believe it And that's the way it is That's the way it is When life is empty with no tomorrow And loneliness starts to call (lonel

גשום שם בחוץ. אני צפון בבית יחד עם צ'וצ'ו. כבר מאתמול לא יצאתי מהבית למעט היום בבוקר כשצ'וצ'ו רצה לעשות סיבוב בחצר וחזרנו מהר מאוד הביתה בגלל מזג האוויר והרוח הנוראית שבחוץ. גם ככה צ'וצ'ו עם דלקת בעין שמסרב בתוקף שאשים לו טיפות עיניים ולאכול את האנטיביוטיקה שהוטרינר שלו נתן לו. כשהוא חוזר למיטה לישון אני משתדל לכסות אותו מעל הראש שיהיה לו חם וסוגר כל חלון אפשרי שלא תהיה רוח פרצים. אם לא די בזה שצ'וצ'ו לא מרגיש טוב אזי גם אמי לא הרגישה טובה בימים האחרונים, דלקת בדרכי השתן. אצנו רצנו לעשות בדיקות דם ושתן והתברר שיש לה חיידק בדרכי השתן. הרופאה שלנו נתנה לה אנטיביוטיקה (זינאט 500 מ"ג).  פה אבהיר משהו: אמי סובלת שנים מהטחורים ועשתה כבר פעמיים ניתוחי טחורים בחייה. והיא נאלצת לקחת יום כן יום לא כפית של תפזורת שאמורה לעזור לה ביציאות בליווי של שזיפים שחורים אחרי שהושרו במים. בימים טובים, היא מצליחה להתרוקן ובימים הגרועים היא מתרוקנת בליווי של דימומים. מאז שהיא התחילה ליטול את האנטיביוטיקה היא סבלה מאוד מכך. כשהשיא היה ביום שבת האחרונה כשהדימום החריף לה מאוד

כשברחתי מהדירה הקודמת ידעתי שבעל הדירה עשה הכל בכדי להעיף אותי........ קראתם נכון !!!!! להעיף אותי. כי הוא רצה לשפץ את הדירה המחולקת בצורה לא חוקית. הוא העיף את שתי הדיירות בשתי הדירות האחרות ואחר כך הוא העיף אותי. וגם בנוסף לכל איים שינקר לי את העיניים.  לא משנה שכבר עברו כמעט חודשיים והדירות עומדות ריקות מדיירים ורק לאחרונה התחיל לשפץ את הדירה שגרתי בה.  הוא הבין טוב מאוד ש........ הוא לא יכול להשכיר את הדירות ללא שיפוץ יסודי, ללא מטבח בכל אחת מהדירות, מזגנים שעובדים, ניאגרות שפועלות. הוא רוצה לנקר לי את העיניים???!!!! בבקשה. לא לפני שאני אפגע לו בכיס ובשם שלו, טוב טוב. יש אלוהים בשמיים. ************* לפני מספר ימים גיליתי שאחת מחברותי שלמדו איתי בתיכון הסירה את החברות בינינו בפייסבוק בגלל פוסט שלי שגובל בגזענות, שובניזים, לטענתה. ובכן, אני מבקש להבהיר כאן: 1. גם לי יש דעות משלי. אני לא מתיימר לחשוב כמו כולם וגם לא רוצה. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית וטוב שכך. אפשר להסכים שלא להסכים. 2. כל מי שנמצא בחברים.ות שלי אני מכבד ואוהב כל אחד ואחת באשר הוא והיא. 3. אי אפשר להאשים אותי בגזענות, ש

לא כתבתי בימים האחרונים לא בגלל שלא היה לי מה להגיד..... פשוט לא יצא לי לשבת לכתוב....... הנה אני יושב שוב וכותב. לא שאני מצפה שיקראו את מה שאני כותב (כמו תמיד). אני כותב לעצמי. מי שרוצה לקרוא מוזמן לקרוא. מי לא שלא רוצה לקרוא גם בסדר. ******** אני מודע לעובדה כשאני כועס אז אני כועס. פותח את סכר פי ויורה את מה שאני חושב ומרגיש מבלי לחשבן ולו לשנייה אחת. מוציא את כל הבת ימיות שבי. בגלל זה אני מודע לכך שאני שורף גשרים וקשרים. מצד שני, אני לא חושב שאני לשמור על קשרים עם אנשים שפגעו שוב ושוב באמון שלי. כשנתתי את כל הנשמה שלי עבורם. וברגע הראשון הם תקעו לי סכין בגב, כל פעם מחדש. וזה די נמאס.  ממש נמאס. מעניין מאוד: כל אלה שתקעו לי סכין בגב כל החברים המשותפים עוזבים אותם ומנתקים איתם קשר. כל החברים המשותפים אומרים בגלוי שהם לא מוכנים לשמור איתם על קשר רק איתי. במיוחד, אחרי שהפכו את עורם. אני לא מתכוון להשתנות בכלל.  אני לא מתכוון לשמור את הדברים שיש לי לאמר אותם בבטן, כמו פעם. במיוחד, מאז שזכיתי בחיים בפעם השנייה. במיוחד שהקב"ה עדיין לא רוצה אותי לצידו. זה אני !!!!  TAKE IT OR LEAVE IT.

תקשיבו........ יש לי הרגשה שמשהו כאן לגמרי התפספס....... ********** פניתי לדרך החדשה. לא מתכוון להסתכל לאחור. די. הגיע הזמן להמשיך הלאה. לא עם אנשים שעושים לי רע ומניפולציות רגשיות.  אני נשאר עם אנשים שרק עושים לי טוב. מתחבר לאנשים שעושים לי רק טוב. כשלאותם אנשים שעשו עלי מניפולציות יהיה רע שלא יצרו איתי קשר כשלהם יהיה רע. בכלל. כי אני לא מתכוון לעזור להם. לא צריך להיות רחום וחנון עם כיפה על הראש. I belive in angels. ********** אני מאמין בי. רק בי אני מאמין. כשאצטרך להיות חוצפן אהיה חוצפן. לא דורכים עליי. לא משפילים אותי. מניפולציות לא בבית ספרי. יש לי את התעוזה!!!!! יש לי את האומץ!!!!! ************ יש לי כבוד לכל אדם ואדם באשר הוא. כל אחד ואחת מאיתנו חושב אחרת וזה זכותינו הבסיסית. שאם היינו חושבים אותו דבר מרגישים אותו דבר העולם שלנו היה משעמם מאוד. כל אחד ואחת מאיתנו יכול ללמוד מהשני שהרי עברנו הרבה בחיים הפרטיים. אין מקום לכפות עלינו את עצמנו ואת דעותינו על האחרים.

בתי מלון עוד לא נפתחו, אין תאריך יעד לפתיחה, עדיין אין להם הזמנות וכבר מחפשים עובדים. באמא שלכם............ איך אתם מצפים שאנשים יבואו לעבוד אצלכם? יעזבו את מקום העבודה שלהם בכדי שאולי תספקו להם עבודה. מה נסגר איתכם? ועוד אתם מתיימרים להיות מלונות בוטיק. לא פתחתם? אין לכם עוד הזמנות? שבו בשקט. ברגע שיהיה לכם תאריך יעד סופי לפתיחה תחפשו עובדים.  אתם כנראה לא שמים לב בקורות חיים שלי שאני בן 52 עוד מעט בן 53 לא אסכן את עצמי, שהרי יש לי הוצאות. אני בעל וותק של 30 שנה בתחום המלונאות: עברתי בחיים שלי הרבה מאוד וקשה לי להאמין לכם. אני לא אשב בבית עד מתי שתואילו לפתוח. גם ככה אני מחפש עבודה חלופית שאני אוכל להתחיל לעבוד בעוד שבוע עשרה ימים. לא יכול להסתמך על כך שאולי, אבל אולי, בעוד שבוע תפתחו. אתם לא מסוגלים להבטיח לי עבודה? אל תפנו אליי. מלון "קראון פלאזה סיטי סנטר" דיברו איתי לפני שבוע ועד היום לא טרחו לחזור אליי. מלון A23 לא יכולים לספק לי עבודה בגלל שאין להם תפוסות בגלל זה לא יכולים להתחייב. אז בשביל מה אתם מחפשים עובדים? עוד מלון בוטיק ביפו שמתיימר להיפתח אבל לא יכולים להתחייב