טור דעה

אני כותב וכותב וההרגשה שלי שאף אחד ואחת לא קורא את מה שאני כותב. יש לי הרגשה שלא קוראים בגלל שאני נשמע קנטרני, מתבכיין ולמי יש כח לאדם כזה בכלל? לאף אחד ואחת אין סבלנות בכלל לקרוא את מה שאני כותב. האם עליי להפסיק לכתוב בכלל ולהעביר את מה שאני כותב לאחרים לקריאה?

בעצם אני מבין את אלה שמקבלים ממני את הפרקים: מי בעצם רוצה לקרוא תסכולים של אחרים? כל אחד ואחת נמצאים במערבולת נושאים אישיים ולהם לא בא לקרוא את מה שאני כותב / אומר. לעומתכם, אני משתף את מה שאני מרגיש, את מה שאני חושב, ואני לא שומר את הדברים לעצמי. קשה לי כבר לסתום את הפה. לכל מי שנשוי או נשואה יש לכם שותפים לדבר איתו לשתף אותו, לי אין את המצב הזה.

אני אמשיך לכתוב. אני אמשיך לשתף. יש לי דעות משלי. יש לי רגשות משל עצמי. לא כולם חייבים להסכים: אפשר להסכים שלא להסכים. אני מעודד מזה שמארצות הברית, מאירופה, מהמזרח הרחוק קוראים את הפרקים שלי. לא רוצה לחשוב שקשה לאנשים לקבל את זה שאני מנהל בלוג אישי וקוראים אותו, בכל זאת הקנאה כנראה מעוורת את אותם אנשים.

נכון............. אני גיי!!!!! אני דעתן!!!!! אני מתבכיין כשאני מרגיש צורך להתבכיין. למדתי לא לשמור את הרגשות שלי בבטן במיוחד אחרי מה שעברתי לפני 3.5 שנים, שאני מאמין שכתוצאה ממה ששמרתי בבטן ולא שיתפתי הביא לתוצאה הזאת. עכשו החלמתי, אני בריא, תודה לאל.

לא באנו לעולם הזה למצוא חן בעיניי אף אחד. באנו להיות אנשים טובים ולתת לעולם, כל אחד את הטוב שבו ואני באמת מאמין שיש באנשים טוב לתת. נכון........

כמו לכולנו קשה לקבל ביקורת, בונה או שלילית. עמוק בפנים גם שאלתי את עצמי שאלות חשובות: "למה כואב לי לשמוע את זה?" "למה חשוב לי למצוא חן בעיניי אישה זרה כשהסיכוי שנתראה שוב הוא קלוש?" "מדוע אני קשה לעיכול לחלק מהאנשים ולמה זה מעליב אותי כל כך?" ממש לא קשה לחבב אותי או להתחבר אליי . אני אדם נחמד ולבבי שמתייחס יפה ובכבוד לאנשים. מי שנרתע ממני? זה לגמרי שלו. אין בי שום דבר מרתיע, אני כולה מטר ושייבה ולמרות שאני כריזמטי ודומיננטי, אני לא דורך לאנשים על הראש יעיד כל אדם שפגש אותי.

אני נלחם ברצון שלי למצוא חן בעיניי כולם ושכולם יאהבו אותי כי אני מבין שזה לא יכול להתקיים לא בחיים האמיתיים ולא במרחב הווירטואלי גם אם אהיה מאמא תרזה בשניהם. אם יש שיעור לחיים שקיבלתי בשנתיים האחרונות זה השיעור שבו למדתי להישמר מ"אוהבים" כמו משונאים, אם לא יותר.

וכן, כוסאמו........
אני אמשיך לכתוב. אני אמשיך לשתף. תרצו או לא תרצו זה אני.

תודה רבה על האוזן הקשבת.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תראו אותי

סרטן זה סרטן

ימים טרופים