לחם שרוף

יושב בבית ספון במסגרת חופשת מחלה.

אני לא חולה קורונה, למזלי הטוב. למרות שהסתובבו סביבי הרבה אנשים במקום סגור ללא מסכות ומקוררים.

וזה הזמן לשאלות אישיות נוקבות וחריפות מאוד:

האם עשיתי טעות שחזרתי לענף המלונאות? האם הייתה לי אלטרנטיבה אחרת? שהרי בעוד חודשיים אני אחגוג יום הולדת 53 ואני לא יודע משהו אחר לעשות. גם כשבדקתי את נושא ההסבה מקצועית דרך לשכת התעסוקה לא מצאתי קורס שמדבר אליי. גם ככה אני 30 שנה בענף המלונאות, ברוטו, ולא הצלחתי למקם את עצמי לתפקיד מנהל מחלקה כזאת או אחרת למרות שאני יודע שאני מתאים לתפקיד ניהולי, על סמך הידע והניסיון שלי.

הרי היה לי ניסיון 10 חודשים ניסיון בתחום האבטחה שהבנתי מהר מאוד שאני לא מתאים לכל נושא האבטחה בוודאות. צריך שתהיה לך אישיות מתאימה לתחום הזה. לא כל אחד מתאים לזה.

כששר האוצר ליברמן הצהיר שאנשי מלונאות ותיירות יילכו לעשות הסבה מקצועית זה צרם לי מאוד. בואו תציעו מקצועות ריאליים להסבה מקצועית. לא כל אחד מתאים לתחום ההיי טייק. לא כל אחד רוצה להיות נטל על מדינה, יש כאלה שזה מתאים להם, לא בבית ספרי. 

מצד שני, רמות השכר בענף המלונאות לא מהגבוהות ביותר. זה לא הפיס אוף קייק שלי. ההנהלה של כל מלון, כל רשת מלונות, רוצה שתעשה מיליון ואחד דברים: אוב שאתם לא מבקשים ממני לנקות חדרים וגם לעשות צ'ק אין וגם צ'ק אאוט. וכשאתה חולה עם התקפת סינוסים וברונכיטיס על סף דלקת ריאות והתאשפזת מיוזמתך בבית חולים בגלל חום גבוה של מעל 40 מעלות דורשים ממך הוכחות, תוך ויתור על חיסיון רפואי. WTF???!!!! האם עליי להיות שוטר / פקח ולדרוש לשים מסכות על פי ההנחיות של משרד הבריאות? שהרי שמים עליי קצוץ בנושא.

*****************

‏אתם כבר מבינים שאי אפשר לעצור גל של קורונה?

סבבה, אבל גם לא בא לי לקחת את הסיכוי הקטן שבקטנים לחטוף את זה באופן קשה. כאחד שסובל מסינוסים וברונכיטיס. אז כן, אני נזהר אבל כן, יש גם דבר כזה שנקרא אחריות חברתית שלא לאמר חברית. אני יודע, את הישראלי זה פחוח מעניין. ולא, אני לא אסתגר בגלל שהישראלי הממוצע הוא טיפוס חרא שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת.

הגיע הזמן ‏‎לא לעצור אבל לנהל, להשטיח ולמנוע קריסת בתיה"ח אפשר. המדינה עשתה את זה 4 פעמים, עם פחות מאמץ והצלחה ויותר הכלה בפעם האחרונה. עכשיו ההחלטה היא לא לעשות כלום.

דבר אחד אני כן ‏‎מבין מעולה שהפוליטיקאים שלנו כולם פושעים. החדשים ממשיכי דרכם של הקודמים להם. אנחנו לא צריכים אוייבים מבחוץ.

*******************

מישהו אומר:

אחרי יום ארוך וקשה בעבודה, אמי הניחה אוכל לפני אבא שלי על השולחן והוא אכל איתו טוסט, אבל הלחם נשרף לגמרי.אז אבי הושיט את ידו לקחת פרוסת לחם וחייך לאמי הוא שאל אותי איך היה היום שלי בבית הספר? אני לא זוכר מה עניתי, אבל אני זוכר שראיתי אותו מורח חתיכת לחם בחמאה וריבה ואוכל את כולו. כשקמתי משולחן האוכל שמעתי את אמא שלי מתנצלת בפני אבי על ששרפה את הלחם תוך כדי קלייה.. ולעולם לא אשכח את תגובתו של אבי להתנצלות של אמי אהובתי: "אל תדאג בקשר לזה, אני לפעמים אוהב לאכול לחם קלוי מאוד, וטעמו כמו שרוף."

ומאוחר יותר באותו לילה כשהלכתי לנשק את אבא שלי (לילה טוב) שאלתי אותו אם הוא אוהב לאכול טוסט לפעמים עד כדי שריפה? הוא חיבק אותי על החזה שלו ואמר את המילים האלה שצריכות הרהור: "קיה בן לאמא שלך יש היום עבודה קשה והיא הייתה עייפה ומותשת ויש עוד דבר, חתיכת לחם קלויה מדי או שרופה לא תזיק למוות.. החיים מלאים בפגמים, ואין אדם מושלם בלי אשמה. עלינו ללמוד לקבל את החסרונות של כמה דברים, ואת החסרונות של כמה דברים."

זה אחד הדברים החשובים ביותר בבניית מערכות יחסים והפיכתם לחזקים וברי קיימא.

קצת טוסט שרוף לא צריך לשבור לב יפה.. תן לאנשים לסלוח אחד לשני; תנו לכל אחד מאיתנו להזניח את השני ככל האפשר. הוא יתעלה מעל זוטות.

ביקורת מתמדת הורגת הנאה!

אז אם העץ נחשף לרוחות קבועות, הוא ייחשף מעליו ועל פירותיו.

וכך גם הבן אדם..... אם היא נתונה לביקורת מתמדת, היא הופכת לשלילה....

היו אסירי תודה על המעשים הטובים של זה והתעלמו מטעויות. מילים יפות הן כמו מפתחות פיות ולבבות סגורים פתוחים.