בלי בושה!!!!!!!!
אני כותב את הפרק הזה , הפרק האחרון, בבלוג שלי בלב כבד ובצער רב.
על שום מה?
על שום זה שישנם גורמים כאלה או אחרים שמאשימים אותי שאני בעצם זה שלא כותב את הדברים בפרקים שלי. במילים אחרות, מאשימים אותי בהעתקה. כן................. קראתם נכון: מאשימים שאני מעתיק פוסטים של אחרים מה שזה לא נכון בכלל!!!! מה גם שמספר הקוראים בבלוג שלי כל פעם שאני מפרסם פרק יורד פלאים.
אני כותב בדם ליבי את הפרקים!!!!!!
אני חושף את חיי בפרקים!!!!!!!!
אני חושף את רגשותיי לא רק את דעותיי!!!!!
הפרק הפעם הולך להיות 259 במספרו. יש לי קוראים מארצות הברית, גרמניה, איחוד האמיריות הערביות, ועוד ממדינות אירופה וממדינות דרום אמריקה. אני יודע שאלה שקוראים את הבלוג שלי רוצים להכיר את עולמם של האנשים בישראל, אפילו ממדינות שאין לנו קשרים דיפלומטיים איתם. אם רק יכולתי לשפוך אור ושיכירו אותנו כישראלים לא רק כיהודים שהרי זו זכות גדולה.
תרשו לי לשתף אותכם במספרים: מאז שפתחתי את הבלוג שלי - איפשהוא בשנת 2015 - ועד הפרק הזה היו לי 9435 קוראים / צפיות, חודש שעבר בסך הכל קראו את הפרקים בבלוג שלי 569 קוראים כשמתחילת החודש ועד הפרק הזה קראו את הבלוג שלי 503 קוראים, רק היום קראו את הפרק הקודם שלי 29 קוראים. אני כיהודי, ישראלי, כגאה בעל דעות מוצקות וברורות גאה על כך. אף אחד ואף אחת לא יכולים לקחת זאת ממני. נקודה. סוף פסוק.
מעצם המחשבה שאני לא אעסוק בכתיבה בכלל ובבלוג שלי בפרט, יהיה מאוד קשה לי.
כמי שרגיל עוד משחר ילדותי תמיד כתבתי יומנים אישיים!!!!! הכתיבה בבלוג שלי, שהוא מהווה כיומן אישי שלי בווארסיה הנוכחית, שיחררה אותי, חשפה אותי.
אם רק יכולתי להראות, לחשוף את חיי לאחרים ולגרום לאחרים לשנות את דעותיהם על חיי הגאים והגאות.
אני יודע שלאחרים מפריע שיש גאה שכותב, תוקף, צוחק, בוכה בפרקים שלו בבלוג שלו. אני לא יודע להתחסד. עם כל השחצנות והיהירות: הלב שלי והפה שלי שווים. מילא, יש כאלה שלא קוראים את הבלוג שלי מסיבותיהם שלהם, זה בסדר. אבל לבוא ולהאשים שאני מעתיק פוסטים של אחרים???!!!! עד לפה. באמת עד לפה.
אני לא מתנצל על שום פרק בבלוג שלי!!!!!!!
אני לא מתחרט על שום פרק בבלוג שלי!!!!!!
אני לא מתכוון להתנגח, להתווכח עם אף אחד ועם אף אחת על הפרקים שלי בבלוג!!!!!!!
כשכתבתי על תקופת מחלת הסרטן הערמונית שלי לא ראיתי וגם לא קיבלתי שום האשמות שכביכול העתקתי. כתבתי את הפרקים הללו באותה תקופה מתוך כאב, כעס, תיסכול ולא מתוך בושה וחרטה. כתבתי כי כתבתי על הנושא שמאוד כואב ולא התביישתי בכך, כי לא גנבתי ולא שדדתי. הסרטן תוקף בלי שום הבדל: יהודי, ערבי, נוצרי. דתי וחילוני. סטרייט וגאה. גבר או אישה.
כשהתוודעתי רק בתחילת השבוע שהוכנסתי לבידוד בגלל שנחשפתי לחולה קורונה מאומת לא התביישתי. שוב מאותם סיבות שציינתי מקודם.
בשני המקרים האחרונים לא ביקשתי רחמים. לא ביקשתי איחולי החלמה מהירה. לא ביקשתי הזדהות. ביקשתי לעורר מודעות. האם גם כאן, תאשימו אותי בהעתקה??!!! האם גם כאן תאשימו אותי באי מתן קרדיט??!!! על שום מה לתת קרדיט שבעצם עברתי את מה שעברתי??!!! מה חורה לכם שאני כותב את הפרקים שלי בבלוג שלי?? רק בגלל שאני גיי??!!!
תתביישו לכם!!!!!!!
תגובות
אני מתפלא עליך מעט.
מי הם האחרים, המעיזים לבקר את חייך או מעשיך, ואת כתיבתך? האמנם הם נמנים על חבריך ועל בני משפחתך? ברור שלא. אלה הם אנשים, קלי (וחסרי) מחשבה, שידם קלה על המקלדת, ואשר מרשים לעצמם להביע דעות בלתי מבוססות, כשאיש לא בקש זאת מהם.
אם אין דעתם והם חשובים בעיניך, התעלם מכתיבתם המיותרת.
אינך צריך "לא להתבייש" בהיותך גיי. שמח באישיותך ובטח באופן חייך. יש לך מצפון וערכים ואתה נוהג בהתאם להם.
גם אינך צריך להתנצל בשל האשמות לפיהן "העתקת" ממחברים אחרים.
עשה ונהג (וכתוב) כראות עיניך. אל תחוש הכרח להגיב לאחרים. עליך למסור דין-וחשבון רק לעצמך.
בהצלחה.