יומני היקר
פותחת לאט את הדלת. במרכז החדר עומד פסל שוקולד ענקי בצורת ארנב. ארבעת הקירות מחופים באריחי שוקולד איכותי, הרצפה עשויה ממרשמלו רך והתקרה מורכבת מאינספור סוכריות צבעוניות קטנות. צמוד לאריחי השוקולד מונחים דוכנים של מגוון סוכריות גומי בשלל צורות וצבעים. "היי! ברוכים הבאים לחנות 'בוא שוקובו'!" אמרה המוכרת החייכנית. "היום הכל בחינם! מה שתאכלו היום גם לא יעלה כסף וגם לא ייחשב במניין הקלוריות היומי!".
פתאום נשמע צלצול חזק של פלאפון. פקחתי עיניים, הסתכלתי מסביב על שמיכת הפוך הלבנה שעוטפת אותי באמצע החדר המבולגן. מה? כל זה היה חלום?
שוב נשמע צלצול.
רגע! אני חייבת לזכור את החלום הזה וגם את התנוחה המדויקת שבה אני נמצאת עכשיו. אני מתכוונת לשחזר את הכל מיד אחרי שהשיחה תסתיים.
הצלצול מתגבר.
צורבת בזיכרון את כל הפרטים הרלוונטיים להמשך השינה שלי. אני בעצם שמה הכל על "הולד" ואחזור לשקוע בשמיכה במהירות האפשרית. כדאי מאוד שהשיחה הזאת תהיה משהו חשוב באמת, כי זה חתיכת ויתור לקום עכשיו מהמיטה.
עוד צלצול.
אוקי! אני קמה! לא מאמינה שהקשבתי למרצה ההוא מהאוניברסיטה שלימד על קרינה של טלפונים ניידים ואמר שמומלץ להשאיר אותם מחוץ לחדר בלילה.
צלצול נוסף, הפעם קרוב יותר.
יוצאת מחדר השינה, באה לעשות עוד צעד אחד ו.. הופה, מסתבר שהנחתי את הפלאפון על הרצפה צמוד לדלת. כמעט! כמעט דרכתי עליו, כמעט השתקתי אותו, רק כמעט.
צלצול.
לפחות תבינו את הרמז, לוקח לי כל כך הרבה זמן לענות לכם. תבינו שאני עסוקה ותנתקו. מה יקרה? אני אחזור אליכם אחר כך. אלא אם כן.. זאת שיחה ממש חשובה!
צלצול נוסף.
מספר חסוי? מי זה יכול להיות? אם הם מתקשרים כל כך הרבה זה בטוח משהו דחוף וחשוב מאוד. מה כבר קרה? אולי זה השב"כ! תכלס הייתה לי הרגשה שמרגלים אחרי כבר תקופה. הנה רק בשבוע שעבר הייתי ברכבת וראיתי מישהו חובש כובע ומסתתר מאחורי עיתון. לדעתי הם חושבים לצרף אותי לצוות המרגלים שלהם. כן, אין שום סיבה אחרת שיתקשרו אלי. מעניין איזו הצעה הולכים להציע לי.
צלצול חזק.
איזו טיפשה אני! הבחור ברציף הנמיך את העיתון והציץ לכיווני מיד לאחר שקפצתי מעל המחסום. אני נשבעת שכרטיס הרכבת שלי לא עבר, וניסיתי לקרוא לעזרה אבל לא היו שם עובדי רכבת אז לא נותרה לי ברירה, באמת!
עוד צלצול הפעם ממש קרוב לאוזן.
עכשיו הכל מתחבר לי. שמעתי פעם שיש להם יחידה שנקראת תע"ח, זאת בטח יחידה מיוחדת לאיתור תושבים עוברי חוק! אוי לא! אבל יש לי עוד מלא דברים שרציתי להספיק בחיים.
"הלו?" עניתי תוך חשש רב לחיי.
"היי! אני הדר מהיחידה להכוונת חיילים משוחררים!"
"הו! הכוונה זה תמיד טוב, אני לא רואה מה אני הולכת לעשות בעתיד כבר די הרבה זמן"
"כן, כן, תקשיבי. יש לנו משהו ממש בשבילך. הסרת משקפי ראייה לצמיתות במחיר ממש נוח"
"וזה יעזור לי לראות את העתיד שלי?"
"זה יעזור לך לראות"
"אבל מה עם העתיד?" רגע רגע רגע.. היא בטח עובדת עלי. היא בטוח מהשב"כ. היא מנסה עכשיו לדלות ממני מידע!
"אה אל תדאגי, יש לנו גם אחלה של קורסים ותעודות של קוסמטיקה"
"אבל אני לא רוצה לעסוק בקוסמטיקה" למה אני אומרת להם את האמת? הם מרגלים אחרי! "אה נזכרתי שאני בעצם מאוד רוצה לעסוק בקוסמטיקה"
"יופי, יש קורס שמתחיל בראשון הבא בתל אביב, לרשום אותך?"
"כן! בעצם לא, ממש לא! מה את חושבת? שלא עליתי עליכם? אתם רוצים לחטוף אותי!"
"מה? מי זה אתם? את מדברת אלי?"
"כן כן! את, הגר, מהשב"כ, או שאולי לא קוראים לך הגר.."
"קודם כל באמת לא קוראים לי הגר, קוראים לי הדר, בדיוק כמו שאמרתי בתחילת השיחה. ואם את ממש מתעקשת לדעת, אני חיילת שהשתחררה לא מזמן. מה שאני עושה כדי לחסוך כסף לטיול הגדול זה להתקשר ולבלבל עוד יותר חיילים משוחררים בלי כיוון לחיים. רמת המרמור שלי לא מאפשרת לי לחטוף שום דבר חוץ מעוד איזה עוגייה. בכל מקרה, אני מבינה שהשעה 10 בבוקר עוד מוקדמת לך ואת לא ממש מרוכזת אז אתקשר מאוחר יותר, בסדר?"
תגובות