ללכת נגד הזרם

בית המקדש נחרב ביום אחד זה כואב כי העיניים זוכרות את הכול ובעיקר הלב.

השמועות עשו להן כנפיים וסיפרו לי על ההרס האבל והדם.

הסערה שנמשכת כבר 2000 שנה כי הכול שחור עכשיו כמו פחם.

נשים יושבות וממררות בבכי גברים חזקים מתנפצים חולצותיהם קרועות כמו באבל.

השמיים זועמים המונים מוחים שנאת חינם לעבר כל הצדדים.

אף אחד לא פוצה פה לא מעז כאילו כל זה נגרם באשמתו.

והעיניים שלהם אדומות יורות מילים מלבינים פנים אין משם דרך חזרה.

זה כמעט אבוד ללכד את כולם בחזרה.

כולם מקווים לקום אבל מפתה יותר ליפול הכי קל להישבר.

במקום פשוט לאהוב.

************************

תשעה באב.
בדיוק נתקלתי בכתבה הזו מלפני 4 שנים: העם דורש דבק חברתי (https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4841246,00.html). מצד אחד נדמה לפעמים שכלום לא השתנה, לפחות לא לטובה, מלפני 4 שנים וגם לא מלפני אלפיים שנה. מחנות ניצבים זה מול זה בירושלים, השנאה מתפרצת, אלימות מילולית ואף פיזית. מלחמת אחים ברשתות החברתיות וברחובות. והאויבים חוגגים. מצד שני אולי חייבים לעבור את המצבים האלה וממש להרגיש אותם על הבשר בכדי שימאס לנו, ולא נסכים להמשיך ככה. ונזכר שאנחנו עם אחד, משפחה אחת. ודווקא ההבדלים ואפילו המריבות יכולים לחזק את הקשר בינינו, כמו בקשר זוגי "מתובל" ומלא חיים.
כל ישראל ערבים זה לזה. יחד.

************************

ערב תשעה באב
ואני שמח שמבין כולם בחרתי לתת לך אהבת חינם ללא תנאי וללא קשר דם אהבה פשוטה בדיוק כמוני...😊
הלוואי שנפגש ברחבת בית המקדש הפרטי שלנו זה שנמצא עמוק בלב שלנו בחורבן בין כל ההרס והכעס
ונבנה אור גדול שימתיק לנו את השנים וירפא את הפצעים.

אני אוהב אותך
ממני האהבה הפשוטה שקיבלת בחינם.💗

************************

ללכת נגד הזרם!

נמרוד גרוס, צעיר תושב גבעת אולגה שתמונתו בהפגנה מניף דגל ישראל זכתה לתפוצה ענקית בארץ ובעולם אומר: "רציתי להפיץ מסר שאנחנו לא במלחמת אחים". וגם הזמר מוקי שנטש הפגנה מול בית רה"מ כתב בפייסבוק "נתקלתי במפגן שנאה ולכן עזבתי", והוסיף כי הוא "מאמין שזה זמן לאהבה, לערבות הדדית, תמיכה שלנו אחד בשני".

ובאמת דווקא בתקופה הקשה הזו, כשנדמה שכולם נגד כולם, בממשלת ה"אחדות" שרים עסוקים בעיקר בהשמצות הדדיות, המומחים למיניהם רבים על הקרדיט (השלילי ברובו), השיח ברשתות החברתיות מלא פילוג ושנאה, וכבר לא יודעים בעד או נגד מה להפגין, ורק הקורונה מחברת בינינו כמין אויב משותף, מורגש יותר ויותר שהמלחמה האמיתית היא על היותינו עם אחד. מעל כל ההבדלים (שטוב שהם קיימים) אנחנו חייבים להשאר משפחה אחת מגוונת אך אוהבת.

כל ישראל אחים.