It is me. I am what I am.

גידלתי זיפים בצורה מסודרת.

לא מתוך צו השעה, צו האופנה. אלא מכמה סיבות, שאציין רק שניים: זה מקרין סמכות וגם מתוך זה שהטיפולים הקרנתיים כנגד מחלת הסרטן שעברתי עד לפני חודשיים שינו אצלי הרבה דברים בגוף ורוצה להרגיש גבר.

אצו רצו להם נשמות טהורות ועשו הכל בכדי שאוריד את הזיפים מטעמם האישי. במקום שיעשו את עבודתם.

לפני שאתם באים אליי בטענות ומענות לכו ותדרשו את הורדת הזיפים / זקן מאנשים אחרים שהם בסביבה שלכם יותר זמן ממני וברי סמכה יותר ממני. על תדרשו לעשות בגוף שלי כמו שאני לא אדרוש ממכם מה לעשות בגוף שלכם. כמו שאתם דורשים ממני לכבד את המרחב של כל אדם ואדם, באשר הוא / היא, תכבדו את המרחב שלי.

דווקא הזיפים היו מאוד מתאימים לי והוחמאתי עד מאוד על כך. שלא לדבר, שהם היו מסודרים. 

*****************************

נכון............ אני גיי.

בעצם......... 

את מי זה מעניין אם אני גיי? אני חייב לכם דיווח מה אני עושה בדלת אמותיי??!!! ממש לא.
גם אז זה תלוי ועומד............... 

אנחנו חייבים בעולם של מצלמות האח הגדול והרשתות החברתיות האם אני צריך לשתף אותכם בכל מה שקורה אצלי בכל רגע נתון? ממש לא. גם לא מעניין אותי מה קורה אצלכם בחיים הפרטיים שלכם. זה שיש לנו צורך חברתי בקצת צהוב זה לא מעניין אותי בכלל. בבית שלי אני מסתובב עם תחתונים בקיץ, כי חם לי. 

SO............??? 

ברחובות אני מסתובב עם לבוש מתוך כבוד שאני רוחש לסביבה, לא שהסביבה בבת ים מכבדת אותי על כך שאני גיי כי זו סביבה חרדית לאומית עד גבול דתית חונקת. היום, כשהייתי בחוץ עבר לידי אדם דתי - איך ידעתי?? משום שהסתובב עם ציציות קטנות, עם כיפה, זקן ופאות ארוכות וזה על פי קוד לבוש הדתי שהוא מחוייב לו - כשראה אותי ברחוב אזי תפס מרחק ממני כאילו הייתי נגוע. לא שהייתי לבוש בהפגנתיות שאני גיי. לא שהלכתי ברחוב עם שלט על המצח או עם סרט לאורך הגוף שמצהיר שאני גיי. כנראה, ידע עליי משום שניהלתי בזמנו את המאבק בבת ים להכרה ושיויון מצד העירייה בקהילה הגאה, מאבק בצורה מכובדת ביותר. 

רק חבל מאוד שישנם אנשים דתיים באורח חייהם  אינם פועלים על פי ההלכה: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'". שהרי מקורה של המצווה הוא בספר ויקרא : "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'".על פי פשוטו של הפסוק, אסור לאדם לבקש נקמה בזולת או ליטור לו טינה או לבקש את רעתו, וממשיך הכתוב לומר "ואהבת לרעך כמוך" - אהוב את הרֵע כשם שאתה אוהב את עצמך. המשך הפסוק - "אני ה'", מצביע על נחיצותה של יראת ה' כדי לקיים מצווה זו, המסורה לא אחת לליבו של האדם. הפרשן אור החיים מסביר את הקשר בין המצווה לביטוי אני ה' כקשר הדדי בין מצבו של "ישראל" לה', כי - "באמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך, להיות שכל ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא, דכתיב 'כי חלק ה' עמו'".פרשני מקרא, כמו אבן עזרא וספורנו, עמדו על הלמ"ד היתרה הקיימת בפסוק (לרעך במקום את רעך), ופירשו שהציווי הוא לפעול מתוך אהבה כלפי רעך, כמו שהאדם רוצה שרעו יפעל באהבה כלפיו. הציווי על יראת ה' במצווה מובהקת שבין אדם לחברו, כמו אהבת הזולת, מדגיש מכל מקום את המניע הדתי העומד מאחורי ציוויי התורה, וגם אלה החברתיים. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא ביטוי בתורה, מצוות עשה, ולדעת התנא רבי עקיבא, הוא גם מושג יסוד. משמעותה היא שהאדם צריך לאהוב את רעו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבגללן רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בתורה כשאותו אדם דתי, שאני מכבד אותו על אורח החיים שלו כל עוד הוא לא כופה עליי את עצמו ואת אורח החיים שלו, אלא אם כן היה חתיך הורס וזה היה משהו אחר לגמריי, לא היית מתנגד שייכפה את עצמו עליי בדרך אחרת :). 

אני לא נושך, אלא אם כן מבקשים ממני וגם אז............. 

מודה ומתוודה באשמה: יש לי במשפחה קרובי משפחה שהם שומרי מסורת ואני מכבד אותם על כך כמו שהם מכבדים אותי. ואני מעריץ אותם על כך מאוד. אבל, קרובי משפחה זה לא אנשים מהשורה שהם שומרי מסורת / דתיים / חרדים.

אני מי שאני, קבלו את זה

או.............

תגזגזו !!!!!!!!