חשבון נפש

קמתי הבוקר אחרי שינה טובה ועמוקה, למרות שישנתי אתמול שנ"צ של שעה וחצי.

קמתי עם אנרגיה ירודה.
לא כל כך בא לי לצאת לעבודה היום למשמרת ערב וגם להשאיר את אלפונסו לבד דווקא כשבערב אמור לרדת שוב גשם. זה לא בגלל הנובי גוד שחל היום בלילה, גם ככה מעולם לא חגגתי את הנובי גוד, גם כשהייתי עוד גר בבית הקודם שלי והשכנה שהייתה לי שם - קיר המטבח משותף - עוד לפני שהיא כעסה עליי שמכרתי את הבית היא חגגה והזמינה אותי פעמיים לחגיגות ואכלתי סרטים אחרי שהצטרפתי לחגיגות הללו.

המחשבות מתחילות לרוץ שוב בראשי.....
נזכר בשנה ושמונה חודשים הללו מה עברתי בכל החודשים הללו.......
הביקור הקצר בבית חולים אתמול בשביל להאריך את כרטיס הירוק שהוא בעצם הטופס 17 בעוד שנה לא עשה לי טוב בכלל: כל הרגשות צפו להם שוב. נזכרתי איך במשך חודשיים הייתי הולך ובא לבית חולים בשביל לקבל את ההקרנות היומיות - ראשון עד חמישי - על תופעות הלוואי. עוד הייתי עושה את זה לבד בתחבורה הציבורית. כשהייתי חוזר הביתה רווי במים ורק רוצה להתפנות ואלפונסו מיילל לו משמחה ומרגיש איך אני מוקרן וסובל לי. נכון, עברתי את התקופה הזאת כמו גדול וכבר חודשיים עוד מעט שלושה חודשים אני נקי, ונמצא במעקב. אני מתנחם שאני בריא ויצאתי מהמחלה הארורה הזאת.

מבחינה מקצועית אני לא יודע אם עשיתי את הצעד הנכון בכלל: שלא חיפשתי לעצמי עבודה עם פחות מאמץ ובלי משמרות. מבחינה חברתית השתלבתי במקום העבודה הנוכחי. מבחינה מקצועית אני לא מרגיש שאני מצליח להבין ולהשתלב. יש איזו שהוא לחץ בכדי להשתלב ולהבין למרות שהעבודה היא אותה עבודה, ורמת האורחים היא מאוד גבוהה. אולי בגלל שאני מרגיש שאני בלחץ להבין ולהשיג כמה שיותר אינפורמציה על המלון. אולי בגלל שאני לא עושה לעצמי הנחות ורוצה להיות פרפקציוניסט בעבודה. אולי, עליי להפסיק להיות כזה וגם להפסיק לקחת את הדברים בצורה אישית.


הסרתי את השרשרת עם האבן האהבה שתליתי על צווארי. מה לעשות הגוף שלי דוחה שרשרות גם כשהן מחוט. גם ככה אני לא אמצא אהבה בכוחה של האבן הזאת. גם ככה בקהילה הגאה לא אוהבים גברים שהם מעל גיל הארבעים והחמישים: מה הטעם להתחיל עם גבר בגיל הזה כשהוא עם רגל בקבר? גם ככה כבר אני לא מסתובב עם טבעות על האצבעות. מעולם לא השתטחתי על קברי צדיקים ומבקש ברכות לזוגיות: עדיין סובל מחוסר אימון באנשים בכלל וגייז בפרט.

************************

עברו עשרה ימים מאז שעברתי וועדה רפואית של הביטוח לאומי ואין עדיין מענה מהם.

קצת חורה לי שגלגלי הביוקרטיה מתנהלים בצורה איטית מאוד. הדגש על מאוד. כבר לא יודע מה לעשות: האם להמשיך לעבוד חצי משרה או לחזור למשרה מלאה? גם ככה ישנה הנחייה של הרופאה התעסוקתית שעד פברואר 2020 עליי לעבוד חצי משרה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תראו אותי

סרטן זה סרטן

ימים טרופים