It is time to rain

בוקר שמש חורפית.

רגע לפני שהגשמים יתחילו היום, במהלך הלילה........

למזלי אני לא עובד מחר וגם לא היום. אני מתכוון להישאר בבית כשבחוץ יירד הגשם כך שלא אהיה חשוף לגשם.
למזלו של אלפונסו אני אהיה בבית והוא בטח ירגיש בטוח ורגוע שאני אהיה בסביבתו. כרגע, הוא שרוע על הספה הקטנה מתענג על קרני השמש החורפית ויישן.

אני אוהב כשיורד הגשם כשאני בבית ולא צריך לצאת בחוץ ולהתרטב. בנעוריי אהבתי להתלבש ולצאת אחרי הגשם להסתובב ולשאוף את האוויר הנקי ולהתהלך בין השלוליות. היום זה שונה לגמרי, התבגרתי.

גשם בוא. שטוף את האוויר ואת כל מה שמסביב. שטוף את הרחובות ואת האנשים המיותרים שלא צריכים להיות בכלל.

**********

כביש אספלט, מול חומה
קבצנים בפינה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי
משתתף בקרבות
נצחונות, מפלות
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי
גשם, רד כבר גשם
כי צריך לשטוף הכל
לא רוצה לראות הכל כשבא
הגשם
רד כבר גשם
כי העיר כבר עייפה
היא פוחדת מעצמה
רוצה לנשום
זכרונות, אפלה
שוב שואל, אין תשובה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי
גשם, רד כבר גשם
כי צריך לשטוף הכל
לא רוצה לראות הכל כשבא
הגשם
רד כבר גשם
כי העיר כבר עייפה
היא פוחדת מעצמה
רוצה לנשום
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי

**********

את הפרק הזה אני לא מתכוון להפיץ, כפי שעשיתי עד כה, משום אני רואה את מספר הצפיות בזמן האחרון בפרקים האחרונים והוא מבין הנמוכים ביותר, לטעמי.

אני מבין שלאנשים אין סבלנות לקרוא פרקים בבלוג בכלל ובמיוחד שהפרקים הם ארוכים, לטענתם.
נכון, אני כמעט כל יום כותב בבלוג כי יש לי בעצם מה לאמר. לטוב ולרע. בהסכמה ושלא בהסכמה. במילים אחרות ועדינות, המסרים שאני מקבל מאותם אנשים שאני שולח להם את הפרקים: "אתה כותב שטויות במיץ עגבניות". "מאיפה יש לך זמן לכתוב". ויש כאלה שמתעלמים בעליל ממה שאני כותב.
לא אכפת לי שאתם לא קוראים אני אמשיך לכתוב, על אפכם ועל אמתכם. גם ככה לא יצא ממכם כלום מבחינת ההפצה של הדברים, של הבלוג.