שירות זה לא שירות
בוקר טוב ושבת שלום,
הימים האחרונים שעברו עליי היו עם הרבה אמוציות עברו עליי.
ידוע לכולם שמאז שאבי נפטר אני מלווה את אמא שלי ביום יום, שלפעמים זה לא קל בעליל בלשון המעטה.
כבר הרבה זמן היא התלוננה שהמקרר שלה עושה רעשים ויש לו הפסקות גדולות. כל ניסיונותיי לשכנעה אותה לרכוש מקרר חדש עלו בתהו, בדיעבד הבנתי שהיא חששה מהאתגר הגדול הזה במיוחד שהיא רצתה גם לשטוף את המקרר החדש, במידה שרוכשים, כי זו אמא שלי.
השבוע המקרר שליווה אותה 30 שנה - כן, כן קראתם נכון - קירטע ושבק חיים מדי פעם לאחר שהזמינה טכנאי מקררים שהכירה וגבה ממנה 70 שח שיותר הרס מאשר תיקן. היא קיבלה את ההחלטה לקנות מקרר חדש ועוד ממותג שארפ. אצנו רצנו לקניון בת ים והזמנו לה מקרר, ושילמנו דמי הובלה ודמי פינוי המקרר הישן, וזה אחרי שפניתי את הדברים שהיו בהקפאה אליי למקרר שלי בבית. רק גילוי נאות: המוכר לא ציין שיש הבדל במחירים בפינוי המקרר הישן כשיש הבדל בין המקררים, קרי: אם רכשנו מקרר 500 והמקרר המפונה הוא 300 / 330 המחירים הם שונים.
ההובלה נקבעה ליום חמישי האחרון החל משעה 13:00 בצהריים. אמא שלי לא הייתה מוכנה, ובצדק, להישאר בבית לבד ועוד עם המובילים, אנשים זרים, שיכנסו לביתה. מזלי שאני הייתי בבית בחופש באותו יום. לא עשיתי דבר וחצי דבר באותו יום העיקר להיות איתה בבית. יום לפני ההובלה אמא שלי קיבלה הודעת מסרון שלא טרחה לקרוא אותה כי היא לא הצליחה ללמוד לקרוא מסרונים, למרות שניסיתי כמה וכמה פעמים ללמדה, שההובלה תהיה בין 16:00 ל - 18:00.
רתחתי מזעם!!!!!!!!!!!
גם עליה וגם על חברת ההובלות ועל החברה המספקת. עליה שהיא לא מנסה ללמוד לקרוא מסרונים. ועל חברת ההובלה והחברה המספקת - ראיתם שהיא לא עונה לכם טלפונית תנסו להתקשר שוב ושוב עד אשר היא תענה ותגידו לה את זה. כל האוכל של אמא שלי כבר התקלקל בגלל שאין לה מקרר.
התחלתי לעשות טלפונים לחברה המספקת את המקרר, לדרוש לדבר עם המנהלת קשרי לקוחות כשראיתי שעם הפקידה שענתה לא גילתה שום גמישות. כששוחחתי עם אותה מנהלת , שאומנם גילתה גמישות והבנה - כביכול - ולמרות שציינתי את העובדות שאמא שלי בת 70 פלוס בלי מקרר כבר שלושה ימים ולמרות ששילמנו על הובלה בשעות הבוקר והשעה כבר 12:00 בצהריים והמקרר לא הגיע. זו עשתה טלפונים למוביל שזה טען שהוא ברמת גן והתחייב שיסיים ויגיע במיידי אלינו. השעות נקפו. מודה ומתוודה שמה שאכלתי נתקע לי בגרון מרוב עצבים וניסיונות הכלה של העצבים והמתח של אמי.
לא אלאה אותכם בפרטים. בחוץ התחילו הגשמים לרדת ואני חושב על אלפונסו שהוא לבד בבית נלחץ מהמצב שבחוץ והוא לבד בבית. בסוף המקרר הגיע בשעה 16:30 אחר הצהריים, כפי שהם תיכננו את זה - טרחתי להגיד לאותה "מנהלת" ששמרה על קשר איתי שזה ממש לא פייר מה שעשו ושהייתה אומרת לי מלכתחילה שזה המצב.
בסוף, אמא שלי העבירה סמרטוט רטוב במקרר מבלי לשטוף את המדפים. עזרתי לה,כמובן, לפני כן להוריד את המדבקות המיותרות ואת הקרטונים. החזרנו את הדברים הבודדים שהיו לה בבית למקרר. וחיברתי את הכבל של המקרר לחשמל. הוא התחיל לעבוד.
אני יצאתי לבית שלי לאחר שווידאתי עם אמא שלי שזה בסדר מבחינתה. עוד היה לי לעשות קניות קטנות לבית לפני שאני חוזר ובהתחשב בעובדה שביום המחרת אני אמור לעבוד. כעבור חצי שעה היא התקשרה אליי בהיסטריה שהמקפיא עובד אבל החלק התחתון של המקרר לא מקרר בכלל. התקשרתי שוב לאותה "מנהלת" וביקשתי על סף דרישה שמשהו יעזור לה טלפונית מאחר וכבר יצתאתי. כשהיא עשתה שיחת ועידה עם אמא שלי נזכרתי בדברים של המוביל שצריך לחכות שעתיים עד אשר המקרר כולו יקרר את הדברים ושעליה להפסיק לפתוח ולסגור את המקרר. רק אז היא נזכרה בזה ופרצה בטלפון כשאותה "מנהלת" מנסה להרגיע אותה.
חזרתי הביתה סוף סוף. כולי רותח מעצבים ועל סף אפיסת כוחות נפשיים. אלפונסו יילל שדרש, ובצדק, את תשומת לב. גם נלחץ מכמות השקיות שחזרתי איתן. לקח לי וגם לו להירגע במיוחד אחרי ששתה ואכל. פרצתי בבכי שלא עזר לי להירגע בכלל. פשוט לא יכולתי להכיל את היום הזה וגם את אמא שלי. לא רציתי תודה. רציתי את שלוות הנפש שלי חזרה. לא סיפרתי וגם לא שיתפתי אף אחד: הפלג התחתון של הגוף שלי, במיוחד באזור המפשעה, כאב לי נורא: כאב שלא הכרתי בכלל. מעבר לזה שהיו לי כאבים בגב בצד שמאל כאבים גם בגב וגם בחזה עם הרגשת נימלול. רציתי כבר למות. לא היה לי אכפת בכלל מכלום. התחננתי בפני אלוהים שיקח את נשמתי.
איכשהוא גררתי את עצמי למקלחת אחרי שהאכלתי את אלפונסו והוא נרגע ואני אכלתי גם כן. רק, אולי בסביבות השעה 20:30 בערב, שוחחתי בפעם האחרונה עם אמא שלי לברר איתה שהמקרר מקרר. זה היה שלב ששנינו נרגענו איכשהוא.
אתמול היא כבר נרגעה שיש לה מקרר עובד. היא רצה בצהריים עוד לקנות כמה דברים שיהיו לה, כמו: דברי חלב שהתקלקלו כבר. והיום לפנות הצהריים אני הולך להעביר לה כמה דברים מהמקפיא שלי.
קמתי עוד מוקדם בבוקר היום לעשות כביסות. ביום שבת. לנצל את הרגיעה מהגשמים ואת השמש שיש בחוץ. התכנון שלי לפחות לשים שתי מכונות כביסה, לפחות. אחת מהן ששמתי על הבוקר בשעה 08:00 בבוקר זה את חלוק הרחצה שלי שמצריך ייבוש רציני. אל תשאלו אותי למה אני לא משתמש במייבש, אני לא מאמין במייבשי כביסה שרק הורסים את הכביסה בזמן הייבוש.
***********
ברגעים הקשים ביום חמישי כל מה שעשיתי בלב, כמובן, שקיללתי את אחותי ואת בני משפחתה את כל הקללות האפשריות שיש. איך היא השאירה אותי לבד להתמודד עם הדברים הללו ועם אמא שלנו.
הלוואי, שתמות האחות הזאת. פשוט שתמות. בטרם עת.
כל אלה ששיתפו איתה פעולה ושטפו לה את השכל שיחטפו את כל המחלות הקשות שיש בעולם.
אמן.
************
ברגעים הללו לא רואה את החברים או את החברות שאמורים להיות חברים בהא הידיעה.
אני לא מאמין באהבה שלהם כלפיי. הכל על בסיס אינטרס אישי.
גם ככה אם אמות עכשו או בעוד כמה שנים זה לא ישנה לאף אחד ואחת.
אני כבר מעדיף למות עכשו. גם ככה, פימפמתי לכולכם שהאשמה היא על אחותי במותי כמו שהיא אשמה במותו של אבינו.
**************
זוהי קריאה לעזרה.
הימים האחרונים שעברו עליי היו עם הרבה אמוציות עברו עליי.
ידוע לכולם שמאז שאבי נפטר אני מלווה את אמא שלי ביום יום, שלפעמים זה לא קל בעליל בלשון המעטה.
כבר הרבה זמן היא התלוננה שהמקרר שלה עושה רעשים ויש לו הפסקות גדולות. כל ניסיונותיי לשכנעה אותה לרכוש מקרר חדש עלו בתהו, בדיעבד הבנתי שהיא חששה מהאתגר הגדול הזה במיוחד שהיא רצתה גם לשטוף את המקרר החדש, במידה שרוכשים, כי זו אמא שלי.
השבוע המקרר שליווה אותה 30 שנה - כן, כן קראתם נכון - קירטע ושבק חיים מדי פעם לאחר שהזמינה טכנאי מקררים שהכירה וגבה ממנה 70 שח שיותר הרס מאשר תיקן. היא קיבלה את ההחלטה לקנות מקרר חדש ועוד ממותג שארפ. אצנו רצנו לקניון בת ים והזמנו לה מקרר, ושילמנו דמי הובלה ודמי פינוי המקרר הישן, וזה אחרי שפניתי את הדברים שהיו בהקפאה אליי למקרר שלי בבית. רק גילוי נאות: המוכר לא ציין שיש הבדל במחירים בפינוי המקרר הישן כשיש הבדל בין המקררים, קרי: אם רכשנו מקרר 500 והמקרר המפונה הוא 300 / 330 המחירים הם שונים.
ההובלה נקבעה ליום חמישי האחרון החל משעה 13:00 בצהריים. אמא שלי לא הייתה מוכנה, ובצדק, להישאר בבית לבד ועוד עם המובילים, אנשים זרים, שיכנסו לביתה. מזלי שאני הייתי בבית בחופש באותו יום. לא עשיתי דבר וחצי דבר באותו יום העיקר להיות איתה בבית. יום לפני ההובלה אמא שלי קיבלה הודעת מסרון שלא טרחה לקרוא אותה כי היא לא הצליחה ללמוד לקרוא מסרונים, למרות שניסיתי כמה וכמה פעמים ללמדה, שההובלה תהיה בין 16:00 ל - 18:00.
רתחתי מזעם!!!!!!!!!!!
גם עליה וגם על חברת ההובלות ועל החברה המספקת. עליה שהיא לא מנסה ללמוד לקרוא מסרונים. ועל חברת ההובלה והחברה המספקת - ראיתם שהיא לא עונה לכם טלפונית תנסו להתקשר שוב ושוב עד אשר היא תענה ותגידו לה את זה. כל האוכל של אמא שלי כבר התקלקל בגלל שאין לה מקרר.
התחלתי לעשות טלפונים לחברה המספקת את המקרר, לדרוש לדבר עם המנהלת קשרי לקוחות כשראיתי שעם הפקידה שענתה לא גילתה שום גמישות. כששוחחתי עם אותה מנהלת , שאומנם גילתה גמישות והבנה - כביכול - ולמרות שציינתי את העובדות שאמא שלי בת 70 פלוס בלי מקרר כבר שלושה ימים ולמרות ששילמנו על הובלה בשעות הבוקר והשעה כבר 12:00 בצהריים והמקרר לא הגיע. זו עשתה טלפונים למוביל שזה טען שהוא ברמת גן והתחייב שיסיים ויגיע במיידי אלינו. השעות נקפו. מודה ומתוודה שמה שאכלתי נתקע לי בגרון מרוב עצבים וניסיונות הכלה של העצבים והמתח של אמי.
לא אלאה אותכם בפרטים. בחוץ התחילו הגשמים לרדת ואני חושב על אלפונסו שהוא לבד בבית נלחץ מהמצב שבחוץ והוא לבד בבית. בסוף המקרר הגיע בשעה 16:30 אחר הצהריים, כפי שהם תיכננו את זה - טרחתי להגיד לאותה "מנהלת" ששמרה על קשר איתי שזה ממש לא פייר מה שעשו ושהייתה אומרת לי מלכתחילה שזה המצב.
בסוף, אמא שלי העבירה סמרטוט רטוב במקרר מבלי לשטוף את המדפים. עזרתי לה,כמובן, לפני כן להוריד את המדבקות המיותרות ואת הקרטונים. החזרנו את הדברים הבודדים שהיו לה בבית למקרר. וחיברתי את הכבל של המקרר לחשמל. הוא התחיל לעבוד.
אני יצאתי לבית שלי לאחר שווידאתי עם אמא שלי שזה בסדר מבחינתה. עוד היה לי לעשות קניות קטנות לבית לפני שאני חוזר ובהתחשב בעובדה שביום המחרת אני אמור לעבוד. כעבור חצי שעה היא התקשרה אליי בהיסטריה שהמקפיא עובד אבל החלק התחתון של המקרר לא מקרר בכלל. התקשרתי שוב לאותה "מנהלת" וביקשתי על סף דרישה שמשהו יעזור לה טלפונית מאחר וכבר יצתאתי. כשהיא עשתה שיחת ועידה עם אמא שלי נזכרתי בדברים של המוביל שצריך לחכות שעתיים עד אשר המקרר כולו יקרר את הדברים ושעליה להפסיק לפתוח ולסגור את המקרר. רק אז היא נזכרה בזה ופרצה בטלפון כשאותה "מנהלת" מנסה להרגיע אותה.
חזרתי הביתה סוף סוף. כולי רותח מעצבים ועל סף אפיסת כוחות נפשיים. אלפונסו יילל שדרש, ובצדק, את תשומת לב. גם נלחץ מכמות השקיות שחזרתי איתן. לקח לי וגם לו להירגע במיוחד אחרי ששתה ואכל. פרצתי בבכי שלא עזר לי להירגע בכלל. פשוט לא יכולתי להכיל את היום הזה וגם את אמא שלי. לא רציתי תודה. רציתי את שלוות הנפש שלי חזרה. לא סיפרתי וגם לא שיתפתי אף אחד: הפלג התחתון של הגוף שלי, במיוחד באזור המפשעה, כאב לי נורא: כאב שלא הכרתי בכלל. מעבר לזה שהיו לי כאבים בגב בצד שמאל כאבים גם בגב וגם בחזה עם הרגשת נימלול. רציתי כבר למות. לא היה לי אכפת בכלל מכלום. התחננתי בפני אלוהים שיקח את נשמתי.
איכשהוא גררתי את עצמי למקלחת אחרי שהאכלתי את אלפונסו והוא נרגע ואני אכלתי גם כן. רק, אולי בסביבות השעה 20:30 בערב, שוחחתי בפעם האחרונה עם אמא שלי לברר איתה שהמקרר מקרר. זה היה שלב ששנינו נרגענו איכשהוא.
אתמול היא כבר נרגעה שיש לה מקרר עובד. היא רצה בצהריים עוד לקנות כמה דברים שיהיו לה, כמו: דברי חלב שהתקלקלו כבר. והיום לפנות הצהריים אני הולך להעביר לה כמה דברים מהמקפיא שלי.
קמתי עוד מוקדם בבוקר היום לעשות כביסות. ביום שבת. לנצל את הרגיעה מהגשמים ואת השמש שיש בחוץ. התכנון שלי לפחות לשים שתי מכונות כביסה, לפחות. אחת מהן ששמתי על הבוקר בשעה 08:00 בבוקר זה את חלוק הרחצה שלי שמצריך ייבוש רציני. אל תשאלו אותי למה אני לא משתמש במייבש, אני לא מאמין במייבשי כביסה שרק הורסים את הכביסה בזמן הייבוש.
***********
ברגעים הקשים ביום חמישי כל מה שעשיתי בלב, כמובן, שקיללתי את אחותי ואת בני משפחתה את כל הקללות האפשריות שיש. איך היא השאירה אותי לבד להתמודד עם הדברים הללו ועם אמא שלנו.
הלוואי, שתמות האחות הזאת. פשוט שתמות. בטרם עת.
כל אלה ששיתפו איתה פעולה ושטפו לה את השכל שיחטפו את כל המחלות הקשות שיש בעולם.
אמן.
************
ברגעים הללו לא רואה את החברים או את החברות שאמורים להיות חברים בהא הידיעה.
אני לא מאמין באהבה שלהם כלפיי. הכל על בסיס אינטרס אישי.
גם ככה אם אמות עכשו או בעוד כמה שנים זה לא ישנה לאף אחד ואחת.
אני כבר מעדיף למות עכשו. גם ככה, פימפמתי לכולכם שהאשמה היא על אחותי במותי כמו שהיא אשמה במותו של אבינו.
**************
זוהי קריאה לעזרה.
תגובות