Weakness. Mental faitgue.
יושב מול הדף הלבן ולא יודע מה לכתוב.........
אלפונסו נכנס למיטה שלו אחרי שהסתובב מבואה ואכל שתי קעריות של אוכל רטוב.
הבוקר התעוררתי אחרי 13 שעות שינה כשבחוץ עדיין משתוללות רוחות של חורף ברמות נוראיות וגשמים. כל הלילה המצב הזה היה כך. אלפונסו היה צמוד אליי בגלל הקור וגם בגלל שרצה להרגיש בטוח ממזג האוויר שבחוץ, למרות שהשלבים בתריסים היו סגורים מפאת מזג האוויר.
באותה מידה, קמתי עם מצב רוח נוראי, ברמה קיצונית. נזכרתי במה שהיה לי יום אתמול......
הייתי אתמול ביום חופש מהעבודה והתעסקתי בריצות במזג האוויר הנוראי מול מס הכנסה לשם תיאומי מס / אישור על הפיצויים ממקום העבודה הקודם שלי ואחר כך לרוץ לעוד ועוד סידורים. יצאתי בשעה 10:00 בבוקר וחזרתי בשעה 16:00 אחר הצהריים. רק כשחזרתי נזכרתי שבעצם לא אכלתי צהריים בכלל.
כמובן, שההתייחסות הראשונית שלי הייתה לאלפונסו ולהרגיע אותו וגם להאכיל אותו את האוכל הרטוב שהוא אוהב. אחר כך זה היה להכין לי אוכל קל. כשלקראת השעה 18:00 בערב התחלתי לרעוד ולפהק: פה ידעתי שאני עייף נורא. כעסתי על עצמי כמה התאמצתי היום ולא נחתי בכלל, כשבהתחשב בעובדה שלילה קודם ישנתי אולי רק חמש שעות ושאני לא שומר על עצמי בכלל במיוחד בתקופה הזו שהגוף מחלים ובמקום זה אני מתאמץ יתר על המידה.......
כן, לא רוצה ללכת ליום עבודה ארוך מאוד. רציתי להתחפר במיטה ולא לצאת ממנה.
התחילו אצלי מחשבות חרטה על כך שנכנסתי לעבוד במלון מאוד גדול עליי. לא רוצה לעבוד יותר ממה שנקבע לי על ידי הרופאה התעסוקתית, למרות שאני זקוק לכסף דחוף. עייפתי מעבודה של משמרות. משם נדדו המחשבות על כך שמאז אותם הקרנות התפקוד המיני שלי ירד פלאים, לא שהייתי רב שגל לפני כן.
פשוט רציתי לחזור למיטה להתכסות עם השמיכה מעל הראש ולא להיחשף לעולם החיצוני הקר והכואב.
רוצה לבכות והדמעות לא יוצאות לי גם אם אני שם מוסיקה שביום רגיל ונורמלי הייתי אולי בוכה.
(המחשבות לא נדדו לשום מחשבות אובדניות, חלילה וחס. אני פחדן גדול בנושא הזה).
שמתי לב שאני עדיין יורד במשקל וגם אין לי תיאבון. אם אני אוכל קצת יותר אז אני לא מרגיש טוב בכלל. לא שאני נלחץ מזה אני יודע שהגוף מחלים, מתחזק.
יושב מול המחשב וכותב. המבט נודד החוצה לכביש הרטוב ורואה את צמרות העצים זזים לפי קצב הרוח שבחוץ. יודע שתיכף אני צריך לקום ולהכנס להתרחץ ולהכין את עצמי לעוד יום עבודה מטורף.......
(אולי המקלחת החמה והטובה תעודד אותי במקצת).
אל תדאגו: אני לא הולך להזיק לעצמי. רק משחרר קיטור. עוד משברון.
בעצם...........
רק מחפש חיבוק, משהו שיבוא לתת לי חיבוק ויישב איתי אפילו בשתיקה עם כוס קפה.
אלפונסו נכנס למיטה שלו אחרי שהסתובב מבואה ואכל שתי קעריות של אוכל רטוב.
הבוקר התעוררתי אחרי 13 שעות שינה כשבחוץ עדיין משתוללות רוחות של חורף ברמות נוראיות וגשמים. כל הלילה המצב הזה היה כך. אלפונסו היה צמוד אליי בגלל הקור וגם בגלל שרצה להרגיש בטוח ממזג האוויר שבחוץ, למרות שהשלבים בתריסים היו סגורים מפאת מזג האוויר.
באותה מידה, קמתי עם מצב רוח נוראי, ברמה קיצונית. נזכרתי במה שהיה לי יום אתמול......
הייתי אתמול ביום חופש מהעבודה והתעסקתי בריצות במזג האוויר הנוראי מול מס הכנסה לשם תיאומי מס / אישור על הפיצויים ממקום העבודה הקודם שלי ואחר כך לרוץ לעוד ועוד סידורים. יצאתי בשעה 10:00 בבוקר וחזרתי בשעה 16:00 אחר הצהריים. רק כשחזרתי נזכרתי שבעצם לא אכלתי צהריים בכלל.
כמובן, שההתייחסות הראשונית שלי הייתה לאלפונסו ולהרגיע אותו וגם להאכיל אותו את האוכל הרטוב שהוא אוהב. אחר כך זה היה להכין לי אוכל קל. כשלקראת השעה 18:00 בערב התחלתי לרעוד ולפהק: פה ידעתי שאני עייף נורא. כעסתי על עצמי כמה התאמצתי היום ולא נחתי בכלל, כשבהתחשב בעובדה שלילה קודם ישנתי אולי רק חמש שעות ושאני לא שומר על עצמי בכלל במיוחד בתקופה הזו שהגוף מחלים ובמקום זה אני מתאמץ יתר על המידה.......
כן, לא רוצה ללכת ליום עבודה ארוך מאוד. רציתי להתחפר במיטה ולא לצאת ממנה.
התחילו אצלי מחשבות חרטה על כך שנכנסתי לעבוד במלון מאוד גדול עליי. לא רוצה לעבוד יותר ממה שנקבע לי על ידי הרופאה התעסוקתית, למרות שאני זקוק לכסף דחוף. עייפתי מעבודה של משמרות. משם נדדו המחשבות על כך שמאז אותם הקרנות התפקוד המיני שלי ירד פלאים, לא שהייתי רב שגל לפני כן.
פשוט רציתי לחזור למיטה להתכסות עם השמיכה מעל הראש ולא להיחשף לעולם החיצוני הקר והכואב.
רוצה לבכות והדמעות לא יוצאות לי גם אם אני שם מוסיקה שביום רגיל ונורמלי הייתי אולי בוכה.
(המחשבות לא נדדו לשום מחשבות אובדניות, חלילה וחס. אני פחדן גדול בנושא הזה).
שמתי לב שאני עדיין יורד במשקל וגם אין לי תיאבון. אם אני אוכל קצת יותר אז אני לא מרגיש טוב בכלל. לא שאני נלחץ מזה אני יודע שהגוף מחלים, מתחזק.
יושב מול המחשב וכותב. המבט נודד החוצה לכביש הרטוב ורואה את צמרות העצים זזים לפי קצב הרוח שבחוץ. יודע שתיכף אני צריך לקום ולהכנס להתרחץ ולהכין את עצמי לעוד יום עבודה מטורף.......
(אולי המקלחת החמה והטובה תעודד אותי במקצת).
אל תדאגו: אני לא הולך להזיק לעצמי. רק משחרר קיטור. עוד משברון.
בעצם...........
רק מחפש חיבוק, משהו שיבוא לתת לי חיבוק ויישב איתי אפילו בשתיקה עם כוס קפה.
תגובות