אחות, את חסרה לי
התלבטתי אם לכתוב את הפוסט הזה.
מבחינתי, אני יכול לשחרר את הכאב, את הזעם והכעס על אחותי ועל משפחתה בכתיבת הפוסט הזה. כל מה שנאמר, כל מה שנכתב, כל מה שנשלח לא הועיל וגם לא עזר.
לחיות שש שנים בחוסר וודאות למה החרם הזה? למה הנידוי הזה?
כשהייתי ביסודי בשלוש שנים האחרונות עברתי אונס קבוצתי שבעקבותיו היה חרם ונידוי כיתתי ושכבתי במשך 3 שנים. ידעתי למה. פה, אני לא יודע. אני כועס וכואב שאני לא יכול להכיל את זה יותר.
אמא שלי הייתה בהיסטריה שהמקרר שלה לא עובד פתאום. היא הזמינה טכנאי שהיא מכירה ובזמן ההמתנה פנתה לגיסי טלפונית אך זה לא ענה לה. בזמן שהתקשר לאחיין שלי הגדול לקח להם זמן לענות ואשתו בסוף ענתה בטוענה שהוא מאכיל את הילדה שלהם והבטיחה שתשלח מסרון לחותן שלה. רק אז גיסי טרח לחזור. אמי ביקשה ממנו עזרה - שאם הטכנאי לא יוכל לפתור את הבעיה והיא תצטרך לקנות מקרר - שרק ילווה אותה לקנות את המקרר, אם וכאשר משום שאני חייב להיות בעבודה ביום המחרת וזה אחרי שכל השבוע הייתי בבית בגלל שאני בחצי משרה. זה התחמק בכל מיני תירוצים.
אני צריך לוותר על העבודה שלי בגללם!!!!!
אני צריך לוותר על הפרנסה שלי בגללם!!!!!
אין פלא, שאמא של גיסי נפטרה בצער וביגון למרות שניסתה לצחוק ולחייך כל הזמן.
*************
רבות דובר ונכתב על לא מערכת היחסים של אחותי ומשפחתה. אין כבר מה להוסיף.
איכשהו מתישהוא שאני נזכר במקרה הזה וצץ משהו שהם צריכים להוכיח את הקשר דם שיש לנו זה אוכל את עצמי עד יסוד. הידיעה וההבנה שהייתי צריך אותם בזמן הביופסיה וההקרנות הם לא היו שם בשבילי.
היו מבחינתי ניסיונות להזמין אותה לשבת איתי בבית קפה על חשבוני ולהבין למה היא כועסת, למה היא מחרימה. שום דבר. בתאריך 15 בספטמבר שנה זו שלחתי לה בפעם האחרונה מייל בניסיון אחרון - מייל ששותף כפוסט בבלוג שלי - אך שום תגובה. כפי שלא הייתה תגובה על המכתב האחרון שנכתב לפני שנתיים / שלושה באמצע צום יום כיפור במטרה לכפר על הכל, ברוח יום כיפור. אך ללא הועיל.
***************
בינתיים.......
אני נשאר עם הכעס, עם הזעם.
בנות הדודות שלנו ניתקו את הקשר איתי ועם אמא שלי. גם זו סאגה לא ברורה בעליל.
יש לי חשד מאוד סביר שהן ניתקו איתנו קשר בגלל אחותי ובגלל ההתנהגות שלה. עד אשר לא יוכח אחרת.
הכעס, הזעם, שקיבלו אתמול סממנים של התקפת לב. כבר לא היה אכפת לי שאקבל התקפת לב ושאמות. הידיעה, שאחותי תהיה אחראית גם על מותי כמו שהיא הייתה אחראית על פטירתו בטרם עת של אבינו.
*****************
שלא יהיה ספק: כואב לי נורא על הנתק הזה.......
אחותי ואני היינו בקשר מאוד טוב עד לאותו נתק. היא חסרה לי מאוד, כאחות וכחברה........
מבחינתי, אני יכול לשחרר את הכאב, את הזעם והכעס על אחותי ועל משפחתה בכתיבת הפוסט הזה. כל מה שנאמר, כל מה שנכתב, כל מה שנשלח לא הועיל וגם לא עזר.
לחיות שש שנים בחוסר וודאות למה החרם הזה? למה הנידוי הזה?
כשהייתי ביסודי בשלוש שנים האחרונות עברתי אונס קבוצתי שבעקבותיו היה חרם ונידוי כיתתי ושכבתי במשך 3 שנים. ידעתי למה. פה, אני לא יודע. אני כועס וכואב שאני לא יכול להכיל את זה יותר.
אמא שלי הייתה בהיסטריה שהמקרר שלה לא עובד פתאום. היא הזמינה טכנאי שהיא מכירה ובזמן ההמתנה פנתה לגיסי טלפונית אך זה לא ענה לה. בזמן שהתקשר לאחיין שלי הגדול לקח להם זמן לענות ואשתו בסוף ענתה בטוענה שהוא מאכיל את הילדה שלהם והבטיחה שתשלח מסרון לחותן שלה. רק אז גיסי טרח לחזור. אמי ביקשה ממנו עזרה - שאם הטכנאי לא יוכל לפתור את הבעיה והיא תצטרך לקנות מקרר - שרק ילווה אותה לקנות את המקרר, אם וכאשר משום שאני חייב להיות בעבודה ביום המחרת וזה אחרי שכל השבוע הייתי בבית בגלל שאני בחצי משרה. זה התחמק בכל מיני תירוצים.
אני צריך לוותר על העבודה שלי בגללם!!!!!
אני צריך לוותר על הפרנסה שלי בגללם!!!!!
אין פלא, שאמא של גיסי נפטרה בצער וביגון למרות שניסתה לצחוק ולחייך כל הזמן.
*************
רבות דובר ונכתב על לא מערכת היחסים של אחותי ומשפחתה. אין כבר מה להוסיף.
איכשהו מתישהוא שאני נזכר במקרה הזה וצץ משהו שהם צריכים להוכיח את הקשר דם שיש לנו זה אוכל את עצמי עד יסוד. הידיעה וההבנה שהייתי צריך אותם בזמן הביופסיה וההקרנות הם לא היו שם בשבילי.
היו מבחינתי ניסיונות להזמין אותה לשבת איתי בבית קפה על חשבוני ולהבין למה היא כועסת, למה היא מחרימה. שום דבר. בתאריך 15 בספטמבר שנה זו שלחתי לה בפעם האחרונה מייל בניסיון אחרון - מייל ששותף כפוסט בבלוג שלי - אך שום תגובה. כפי שלא הייתה תגובה על המכתב האחרון שנכתב לפני שנתיים / שלושה באמצע צום יום כיפור במטרה לכפר על הכל, ברוח יום כיפור. אך ללא הועיל.
***************
בינתיים.......
אני נשאר עם הכעס, עם הזעם.
בנות הדודות שלנו ניתקו את הקשר איתי ועם אמא שלי. גם זו סאגה לא ברורה בעליל.
יש לי חשד מאוד סביר שהן ניתקו איתנו קשר בגלל אחותי ובגלל ההתנהגות שלה. עד אשר לא יוכח אחרת.
הכעס, הזעם, שקיבלו אתמול סממנים של התקפת לב. כבר לא היה אכפת לי שאקבל התקפת לב ושאמות. הידיעה, שאחותי תהיה אחראית גם על מותי כמו שהיא הייתה אחראית על פטירתו בטרם עת של אבינו.
*****************
שלא יהיה ספק: כואב לי נורא על הנתק הזה.......
אחותי ואני היינו בקשר מאוד טוב עד לאותו נתק. היא חסרה לי מאוד, כאחות וכחברה........
תגובות