זה אני

כמעט 500 פרקים ויותר מ - 20,0000 קוראים מאז שפתחתי את הבלוג - יומן שלי בנובמבר 2015. מרגיש קצת גאווה. מגיע לי להשתחצן על כך, במקצת. מה יש??? כנראה אני מגיע ללבבות של אחרים. יוצר עניין והזדהות. מציף, משתף, תחושות ורגשות גם של אחרים. לא הבטחתי שאני אהיה רק מצחיק. לא הבטחתי שאהיה רק דרמטי. הבטחתי שאפתח את ליבי לכולכם. יהיו פרקים מצחיקים, יהיו פרקים דרמטיים, יהיו פרקים שאתבכיין ואצעק. בכל זאת אי בן אדם, לטוב ולרע. ************** הבעת דעה: ממש בושה וחרפה שראש ממשלה במדינת ישראל ומשפחתו מקבלים מכתבי איום עם כדורים במעטפות. ואיפה יו"ר האופוזיציה? למה הוא לא מגנה בכלל? מזכיר לי ימים חשוכים רק לפני רבע מאה שראש ממשלה אחר היה בשלטון ואותו יו"ר אופוזיציה שרק התלהם והתלהם כנגדו. לא למדינת ישראל כזו פיללתי. עוד שבוע יום העצמאות ה - 74 ואני מתבייש במדינה הזאת. ברור לי ש הוא לא יגנה את ההסתה נגד בנט ולא יגיד מילה על כך. אל תצפו!!! המערכת המשומנת שלו עובדת על פי הנחיותיו מצוין. זו דרכו מאז ומתמיד, דרך של הסתה ופילוג. רק בגללו העם הזה חצוי והוא הגורם היחיד לכך. ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל א

הניתוח הראשון של היד המרוסקת לא צלח.......... מסתבר.............. עליי לעבור ניתוח שני, לצערי הרב. אתמול הייתי בביקורת אצל הרופא המנתח בבית החולים אחרי צילום CT שלשום וצילום רנטגן של שני הידיים אתמול. בצילום רנטגן ראיתי ליד המרפק גוף זר שנראה בצורתו כמו חלק שלא שייך בכלל. לטענתו של הרופא זה חלק ששמו לי שהוא חלק חלופי ולטעמי זה חלק שגורם לנפיחות במרפק כבר הרבה זמן וגורם לנוקשות המקום. מיותר לציין שהחוותי את דעתי בנושא ובהמשך גם חוויתי את דעתי בפני הרופא כי על פי מאמרים רפואיים יש לתת למקום הפגוע חודש עד חודש וחצי לנוח מהניתוח ולא להתחיל בטיפולי פיזיותרפיה. לטענתו על כך השיב לי שהוא כרופא לקח החלטה שהיא לשני הכיוונים: שמצד אחד, היינו מחכים באמת חודש - חודש וחצי ואז המקום היה נהפך לנוקשה. כשמצד שני, דווקא כשמתחילים בפיזיותרפיה מיד אחרי הניתוח המקום הפגוע לא מתנוון ומשתחרר. יצאתי כעוס, פגוע, ממורמר מהביקורת: מה על הגוף שלי אתם עושים ניסויים? תנו לי להחליט ואל תחליטו בשבילי. ללא ספק, עכשו עליי לעבור ניתוח שני בשאיפה שהיד תחלים אחרי כן. הרופא שלי לא יודע להגיד מהם סיכויי ההצלחה של הניתוח השנ

אתמול בבוקר בעודי תולה את מגבת הידיים שלי בחוץ כשהיא תתייבש........ בעל הדירה הקודמת שגרתי בה בבניין הסמוך קלט אותי בעודו צובע את יחידת הדיור הסמוכה לתת דירה שגרתי בה (שהרי הדירה במקור שלה היא דירה בת 5 חדרים והוא חילק אותה לשלוש דירות - בדיעבד, נודע לי שהחלוקה הייתה לא חוקית ומשהו התלונן עליו על כך - שתי דירות של שני חדרים ויחידת דיור אחת קטנה). הוא התחיל לנבוח עליי שהוא לא שכח אותי והוא הולך לתבוע אותי ולרדוף אחריי. השבתי לו שהוא יכול לתבוע אותי ואז אני אתבע אותו חזרה על כל מה שהוא עשה לי. לכל ב=ההתדיינות הזאת היה עד שמיעה אחד, השכן שלי עופר, שזה לא הגיב בכלל. כזכור לכם: אותו בעל דירה, שלא אנקוב בשמו המלא ואסתפק ב - א"ג, כשהייתי גר אצלו באותו חלק של הדירה לא גרמתי לו נזק אחד בדירה שמרתי עלייה כאילו היא הייתה שלי. אבל מה?????? חודש אחרי שנכנסתי אליה דוד שמש הפסיק לעבוד והייתי מתרחץ עם מים קרים ולפעמים היו מים חמים. כשעלו עליו שהוא חילק את הדירה בצורה לא חוקית א"ג העדיף להרוס לי את המטבח בחלק שלי במקום להרוס את המטבח בחלק הלא מאוייש בדירה השנייה בת 2 חדרים (אחרי שא"ג העי

היש בקהל מי שהוא או מי שהיא שמוכנים.ות להיות אוזן קשבת? היש בקהל מי שהוא או מי שהיא שמוכנים.ות לתת חיבוק? רק לא וירטואלי אלא ממשי? כמה שאני מנסה להיות חזק ולחשוב חיובי אני נשבר............... יש לי הרגשה שישנם א.נשים שפשוט נהנים.ות לראות אותי מתייסר ומתפתל מכאבים. כמה אפשר להתרחץ ולהרגיש נקי גופנית כשהבית הספיק להתלכלך? כמה אפשר לפחד לצאת מהבית וללכת ברחוב שמא אפול שוב?  אפילו מקופת החולים שלי לא חזרו אליי לגבי הסיוע בשיחות עם גורם מקצועי. ******************** היום לפי התאריך העברי (כג' בניסן) נפטר הדוד שלי לפני 13 שנה מסרטן ריאות. כמובן הדלקתי נרות נשמה לזכרו ולזכרו של אבי ולזכרה של אמא שלהם, סבתי האהובה. מאתמול בערב אני מסתובב עם תחושה שכל האנשים האהובים עליי הולכים מהעולם הזה. כמה שפיללתי בליבי ולו לרגע אחד קטן שסבתי או אבי יופיעו בחלומי וידברו איתי או לפחות ארגיש אותם בנוכחותם. אם לא היו חושבים השכנים שהשתגעתי הייתי צורח ובוכה בקול. הלוואי ולא הייתי מגלה בזמן לפני 4 שנים את סרטן הערמונית והייתי אולי מת כבר. ולא היו צריכים לתת לי תחושה של "לא מגיע לך לנשום את האוויר".

בעבר כבר כתבתי לך.............. מכתב בן 25 עמודים באמצע צום כיפור אחרי ששברתי את הצום וישבתי לכתוב לך את המכתב הזה בו הסברתי לך שחטאתי, פשעתי, עוונתי. הסברתי לך במכתב בארוך הזה את הצד שלי. ביקשתי להיפגש איתך בארבע עיניים, בעצם בשש עיניים כי אני אבו ארבע, על חשבוני בבית קפה על עוגה וקפה על מנת שתוכלי להשמיע את הצד שלך למה את כועסת עליי. במכתב הזה סלחתי לך על כל השנים. הסברתי לך שאני לא כועס עלייך. רק מבקש להבין את הצד שלך ואיפה טעיתי אם טעיתי אני מודה ומתוודה שאכן ציפיתי שתגיבי בצורה כזאת או אחרת אבל זה לא קרה. עד עצם היום הזה. כל השנים אמרו לי להניח לך. לא לבקש ממך שיחה. כך עשיתי. המשכתי בחיי ומבלי להגיד לך פנים מול פנים סלחתי לך. כשראיתי אותך עם אמא בבית חולים אחרי שיצאתי מהניתוח של ריסוק היד ציפיתי, קיוויתי, שנוכל לפתוח דף חדש שבו נוכל לדבר לא כמו פעם אבל נדבר. עברו מאז חודשיים וחצי ואני עדיין סובל מכאבי תופת. כנראה שאצטרך לעבור ניתוח שני ביד. במהלך החודשים וחצי הללו שלחתי ברכות שבת שלום. ציפיתי לטלפון ממך שבו את שואלת לשלומי - כמובן זה לא קרה בכלל. לא ביקשתי וגם לא ציפיתי ממך שתקני

שלהי חג פסח ה'תשפ"ב, ערב חג שני. למדתי על עצמי שאני טוב בחברותא שאני מבקש אותה. אני לא טוב בחברותא שכופה את עצמה עליי ומתנחלת אצלי שעות מבלי שתהיה לי דקה אחת לעצמי של שקט, במיוחד שכופה עליי לשמוע דבריי קדושה כל רגע ורגע נתון. במילים אחרות אני מנסה להגיד: אני לא גנון!!!! ייסלח לי הקדוש ברוך הוא על כך. למדתי על עצמי שיש לי כוחות נפשיים עד אשר אני מתפוצץ.......... שהרי אני ממוצא טורקי עם אופק מרוקאי. כשם שאני מתפרץ ככה אני נרגע. למדתי על עצמי שאני מי שאני ומי שלא רוצה לקבל אותי כמות שאני שייבושם לו אני מי שאני, הן בהתנהגותי והן בהופעתי. אל תשנו אותי כמו שאני לא משנה אותכם, כבר חזרתי ואמרתי את זה בעבר כמה וכמה פעמים. ************** בחלומי........ מפתיעים אותי במסיבה. מעולם לא הפתיעו אותי במסיבת הפתעה. אני נכנס לאולם בלוויתה של אמי כשקולות שופרות ברקע. כל המוזמנים והמוזמנות עומדים.ות ומוחאים כפיים. אמי ואני נרגשים מהמעמד.  בקרב המוזמנים אני רואה את: דודתי - אחותה של אמי - עם הבת שלה שאנחנו קרובים בגילנו, חברות וחברים שקרובים אליי, את אחותי ובני משפחתה בשולחן מרוחק משולחננו, שכנים ו

ליל הסדר ה'תשפ"ב עבר. זה כמעט עשר שנים שאמי ואני לא קוראים בהגדה, מאז לכתו בטרם עת של אבי. מה גם שלא עושה לנו טוב לאכול ארוחה כבדה בשעות הערב. מה שעשינו זה פשוט לשבת ביחד ולדבר וגם לאכול, העיקר: להיות ביחד. אתמול חזרתי רגלית לאמי לאכול איתה ארוחת צהריים. במהלך היומיים הללו שרפתי הרבה קלוריות בהליכה. ואני לא מתלונן על כך, נהפוכו: זה עשה לי טוב מאוד כמו שזה עשה לאמי טוב מאוד. (לראות תמונות בפייסבוק של משפחות שמסבות לשולחן ליל הסדר מחוייכים קצת צבט לי בלב, אבל בסופו של דבר לא יכולתי לשכנע את אמי לחגוג את החג בחברותא של אנשים נוספים). כמובן שברקע ישנה מתיחות ביטחונית כל הזמן הן בעזה וביהודה ובשומרון, כי הרמדן חל במקביל לחג הפסח. איך אנחנו מתמודדים עם אכילת המצות? כרגיל, סובלים נורא. לאמי זה לא טוב לאכול אותן כי זה פוגע לה ביציאות (סובלת מהטחורים, אחרי שני ניתוחים). עוד היא אמרה לי אתמול שאם היא תחיה עד חג הפסח הבא אזי היא לא תקנה יותר מצות והיא תאכל לחם כרגיל. פה כעסתי עליה לא בגלל הלחם אלא בגלל החלק הראשון במשפט שלה. שהרי לא התרגלתי למותו של אבי אז לחשוב על מותה? מצד שני אני יכול

שעות אחרונות לפני חג הפסח....... הוצאתי את החמץ מהבית. עושה את הניקיון אחרון של הוצאת החמץ מהלב ומהנשמה. לא שווה הוצאת החמץ מהבית אם הלב והנשמה מכילים עדיין חמץ. *********** ליל הסדר בא לך לעשות סדר במחשבות, ברגשות ובמעשים וללמד אותך שלא משנה באיזה מצרים אתה נמצא ולא משנה מה נקודת הפתיחה שלך או כמות הקשיים ודרגת עצמתם אור אינסוף מלווה אותך על כל שעל תופס בידך, חובש את יסורך ולוחש על לוח לבך שהנה הנה נפתחים לך שערי הגאולה. (סדר / אהרון בס) ********** שתי חברות טובות שלי הגיעו אליי שלשום ודאגו לנקות לי את הבית לקראת החג. אחרי חודשיים שהבית לא נוקה הוא עכשו מבריק ומצוחצח. אני מעריך ומוקיר את המעשה שלהן. זה לא ברור וגם לא מובן מאליו. השכן שביקשתי שינקה לי את הבית תמורת תשלום הוציא אש מקנאה ומעצבים אתמול כששמע על כך. עכשו אין לו על מה להלין שהבית שלי לא כשר. גם ככה הוא לא נכנס אליי יותר בגלל ההתנהגות שלו מיום שישי שעבר שלא לדבר על כך שאנחנו לא מדברים. העיקר הוא מתגאה בכך שהוא הכשיר את הבית שלו לפסח. אם לא הכשרת את הנשמה ואת הנפש שלך אז כל עבודת ההכשרה לא שווה.

הפרק הזה אני לא מחפש רחמיים עצמיים. אני לא מחפש ברכות "החלמה מהירה". אני רק מחפש הקשבה, הבנה, לקבל חיבוק אם זה פיזי ואם זה וירטואלי. ********** חזרתי לפני כחצי שעה מביקור אצל רופאת המשפחה שלי אחרי שעידכנתי אותה לגבי שני סיכומי ביקורים רפואיים אצל שני רופאים מומחים שונים, הרופא המנתח שלי לפני 13 יום ואצל האונקולוג שלי. לקראת סוף הביקור פתאום OUT OF THE BLUE פרצתי בבכי, לתדהמתה של הרופאה. הסברתי לה את כל הסיפור: שבמשך תשע וחצי שנים האחרונות מאז שאבי נפטר בפתאומיות אני מלווה את אמי ומשחק לידה עם פוקר פייס שלי ולהיות חזק בשבילה. מצד שני, במשך החודשיים וחצי ועליי להישאר עוד חודשיים נוספים שאני בבית בגלל הפציעה שלי אני מתוסכל ובוכה הרבה בבית. ביקשתי שיחות עם גורם פסיכולוגי כי אני ממש זקוק לזה. הרגשתי שהיא מתרגשת מכל הסיפור, לטענתה התורים לפסיכולוגים מאוד רחוקים ושאלה אותי אם אני רוצה לשוחח עם עובדת סוציאלית וכדורים פסיכיאטרים. לגבי שיחות עם עובדת סוציאלית הסכמתי ולגבי כדורים סירבתי כי גם ככה אני נוטל מספיק כדורים ותוספי מזון. הרופאה שלי הסכימה איתי לגבי הכדורים. היא התחייבה בפניי ל

ישנם ימים שאני רוצה לכתוב ביומן הבלוג שלי ואין לי על מה לכתוב. מסתובב בבית, בחצר, כמו אריה בכלוב..... מפעיל את היוטיוב........ מתלבט האם לכתוב, האם לשתף, למי יש כח לקרוא בכלל ועוד צרות של אחרים?  מכבה את המחשב........ מדליק אותו אחרי כמה שעות ושוב מפעיל את היוטיוב ואז........ בום!!!!!! נותן לאצבעות להקליד. שתבינו, הכתיבה כשברקע מתנגנת מוזיקה היא מבחינתי סוג של תרפיה. *************** חג פסח בסופשבוע הזה. אמא שלי ואני החלטנו שאנחנו מעבירים את ליל הסדר הזה ביחד. גם ככה אנחנו לא קוראים בהגדה מאז שאבי נפטר. וגם ככה אני אוסר על אמי לבשל ולהכין מאכלים לארוחת ערב כי אנחנו לא רוצים לאכול משהו כבד. הייתה שנה שהלכנו לחגוג את ליל הסדר במועצה הדתית בבת ים ולא נהנו. אחותי הזמינה פעם אחת את אמא שלנו אך זו לא רצתה להשאיר אותי לבד. השנה חג הפסח מבחינת התאריך הלועזי יוצא ערב יום הנישואים של הוריי. אז מבחינת אמא שלי, כפי שאני יודע ומרגיש, היא תרצה להיות בפינה שלה יחד איתי. שאם היא תרצה לבכות אז היא תרגיש נוח לבכות לידי. ובנוסף לכל, למה להיתקע בפקקים של ערב החג? למי יש כוח לזה. תודה רבה לכל המזמינים והמזמ

גַּאֲוָוה היא  תחושת  ערך, הערכה והחשבה של אדם את הצלחותיו לעצמו: לתכונותיו שלו, למעשיו שלו, לדברים שיצר בכוחותיו שלו ולעיתים גם לכל אלו בקבוצה אליה הוא משתייך ועמה הוא מזדהה. כאשר  קולקטיב  לאומי מאמין או חש כי הוא נעלה מעמים אחרים נהוג לכנות דבר זה כ לאומנות . לעיתים הערכת היתר מוקרנת מהאדם אל דברים המתייחסים ושייכים אליו כגון אנשים שמשמשים כמנהיגיו, רכושו, תפיסותיו או ילדיו. הגאווה תהיה בדרך כלל בהקשר חברתי כאשר האדם מבדיל באמצעותה בינו לבין האחרים, או בין קבוצה התייחסות שהוא שייך לה לבין קבוצות אחרות. **************** הלוואי והייתה לי היכולת לבחור נכון. בסוף הכול מתנקז אליי עניין של זוויות אני לא מבין רמזים אולי צבעים ואותיות מבט חטוף אל עצמי ודי רק לא להסתכל מה שבפנים כבר בפנים מדי קוראים לזה הרגל מתי אלמד לבחור נכון להאמין, לראות שטוב בלי להביט שוב לאחור לבחור נכון אותו הקול מדבר אליי פוגש בי בלילות הולך מבלי להבין לאן האם אדע לחזור מבט חטוף מסביב ודי יותר כבר לא אפול יש ילד שמתסכל עליי קוראים לזה לגדול מתי אלמד לבחור נכון להאמין, לראות שטוב בלי להביט שוב לאחור בסוף הכול מת

בוקר קשה........ אחרי הפיגוע שהיה אמש בתל אביב ברחוב דיזנגוף. ראבאק יום חמישי. זה ממש מפחיד נהייה בלהסתובב ברחובות. אחרי מה שקרה הערב בערוצים השונים הגיע הזמן לעשות סדר בשכונה. צריך לגבש הוראות מדוייקות של מה מותר ומה אסור לשדר ב"לייב" בזמן פעילות משטרתית וצבאית. ככה זה לא יכול להימשך. מדובר בדיני נפשות! ברדיו ובטלוויזיה בתוכניות הבוקר מתווכחים על "איך הגיע המחבל ליפו?"  תפסיקו לשאול שאלות מוזרות ותגידו תודה לכוחות הביטחון שעשו עבודה נאמנה ולכדו את הטרוריסט. *********** אתמול כמה שעות לפני הפיגוע הנוראי שהיה  הצעתי לשכן שלי שינקה לי את הבית לקראת פסח בגלל שאני לא יכול בגלל היד המרוסקת.  ניקיון בתשלום כמובן. ניקיון שהוא לא יותר משעה חצי. הוא סירב כי אין לו זמן בשביל ניקיון הבית שלו, כי שבוע הבא יש לו יומיים שהוא לומד ובין לבין עליו להכשיר את המקרר ואת התנור שלו. בחייאת זומזום....... אתמול לא הלכת ללימודים - או יותר נכון, התחמקת - בטוענה כי ביטלו את השיעור וכל היום ישבת בבית וגירבצת לא עשית דבר וחצי דבר.  נגמלה בדעתי לא לחכות לו יותר לקידוש ולאכול ביחד. פשוט לנעול את

הגיע הזמן לסיכום 3.5 - 4 שנים האחרונות מאז שהתגלה אצלי סרטן הערמונית.  שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. היום קיבלתי בפעם האחרונה את זריקת ELIGARD כנגד סרטן הערמונית. רק בריאות. ולכל הקנאים והקנאיות............ תחיו ותסבלו........... אני פה לעוד הרבה זמן. ועכשו...... זה הזמן לניקוי סופי של התקופה הזו. לשמור ולהישמר. ************** ישנם 2 שכנים גברים ודתיים שכל הזמן שואלים אותי האם אני מנקה את הבית? זו שאלה שחוזרת ונשנית כל הזמן, בזמן האחרון. אחד מהם עוד אומר לי: "אני אבוא לנקות לך". סבבה, בוא בשמחה. רק מתי אתה בא? שהרי אתה יוצא בבוקר לעבודה אחרי התפילה וחוזר בסביבות השעה 19:00 - 19:30. שהרי אמא שלך מנקה, מבשלת, מכבסת לך את הבגדים שלך, למרות שאתה בן 54. אתה לא יודע לתלות כביסה או לשטוף כלים. ובואו ואשאל אותכם שאלה אחת ותנו לי תשובה על השאלה הזאת בצורה הכי הגיונית: איך בדיוק אני אמור לשטוף את הבית עם יד אחת? אני אשמח שהבית שלי יהיה נקי ועבר ניקיון פסח. ************** בימים אלו אלפי גברים יוצאים מהארון....... ועוברים לנקות את הארון הבא.....

עוד מעט פסח התשפ"ב. אנשים התחילו בניקיונות וגם בקניות לפסח.  פעמיים בשנה, לדעתי, אנחנו צריכים לעשות ניקיונות בית וגם בניקיונות בנשמה ובנפש - בפסח וביום כיפור. זה לא פחות חשוב. אני - למשל - כבר התחלתי בשאלות ובתהיות אישיות, החלטתי לא להתעצבן מא.נשים ומההתנהגויות שלהם, מתחיל להבין שלא כל העולם חייב לקפוץ לדום כשאני עובר משבר - נפשי או גופני - בחיים. אני מזכיר לעצמי כל הזמן שמי שלא רוצה בקשר איתי בגלל מי שאני ובגלל מה שאני שיבושם לו.ה אני נאמן לעצמי וממשיך בחיי. TAKE IT OR LEAVE IT. בעשר השנים האחרונות למדתי לחיות את חיי בלי נוכחותה של אחותי ומשפחתה וגם בלי נוכחותן של בנות דודי ז"ל: כל אחת וכל אחד תפס כיוון אחר. זה בסדר מבחינתי אחרי כל כך הרבה ניסיונות פיוס מצידי. אני שלם עם עצמי. לא מתכוון להשתנות, להתאים, את עצמי לאף אחד ולאף אחת. אני מי שאני. ************ יש לי שכנה שאני אוהב, מכבד, כמו דודה / אחות. אני מכיר אותה עוד כשגרתי בבניין הסמוך לדירה הנוכחית. בנה בן 54 גר איתה. מהר מאוד התחברתי לבנותיה.  אתמול והיום טרחה להודיע לבעל הדירה שלי ולבנו שאם הוא מוציא אותנו - את השכן שלי ו

יום שישי אתם יודעים...... חודש לועזי חדש מתחיל היום. חודש עברי חדש מתחיל היום, גם כן.  האם אתם מרגישים את האנרגיות החיוביות באוויר? האם אתם מרגישים את האביב באוויר? עוד שבועיים פסח, ליל הסדר. רק לפני שבוע עברנו לשעון קיץ. הימים מתארכים להם וגם השבתות. (שבת הבאה מבחינת התאריך הלועזי אני סוגר חודשיים מאז ריסוק היד ואין שינוי משמעותי). *************** הבוקר קראתי שני פרקים יומיים של תהילים ברצף.  עשה לי דווקא טוב מאוד. כמו תמיד. ממחר אני מתחיל מההתחלה, כי מחר זה ראש חודש ניסן. מאז שהתחלתי לקרוא תהילים כל יום אני חובש את הכובע קסקט שהיה שייך לאבי ז"ל. כל פעם אני נרגש, נפעם מכך. *************** את האבן עין הרע הסרתי ממני. היה לי דווקא דיון בנושא עם השכנים שלי שאין דבר כזה עין הרע, על פי המסורת, יש להסתמך על הקדוש ברוך הוא. כשהייתי עדיין בטיפולי הפיזיותרפיה המטפלת שלי - שבהתחלה חשבתי שהיא דרוזית והתברר לי שהיא נוצריה - גם כן דיברנו על זה. במקביל הזמנתי לעצמי אבן מרכבה אבן ג'ספר לחיזוק אומץ ותעוזה. כשאקבל אותה עם השרשרת אוציא את השרשרת ואת האבן אשים על חוט במקום, כי אני רגיש לכל החומ

אתמול הייתי בביקורת בבית חולים "איכילוב" אצל הרופא המנתח שלי. תעזבו את זה שהיה באלאגן רציני במזכירות הרפואית בכדי לעשות צ'ק אין למחלקה. הייתי שם כבר בשעה 08:40 בבוקר למרות שהתור שלי לרופא היה בשעה 10:50 בבוקר: רציתי להגיע לשם בניחותא בכדי שיהיה ל זמן לפני התור לעשות צילום רנטגן לשתות קפה עם סיגריה אחת או שתיים ואז להיכנס לרופא על פי בקשתו מוכן ומזומן. מה שבפועל זה לא קרה בכלל: רק את הצ'ק אין עשיתי בשעה 10:50 בבוקר, לרנטגן נכנסתי בשעה 11:00 בבוקר ולרופא נכנסתי 20 - 30 דקות אחר כך. כשנכנסתי לרופא לא היו לו בשורות טובות בשבילי: הוא נתן לי הנחייה במידית להפסיק את הפיזיותרפיה בגלל שהמפרק ליד המרפק - שהתברר שהוא מלאכותי - לא התאחה. ואסר עלי גם להפסיק את התרגילים בבית ולא להתאמץ רק מה שהכרחי בלבד. ושעליי להגיע לביקורת בעוד חודש, במידה ועד אז זה לא יתאחה עליי לעבור ניתוח נוסף, מה שממש לא בא לי בכלל. כמובן שהאריך לי את חופשת המחלה בעוד חודשיים. האמת??!! זה ביאס אותי נורא. מצד אחד, הייתה התקדמות יפה בחודש של טיפולי פיזיותרפיה: הצלחתי לכופף את היד בזווית של 90 מעלות. מצד שני, אנ

הבוקר קמתי.......... עם מועקות ועם הידיעה שאת הפרק הזה אף אחד ואף אח לא יקרא......... את הרישום של הפרק אני חייב לכתוב, לשפוך. התעוררתי בשעה 05:35 בבוקר עם דחף לשירותים: אומנם מיהרתי לקום ולהתפנות ולפתוח לצ'וצ'ו מקופסת השימורים ומיהרתי לחזור למיטה. בידיעה שעוד מעט יורד השכן מלמעלה ואם יראה שאני ער ייקרא לי לבוא לבית הכנסת: כבר נאמר לו כמה וכמה פעמים שאם מגיע יהודי בלי רצון וחשק לבית הכנסת שהרי התפילה שלו לא מתקבלת. איך בדיוק אני אשים תפילין? מה גם שלא מבין שאם אני לא מעוניין ללכת לבית הכנסת אזי אי אפשר להכריח אותי. גם ככה אני קורא את הפרק היומי של התהילים. בחייאת זומזום אני לא יכול להתנהל בבית שלי, גם אם הוא בשכירות, מבלי שידברו איתי על בית כנסת, בית כנסת ובית כנסת? עדיין אני לא רב וגם לא מתכוון להיות.  מחר אמורה להיות לי הביקורת בבית חולים אצל הרופא המנתח שלי. התחושה שלי שהוא לא יאהב לראות שעדיין אני לא יכול לכופף את היד בזווית של 90 מעלות שלא לדבר על 100 מעלות. גם ככה אני קם כל בוקר עם יד נוקשה ונימלול ואזי אני מתקשה לתפעל אותה, לפחות בשעה - שעתיים הראשונות. וזה מתסכל נורא כל

מתעורר בבוקר ומגלה ש........ בעצם ישנתי ברציפות כל הלילה אם זה בגלל שהייתי עייף וגם בגלל הקור שבחוץ. למרות הכל, מדינת ישראל עברה לשעון קיץ. והדבר הכי יפה על הבוקר ש......... צ'וצ'ו מעיר אותך בליקוקים ודחיפת האף שלו לכיוון פניי בעצם אומר לי: "אבא תתעורר. הגיע הזמן לקום. אני רעב לקופסת שימורים ולצאת החוצה קצת. אני יודע שקר ורטוב בחוץ אבל קצת רק קצת". עכשו אני אחרי קפה וארוחת בוקר, קריאת תהילים, שטיפת כלים, זריקת זבל. יושב עם עם הספל - בעצם, ג'ארה - של קפה וברקע מתנגן ה - YOUTUB  על רצף שירי ארוס רמזוטי (EROS RAMAZZOTTI), זמר שנחשפתי אליו בגלל האקס המיתולוגי שלי. רק מייחל לעצמי שאקבל את אחד מחיציו של ארוס. *********** ביום שני האחרון הזמנתי לי זוג משקפי ראייה דרך האופטיקנה. הזמנתי אותם כי הרגשתי שהמספרים והצלינדר ירדו לי. במעמד ההזמנה נאמר לי שאני אמור לקבל אותם תוך 14 ימי עסקים. רק מקווה מאוד שאקבל הודעה ששבוע הבא הם הגיעו. כבר לא יכול לסבול להיות עם הזוגות בעלי מספרים וצלינדרים שלא נוחים לי וגורמים לי להתאמץ לקרוא. ********** השבוע החלטתי לפנק את עצמי בעוד זוג צמיד

מי שיוצא במזג האוויר הגשום והקר הזה פשוט משוגע!!!! ביטלתי את התור לפיזיותרפיה בריפוי ועיסוק שהיה לי היום בבוקר. גם ככה הקור לא עושה לי טוב, שלא לדבר על הגשם שבחוץ. יש לי פחד לצאת מהבית מעבר לפתח הבית שלי: איך שהוא למבואה כן אבל לא ליותר מזה. העדפתי להישאר בבית ולתרגל את התרגילים בבית עם המזגן שפועל על חימום. מה גם שהתעוררתי בשעה חמש וחצי בבוקר כשהרגשתי את היד הפגועה רדומה / עם נימלול נוראי, עוד קמתי לשירותים וחזרתי במהירות למיטה לעוד חצי שעה כשראיתי שאני לא יכול להירדם שוב מעצם התחושה הלא נעימה. עד עכשו עשיתי לעצמי עיסוי ליד בנקודה הכואבת. מה גם שלא בא לי להתרטב מהגשם שלא מפסיק בכלל. יש לי תחושה שהרבה לא יצאו לעבודה היום בגלל מזג האוויר. ************ המוזה לא אצלי היום...... וזה מעצבן אותי....... ************ דעת תורה : כאן המקום שלנו ללמוד כיצד להשיב, כיצד להגיב לכל דבר בחיינו אנו, להשתדל תמיד לראות, לבחון ולמדוד כל דבר בראי התורה הקדושה, להשתדל תמיד לקבל בכל דרכינו דעת תורה אמיתית, לדעת מה השי"ת רוצה ממני "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר

אתמול בערב חשבתי על זה: למה שלא יהיה ליווי פסיכולוגי במהלך הפיזיותרפיה בגלל ריסוק יד וניתוח? שהרי זה לא קל הדבר לחולה בכל גיל, במיוחד לאלה שבגיל 50 פלוס, הסיטואציה הזאת. השירות חייב להיות דרך הקופה של קופת חולים. לא אכחיש ולא אשקר: אכן הסיטואציה קשה לי מאוד, גופנית ונפשית. מה גם שכמעט חודש אני מקבל טיפולי פיזיותרפיה וזה כואב לי נורא גופנית. המצב היום שאני מצליח להפעיל את היד לעומת תחילת החודש, אבל מה............ באזור המרפק המקום עדיין תפוס, נוקשה, כואב. עדיין לא מצליח להביא את היד לזווית של 90 מעלות כשהיעד שלי הוא 100 מעלות. הפיזיותרפיסטית שלי מודאגת מזה מאוד: מצד אחד, היא די מבינה שאני מפחד מהכאבים ומצד שני היא לא מבינה מדוע עדיין אזור המרפק עדיין תפוס, נוקשה. לטענתה, הייתי אמור כבר להפעיל את היד ושאני לא עושה את התרגילים בבית. כמה שאני מסביר לה, שקשה לי להתמודד עם הכאבים כי סף הסיבולת שלי בכאבים מאוד נמוך ושעובדה שלקחתי אתמול שני כדורי נורפן לפני הטיפול בכדי שהכאבים יהיו מבחינתי חלשים ועדיין הרגשתי את כאבי המתיחות והלחיצות על האזור. שהרי אני לא צעיר: אם הייתי בשנות העשרים שלי זה היה