זה אני

רגע לפני שבת.......... אני יושב וכותב עוד פרק בבלוג שלי (רק הבוקר כתבתי פרק בבלוג, יומן, שלי). מצד אחד, הימים שאני בבית לא עושים לי טוב. מצד שני, אני פתאום שופע בכתיבה: נהיה יצירתי בכתיבה (כנראה מזג האוויר הסגרירי שבחוץ עושה את שלו). מאז שאני בבית בכורח אני מקפיד על הדלקת נרות שבת בימי שישי עם כניסת השבת. מקפיד לחבוש את הכובע שהיה של אבא שלי מיד אחרי מקלחת. מתחבר לעצמי, לנפש ולנשמה שלי. לא שאני בכיוון של חזרה בתשובה כי לא להדליק אש או ללכת לבית הכנסת כרגע זה לא בשבילי. נהנה מהמחשבה של שבת מנוחה לגוף ולנפש (הולך לישון צהריים בשבת). המחשבה שהכסף של שבת זה כסף של חטא: לכן, זו הייתה אחת הסיבות שלי להתפטרות ממקום העבודה שלי........... וכן אני מרגיש טוב עם עצמי עם התהליך הפנימי שאני עובר ביני לבין עצמי: מה עשיתי ומה לא עשיתי במהלך השבוע האחרון ומה יש לי לעשות בשבוע הקרוב. לסלוח לעצמי לפני שאני סולח לאחרים. קודם כל לעצמי: בכדי למצוא את השקט ואת השלווה לנשמה שלי. וכן................. אני לא אגדל פאות, וגם לא אשים ציציות אל תדאגו. גם ככה יש לי זקן. **************** שבת שעברה הייתה שבת מיוחדת בש

איך היית מגיב אם הייתי אומרת שאני זקוקה לך? כי עכשיו שאני קצת זקוקה, ומחפשת כתף חמה אתה זה המשהו המיוחד הזה, שיכול לשנות לי את מצב הרוח בשנייה. הגענו למצב שאני לא אומרת ואתה לא שואל, אני נעלמת ואתה מתעלם, אני אוהבת ואתה משחק אני עדיין מחפשת תשובות כי אף פעם אני לא מבינה גם לא בין השורות ולמרות שזה מה שאני מרגישה כשרע לי ובא לי חיבוק דוב זה רק ממך. איך היית מגיב אם הייתי אומרת שאני זקוקה לך? כי עכשיו לא אכפת לי אם אתה עושה הצגות כשאנחנו מתראים אם אתה סתם משחק אותה שכיף לך ונעים אני זקוקה לך לחיבוק, לחיוך, לשמחת החיים שלך והשטויות וגם אם אתה משחק אני את מה שאני מרגישה כשאני אתך לא מצליחה לזייף ובגלל זה כשאני באמת כבר זקוקה למישהו הרגש האמיתי מתגלה וזה תמיד אתך אז זה כבר לא במקרה. איך היית מגיב? ********************* ״תשחררי״ תראי.. אני יודעת שלפעמים את נופלת. אני יודעת שלפעמים הראש שלך במחשבות בלתי פוסקות. אני יודעת שלפעמים קשה לך להירדם, את מתהפכת במיטה מצד לצד. אני יודעת שהיום שלך לא מתנהל כרגיל. למה? אני מבינה.. יש תקופות בחיים שאנחנו נופלים זה מובן את צודקת. אבל את? את הלכת רחוק מידי

מהיום אני מפיץ את הפרקים שלי בבלוג שלי בחוג מאוד מצומצם. למה??? הבנתי שאנשים לא אוהבים לקרוא את מה שאני מרגיש, חושב. לפעמים אני נרגן. לפעמים אני כואב. לפעמים אני שמח וצוחק. היום אני יכול לספור על כף יד אחת חברים.ות שבאים לתת לי עזרה כשאני צריך, תמיכה מנטלית. אנשים ברובם לא יודעים מהי רעות, חברות, בזמנים טובים ובזמנים רעים. בשבועיים האחרונים הבנתי שעליי להפסיק לצפות מאנשים שיעזרו לאדם שזקוק לעזרה, תרתי משמא. ישנם אנשים שרק שולחים הודעות במסרונים, בוואטצאפ, לברר האם פניתי לביטוח לאומי בעקבות זה שריסקתי את היד בעבודה והאם קיבלתי את הכסף וכמה. והאם יש לי ביטוח תאונות אישיות והאם הגשתי תביעה בגין זה. אבל להגיש עזרה ולברר האם אני זקוק לעזרה זה לא. ברגע שאני ביקשתי מהם הם נאלמו ונעלמו. אני לא מדבר על אותם חמישה חברים.ות שנותנים לי תמיכה מנטלית, ועזרה באמת. אותם חמישה חברים.ות גם להם מאוד קשה. גם הם מכלכלים את עצמם, עובדים משמרות קשות וארוכות. אבל כשמדובר בחבר שלהם במצוקה הם קופצים ועוזרים.  אמרתי לעצמי: "ישראל, בעוד ארבעה ימים אתה מוריד את החבישה ואת התפרים ואתחיל את הפיזיותרפיה. מאותו י

אחרי ארבעה ימים התרחצתי סוף סוף. ממש שנאתי את עצמי........... את הריח שיצא ממני. ממש לפני שישבתי על המחשב מרחתי אפילו קרם פנים אחרי המקלחת וששטפתי את הפנים טוב - טוב. ************* אתמול בלילה כשהלכתי לישון לא לקחתי כדור משככי כאבים. פשוט לא היו לי כאבים. אמרתי לעצמי שאני אתמודד איתם אם יהיו לי. הגיע הזמן אחרי 13 יום. עד ש........... בשעה 04:30 בבוקר התעוררתי עם דחף לשירותים והתחלתי להרגיש את הכאבים....... פה אמרתי לעצמי: "ישראל, קח אופטלגין עכשו". כשנשכבתי שוב במיטה אחרי שלקחתי את כדור פשוט רציתי לצרוח לשמיים ולא היה אכפת לי השעה......... איכשהוא התעלפתי, כנראה, מהכאבים והתעוררתי שוב כשצ'וצ'ו היה שוכב לידי במיטה בשעה 07:00 בבוקר. רק רציתי לקום מהמיטה, שוב. הרגשתי שאני מזיע, שוב. זכרתי את הכאבים שסבלתי שעתיים וחצי לפני. זכרתי את הפלטינה שיש לי ביד שמאל ששמו לי ביד.  "ישראל, עלייך לקום. יש יום חדש בחוץ. אתה תתרחץ היום ותרגיש טוב" - כך אמרתי לעצמי בלב. וכך היה. *********** שם המשחק כאן: סבלנות. אבל מה???!!!! איפה קונים את הסבלנות????!!!! במיוחד מי שנולד בחודש

עוד שישה ימים למאנייק........... כבר נמאס להסתובב עם חבישת הסד.  ביום שני הקרוב  (בשעה 08:30 בבוקר) מוריד את חבישת הסד ואת התפרים ואז אצטרך להתחיל את טיפולי הפיזיותרפיה. לא קלה לי המחשבה על כך שריסקתי את היד ועברתי ניתוח ועליי להתנהל עם יד אחת בריאה...... ללכת לבית חולים באותו יום אצטרך לעשות זאת לבדי, שוב. ישראל............ אני קורא אותך לסדר!!!!!! להפסיק להתבכיין. תודה לאל, שלא עפת לכביש מהרוחות. 50% מההחלמה היא לשמור על מחשבה חיובית. נכון להיום, תודה לאל, הכאבים פחתו ואני נוטל משככי כאבים רק בלילה כשאני הולך לישון ואז יישן באופן יחסי יותר טוב. מילוי הטפסים בצורה דיגיטלית אם זה בביטוח לאומי ואם זה מול חברת הביטוח הפרטי שלי זה קל וזה בטוח. מצד שני צריכים לזרז אותם וללחוץ עליהם. כבר עברו 13 יום מאז שנפלתי וריסקתי את היד. ************ חזרתי לענוד את האבן הכחולה כנגד העין רע. בסופשבוע האחרון שמתי לב שפרשת בר המצווה שלי הייתה באותו סופשבוע וגם תאריך העברי של יום ההולדת שלי. אחד השכנים שלי פרס את ידיו עליי ובירך אותי ברכת בריאות ושהקדוש ברוך הוא ישמור עליי מכל פגע ורוע. ************ ועכשו

ביום רביעי ה - 9.2 עברתי תאונת עבודה שמאז אני מושבת ביד שמאל. לא קל לי הדבר בכלל, במיוחד כשאני נזכר בכל סיפור המקרה פשוט בא לי לבכות שוב ולשאול את עצמי "למה זה קרה לי חודש לפני יום ההולדת שלי?" שבוע שעבר, יום רביעי (9.2.2022), עבדתי משמרת ערב עד 23:00 בלילה ולמחרת הייתי אמור לעבוד משמרת בוקר. באותו יום היה מזג אוויר סוער של גשמים ורוחות חזקות ונוראיות. המלון שבו אני עובד נמצא בטיילת תל אביב כך שארצה או לא ארצה הוא בקו ראשון של הרוחות החזקות והגשם. המחליף שלי הגיע העברתי משמרת ובאתי לצאת הביתה. לא הספקתי לעשות שני צעדים ואז מצאתי את עצמי שרוע על הרצפה ברחוב כשהפנים שלי מלאות בדם. המשקפיים שלי עפו מבלי אפשרות לראות איפה הן. כשניסיתי לקום לא הרגשתי את יד שמאל בכלל: ההערכה הראשונה שלי הייתה שבר ביד. הייתי לבד ברחוב, מבלי אפשרות לבקש עזרה ממשהו עזרה לקום. קמתי לבד בכוחות אחרונים וחזרתי למלון. המחליף שלי (רוסי במוצאו) ראש קטן מבלי למהר לעזור לי לשטוף את הפנים לפחות ולהזמין מונית לבית חולים פשוט נעמד וציקצק בלשונו. צרחתי מכאב ודרשתי מונית שתגיע לבית חולים ושיוציא  לי את הזוג משקפיים

גזרתי על עצמי יומיים של שתיקה. לא בגלל שלא היה לי מה לספר אלא בגלל שהייתי מותש לגמרי משתי הלילות האחרונים.  כידוע אני מגדל חתול סיאמי בן 11 בבית. מזג האוויר היה סוער מצד אחד והוציא את חתולי הרחוב לחצרות בחיפוש מקומות חמים. לצערי הרב, אותם חתולי רחוב ייללו ושיגעו את צ'וצ'ו שכבר סימן את הטרטוריה שלו ושיגע אותו שישנם חתולים פולשים שפלשו לו לטרטוריה שלו. כמובן, שהוא קפץ על הסורגים בחלון שתחומים ברשת והתנהלו נהימות ששיגעו. הייתי צריך לצאת ולסלק את הפולשים על מנת שצ'וצ'ו יירגע ולכולנו יהיה שקט. סיכום: 2 לילות לבנים. ******************** זו הייתה גם שתיקה מכוונת אחרי ש....... בימים האחרונים שיגרתי לאוויר פרקים בבלוג שהיו תוקפנים ביותר. ששימשו מראה לכל העולם ואחותו. אמרתי לעצמי: " ישראל, תרגע ותרגיע" ******************** לא הייתה לי חסרה הכתיבה. בכלל. ראיתי שנתוני הקריאה בבלוג שלי רק עולה ועולה. ונהנתי מהנתונים שעולים ועולים. הגיע הזמן שיקרו את הפרקים בבלוג שלי. אחרי תקופה של יובש מסויים בקריאה. וזה היה מתסכל נורא. שיהיה ברור: לא מחפש רייטינג. לא מחפש תצומי. רק מחפש ל

בואו נבהיר כמה דברים, בבקשה: 1. הבלוג הוא שלי. סוג של יומן אישי. זה שאני מפרסם את הפרקים בבלוג שלי אני      בעצם חושף את עצמי. 2. לאף אחד ולאף אחת לא מתחשק לקרוא צרות של אחרים. לכולם יש צרות,     עניים ועשירים כאחד. 3. נגזר מסעיף 2: אני לא ליצן!!!! גם לא מתיימר להיות כזה. ליצנים יש בקרקס. 4. אני גאה בבלוג שלי שהקמתי אותו לפני 6 וחצי שנים והגעתי ליותר מ - 18200 קוראים.      כנראה בכל זאת הבלוג שלי מעניין. 5. הפנמתי בשבוע האחרון שאין היום חברות, רעות. כל אחד חי לעצמו ולריבוע שלו. 6. לאור האמור לעיל אני לא אפסיק לכתוב בבלוג שלי ולהפיץ אותו רק לא אפיץ אותו     בוואטצאפ. מי שירצה לקרוא שיעקוב  אחרי הפרסומים שלי ברשתות חברתיות. 7. מפריע לאנשים שאני כותב את האמת. שאני משמש מראה לאנשים, לטוב ולרע.      מפריע שאני מנהל בכלל בלוג. 8. באמצעות פרסומים האחרונים מתוך הבלוג גיליתי מי חבר ומי לא. 9. השבוע היו כמה אנשים שביקשו לשלוח אותי לטיפול פסיכולוגי ו / או פסיכיאטרי.     באמא שלכם, מי אתם שאני זקוק  טיפול שכזה? אתם יודעים מה דעתי על זה בכלל?     על סמך מה אתם קובעים שזה יעשה לי טוב? זה אני........

חברות וחברים הגיע הזמן להודות: אתם אגואיסטים !!!! אתם בטוחים שהשמש זורחת לכם מהתחת !!!! לא משנה כמה תצטדקו, לא משנה כמה תצקצקו בלשונכם, לא משנה כמה תמציאו תירוצים, אתם לא נמצאים פיזית לחבק את החבר שלכם שהוא במצוקה, שהוא זקוק לדבר, שהוא זקוק לחיבוק פיזי ולא וירטואלי. תסתכלו במראה ותתביישו לכם. ********************* "חבר"  חושב שהוא יכול לצחוק עלייך  אבל....... שאתה בא וצוחק עליו חזרה באותה מידה ובאותו הומור שלו  אזי....... הוא נפגע !!!! התירוץ שלו: "אכלו לי, שתו לי, גזלו לי" נו די כבר !!!!!!! לך תשתה מים !!!!!! עברנו כמה שנים מאז. התבגרנו כבר. ******************** חברה שלי תמיד אומרת שהיא מעריצה אותי ומקנאה בי שלא משנה כמה פעמים אני נופל, כמה חזקה הפגיעה וכואבת, אני תמיד עולה בחזרה על הסוס. היום נפלתי בפעם המי סופר כמה. ועכשיו אין לידי או באופק אף סוס. רק אני, מוטל על הרצפה. פצוע וכואב. ולא, זה לא הכאב הכי נורא שחוויתי, זה לא שהסוס העיף אותי בעוצמה מטלטלת, זה פשוט שעייפתי. עייפתי מלקוות, להתרגש, להאמין. עייפתי מלנסות, עייפתי מהמכות וכל מנגנוני ההגנה שלי כבר פועלים וז

רוני בן 52. בעוד חודש ושבוע חוגג 53 יושב בבית. כל חטאו שהוא פותח את הפה ונלחם על תנאי עבודה בסיסים. יושב עם טרנינג  כשהכובע של הקפוצ'ון על ראשו ומסכם את חייו מהרגע הראשון שיצא לעבוד אחרי הצבא - פאקינג 31 שנה: בתחילת דרכו בתחום העבודה תמיד אמרו לו אל תגדיל ראש, אל תתריע על דברים, סתום את הפה, אתה לא יכול כנגד הגדולים ובעלי הכוח שהם יודעים יותר טוב ממך. והוא שואל את עצמו למה הוא לא יכול לסתום את הפה ולהיות ראש קטן. נכון, הוא יותר מודע לתנאי עבודה והוא לא יכול לסתום את הפה נגד אוזלת היד. הוא לא יכול להיות ראש קטן. זה לא בגלל שהוא לא רוצה הוא לא יכול: זה באופי שלו. הוא לא מבין למה עליו לשבת בבית כי במקום העבודה שלו לא יכול לספק תנאי עבודה בסיסים ביותר. האם אפשר לשנות את אופיו בגיל כזה? האם אפשר לדרוש ממנו שישתנה בגיל כזה? שהרי את בני 60 / 70 אי אפשר אז את בני 50 פלוס אפשר לשנות? למה לא מגיע לו להילחם על הבריאות שלו, הגופנית והנפשית, על החלום שלו שהוא סוחב על גבו להיות איש יחסי ציבור ואולי להוציא ספר מתי שהוא? הוא יושב בבית שלו, דירה בשכירות, עם חתול סיאמי בן 11 והוא ממורמר נורא: הוא רו

טוב שאני לא יוצא מהבית כי קר וגשום שם בחוץ. משוגע מי שיוצא החוצה. הכנתי עכשו לעצמי חליטת מים חמים עם עלי בזיליקום וג'ינג'ר אחרי שני ספלי קפה רצינים. אתמול הלכתי לישון אחרי שנטלתי כדור נורופן כי הרגשתי את האף שלי מעוקצץ ונוזל. הבוקר קינחתי את האף כמו שלא קינחתי אותו בזמן השפעת..... אמלק. עברתי על התוצאות החלקיות של בדיקות הדם שעשיתי אתמול ונראה על פניו שהן בסדר: המדד של הגלוקוז ירדה, מדד הכולסטרול הרע ירד. לגבי המדדים של הערמונית עדיין לא התקבלו קצת מלחיץ ואני מרגיע את עצמי שזה יבוא בהמשך משדר לעצמי להיות אופטימי מאוד. בתוך חודש להיות חולה, מקורר, בפעם השנייה זה לא קל. בימים הללו אין לי חשק לאכול בכלל. ארוחת בוקר אני אוכל כהרגלי כי אני רעב כשיום קודם לא אכלתי כלום משעה 17:00 בערב. בצהריים אני דוחף לעצמי אוכל כי אני חייב לאכול. בכל זאת נוטל כדורים אין מה לעשות. בין לבין מרבה בשתיית מים שמן הסתם גורם לי להשתנה מרובה. קמתי היום בבוקר עם החלטה שאני בעצם לא יכול לחזור למקום העבודה הנוכחי בגלל חוסר החימום בחורף כשאני נמצא על קו ראשון של הים. לא רוצה לחלות כל שני וחמישי. מערכת חימום שע

למי שלא הבין אותי מאתמול תרשו לי להבהיר: התחלנו את החורף וכולנו מרגישים אותו טוב טוב מבחינת הגשם והקור. ובמקום העבודה שלי לא מספקים חימום בשטחים הציבורים שלא לדבר בחדרים. אני עובד עם 3 שכבות של בגדים עליי ובמידת הצורך אני שם מעיל וזה ממש לא ייצוגי. אורחים שמגיעים לא מבינים למה פקיד קבלה עומד עם מעיל בקבלה ואחר כך הם מתלוננים, צועקים, עוזבים לטובת מלון אחר ברשת וממשיכים להתלונן. אישית, הייתי בחופשת מחלה - שפעת חזקה עם התקפת סינוסים והתקפת ברונכיטיס - עד תחילת החודש במשך שבועיים. ולא בא לי להיות חולה כל חודש במשך שבועיים.  שלשום בסוף משמרת ערב רוויה בתלונות על נושא החימום והעברת אורחים הרגשתי על סף קריסה טוטאלית, גופנית ונפשית. נכון, אני עובד בשירות פרונטלי. נכון, עליי לספק תשובות. במידה ויש לי איש תחזוקה במלון (מה שאין לי בכלל ואם יש הוא מתקשה לטפל מחוסר תקציב) ומטפל בבעיה. אתמול בבוקר פשוט קרסתי סופית ולא יכולתי להגיע לעבודה בכלל. פשוט הברזתי ולא הגעתי. כמובן שנענשתי על כך וכל השבוע הורידו אותי מסידור העבודה. חבל, חבל מאוד, שלא מבינים שאי אפשר לעבוד בלי חימום: הן מבחינת תפוקה, הן מבחינ

אני הולך לכתוב דברים קשים........  כי אני זועם...... כועס.........רותח ברמות כאלה....... לא מצליח להבין איך אפשר לעבוד במקום עבודה שהוא בלי חימום בתקופה הזאת של החורף? איך אני אמור לעבוד כשקר לי למרות שאני לבוש בשלוש שכבות? איך אני אמור לתת תשובות לאורחים למה מערכת החימום לא עובדת במלון וקפוא בחדרים? לא משנה כל התירוצים של הנהלת האזור - קיצוצים, אין עבודה, אין כסף - פשוט בולט מאוד שאתם לא רוצים להשקיע כסף. נקודה. סוף פסוק. רק בתחילת החודש הייתי בחופשת מחלה של שבועיים בגלל שפעת חזקה בשילוב של התקפת סינוסים וברונכיטיס. למה? כי לא היה חימום במלון וגם נדבקתי מחולה שפעת - אם זה אורח או אם זה עובד מלון. לא בא לי לחלות שוב.  לא משנה כמה ותק יש לי בענף המלונאות. לא משנה שאני עובד בשירות לקוחות. אם לא נותנים לי כלים להתמודד עם מערכת חימום במקום העבודה שלי שלא עובדת וקר לאורחים -  שמשלמים לי את המשכורת ועוד הוצאות של המלון - קר גם לי אזי...... איך אני אמור לתת שירות כשכולי קפוא? אתם הנהלת הרשת יושבים בבית בחימום שלכם, בכייף שלכם ואני קפוא במלון כי לא בא לכם לתקן את מערכת החימום של המלון שכבר מקר

רוצה לכתוב ולא יודע על מה.......... מרוב שהראש שלי מוטרד ומלא במחשבות. לא אתפלא שלקראת יום הולדתי ה - 53 אתעורר יום אחד ואגלה שהשיער שלי האפיר (לא שאני אתנגד לזה, לטעמי זה מאוד סקסי לגבר, בין אם הוא סטרייט או גיי). **************** נמאס לי מאנשים שחשבתי שהם חברים שלי והתגלו שהם סתם אנשים. לא מתקשרים וגם לא שומרים על קשר במשך חודשים על חודשים ופתאום OUT OF THE BLUE מופיעים או מתקשרים ומצפים להמשיך לדבר איתי כאילו לא היה נתק של כמה חודשים. או......... שפשוט נשלחים על ידי אחרים לברר מה קורה אצלי והם נאלצים להישבע בחיי הנכדים שלהם שזה לא נכון. ומה פתאום אני מתעצבן על זה שהם לא שומרים על קשר. רק שהם לא מבינים שאני לא שומר על קשר עם מי שלא שומר על קשר. שהרי חברות / ידידות היא דו צדדית ולא חד צדדי. כשאני חושב על זה............ כשהוצאתי את אותם אנשים מחיי בפינצטה גיליתי שהם לא תורמים לי במאומה. הם שקועים רק בעצמם ולא באחר. ואם אתה מתבקש לתת שירות כלשהוא בזמן שאתם מדברים הם מתעצבנים ומתערבים לך בעבודה כאילו אני מתערב להם בעבודה שלהם. יש לי מסר לאותם אנשים: אתם לא אנשים נשואים עם ילדים שמצבכם יד

אני כותב וכותב וההרגשה שלי שאף אחד ואחת לא קורא את מה שאני כותב. יש לי הרגשה שלא קוראים בגלל שאני נשמע קנטרני, מתבכיין ולמי יש כח לאדם כזה בכלל? לאף אחד ואחת אין סבלנות בכלל לקרוא את מה שאני כותב. האם עליי להפסיק לכתוב בכלל ולהעביר את מה שאני כותב לאחרים לקריאה? בעצם אני מבין את אלה שמקבלים ממני את הפרקים: מי בעצם רוצה לקרוא תסכולים של אחרים? כל אחד ואחת נמצאים במערבולת נושאים אישיים ולהם לא בא לקרוא את מה שאני כותב / אומר. לעומתכם, אני משתף את מה שאני מרגיש, את מה שאני חושב, ואני לא שומר את הדברים לעצמי. קשה לי כבר לסתום את הפה. לכל מי שנשוי או נשואה יש לכם שותפים לדבר איתו לשתף אותו, לי אין את המצב הזה. אני אמשיך לכתוב. אני אמשיך לשתף. יש לי דעות משלי. יש לי רגשות משל עצמי. לא כולם חייבים להסכים: אפשר להסכים שלא להסכים. אני מעודד מזה שמארצות הברית, מאירופה, מהמזרח הרחוק קוראים את הפרקים שלי. לא רוצה לחשוב שקשה לאנשים לקבל את זה שאני מנהל בלוג אישי וקוראים אותו, בכל זאת הקנאה כנראה מעוורת את אותם אנשים. נכון.............  אני גיי!!!!! אני דעתן!!!!!  אני מתבכיין כשאני מרגיש צורך להתבכי

אתמול כתבתי פרק בבלוג שלי ולצערי הרב הוא לא פורסם. להגיד מה קרה אין לי מושג. נאלצתי למחוק אותו לא בגלל שאמרו לי שזה לא נפתח אלא גם בגלל כשעקבתי אחרי מספר הקוראים הוא לא עלה בכלל יותר משמונה. על פי הבדיקה שלי מהבוקר לפני שמחקתי את הפרק הוא עדיין לא נפתח בכלל. כנראה אסור לי לכתוב פרקים במקום העבודה שלי בזמן העבודה. כנראה גם שלא הייתי צריך לכתוב בבלוג שלי, למרות שהיה לי דחף נוראי לכתוב, שהרי הבלוג שלי הוא היומן שלי. לא אחזור כאן על הדברים שכבר כתבתי אותם. ******************** היום אני ביום חופש. ביום כזה גשום טוב שאני בבית למעט יציאה מהירה לביקור אצל אמא שלי וחזרה ממנה. מודה כשחזרתי מיהרתי להאכיל שוב את צ'וצ'ו ולהרגיע אותו שאני בבית שוב ולהתיישב ולנוח. הגשם, הקור שבחוץ גורם לאנשים לא לצאת. מה גם שכל נושא הקורונה גורם לאנשים לא לצאת שלא לצורך. אווירה של סגר למרות שלא הוכרז על סגר. אני יכול להבין את העסקים כי אין כמעט קניות מה שהיה פעם. המחשבה שבלילות הקרובים הולך להיות קר מאוד מתחת לעשר מעלות ואפילו מתקרב ל - 2 מעלות מעביר בי צמרמורת בנושא. אז מה אני הולך לעשות ביום חופש שלי? התשוב

101 ימים במנוסה. שי אביטל סוכן הדוגמניות לא התייצב לחקירה על אונס ותקיפה מינית של דוגמניות והוא מתחמק מחקירה. לא רוצה לחשוב, להרגיש שוב, את מה שהמתלוננות מרגישות. זה ממש לא קל. לחוות שוב ושוב את מה שעבר עליהן. עורכי דינו מגיבים שהוא רוצה לחזור וגם יחזור. השאלה היא מתי?  איזו חברה נהיינו? ****************** אחרי 10 שנים קם אדם בשם יהודה נהרי ומתלונן על הטרדה מינית מצידו של אסי עזר. יהודה נהרי טען בראיון לעיתון "הארץ" כי מנחה הטלוויזיה אסי עזר הטריד אותו מינית לפני כעשור. על פי נהרי, השניים הכירו באמצעות חברים משותפים ועזר הזמין את נהרי לפגישה בביתו כדי לדבר איתו על תפקיד בסדרה "להיות איתה" שיצר לקשת. באותו ראיון נהרי מגולל את אשר עבר עליו באותו מפגש. כל הרשתות החברתיות דיברו: הועלו פוסטים ותגובות בעד וכנגד. לי נותר דבר אחד להגיד בנושא: אני לא מחסידיו של אסי עזר שבאמת פתח ופעל הרבה לטובת הקהילה הגאה, כאישיות תקשורתית ידועה,  את זה אי אפשר לקחת ממנו. מצד שני, מי כמוני שחווה הטרדה מינית וחרם חברתי - שכבתי בגיל 9 ולקח לי 12 שנה לדבר על זה ולשחרר את המקרה. אותם אלה שאנסו

יאללה........... נגמרו המשימות ליומיים האחרונים. הגיע הזמן להתפנן לי. ותו לאו. תיכף אני יואשם שהכתיבה בבלוג מתפרצת לי בכמויות. מה אכפת לי מזה? תאשימו אותי. אם אני לא כותב אני לא רגוע. לא מתכוון להתנצל על כך. ************ כל מה שאני שומע וקורא מסביבי על נושא הקורונה והאומיקרון מלחיץ נורא. התגלתה עוד מוטציה חדשה שהיא שילוב של הדלתא והאומיקרון וזה מלחיץ טילים. האזרחים.ות מסתובבים בלי מסכות כאילו אין מחר. שלא לדבר על כך שלא התחסנו בחיסון שלישי. המחשבה שהולכים להתחסן בחיסון רביעי עוד מעט זה משגע. מצד אחד, רצוי ומתבקש. מצד שני, מה אנחנו שפני ניסיונות? די נמאס להתחסן כל חצי שנה. אומנם אני לא בטווח של גילאי 60 אבל אני בטווח של חולים בסיכון ואני מעדיף לחכות ולראות איך הדברים מתפתחים, לבחון ואז להחליט. בעצם, מה נשתנה? ************ ובכל זאת.......... אני מוצא את עצמי שוקל מה לעשות בתחום העבודה. האם להמשיך בתחום המלונאות או שלחילופין לגרום שיפטרו אותי ואז לבחון את תחום ההסבה המקצועית? הפיתוי הוא גדול לעשות הסבה מקצועית ופשוט לעבור על כל הקורסים שלישכת התעסוקה מציעה על מנת לבחון מה הכי מדבר אליי. ה

קיבלתי את המחשב הנייד החדש סופסוף. סידרתי אותו על פי האפליקציות שאני משתמש בהן. הופתעתי שהוא היה כבר מפורמט. הוריד ממני לחץ ולהתחנן בפני חברים / חברות שיבואו לפרמט לי אותו. הוטרינר שלי הסכים לקבל אותי ואת צ'וצ'ו באופן מיידי על מנת לבדוק אותו. המזל שלי שצ'וצ'ו לא היה בלחץ בכלל ונתן לי לשים אותו במנשא ולנסוע איתו במוניות הלוך ושוב מלבד כמה יללות קטנות ועדינות. אצל הוטרינר הוא היה רגוע לחלוטין כי הוא הרגיש הפעם - לעומת לפני 3 שבועות שאז נסענו לקבל חיסונים ולבדוק את העין שלו למה היו הפרשות - שאנחנו נוסעים בכדי לבדוק את הרגל וגם שיתף פעולה. כשחזרנו הביתה ישר הלך למתחת למיטה ואז יצא משם ישר לידיים שלי ולאכול ולנוח. רווח לי מאוד, למען האמת, שהכל בסדר איתו: מעצם המחשבה שהוא יישאר אצל הוטרינר בסביבה לא מוכרת לו וקר עם קיבוע או לא קיבוע זה תיסכל אותי מאוד. לאחר שגיליתי שכתב התביעה כנגד המעסיק הקודם שלי לא נכתב כראוי השגתי עורכת דין שהציגה בפניי את המצב ושעליי לפעול במיידי לפני שהקערה תתהפך על פיה. אחרי שוידאתי שצ'וצ'ו נרגע ונרדם לו יצאתי לחתום על טופס הצעת שכר טירחה שבעצם

ישנם בקרים שאתה קם בבוקר מבלי שיהיה לך כוח לכלום ולאף אחד. אתה רוצה לשבת עם מוזיקה שאתה אוהב ולהסתגר בתוך הבית, לא לראות אף אחד, לא לשמוע אף אחד. אתה רוצה את עצמך רק לעצמך. רק לעשות RESTART לעצמך. יש כאלה שיקראו לזה "יום המחזור". יש כאלה שיגידו "שכל אדם זקוק לזה". זה היום בדיוק!!!!!! תקראו לזה איך שאתם רוצים. *************** אני לא יודע איך הגעתי למצב הזה. גם לא יודע אם מותר לי לדבר על זה. שזה לא יהיה בעוכריי. מוטב שאשתוק. *************** כל אחד ואחד זקוק לאהבה !!!!!! שיהיה נאהב ואהוב..... לקבל חיבוק....... גם אני זקוק לאהבה, לתשומת לב, שיתייחסו אליי. תאשימו אותי שאני אובר עבד לאהבה ולתשומת לב. זה אני !!!!!!! עם הגיל (פאקינג עוד חודשיים אני בן 53) אני מבין ש.......... עליי לשחרר ממני אנשים שלא ראויים לתשומת לב שלי כי הם לא מעניקים חזרה תשומת לב כשצריך. חברות, ידידות - צריך לתפעל אותה. להשקיע בה. לטפח אותה. לא ייתכן שהיא חד כיוון. אני לא דאדי שוגר, זה בטוח. אני מודה: אני עבד לאהבה !!!!!! לאו דווקא גופנית.