מראה
חברות וחברים הגיע הזמן להודות:
אתם אגואיסטים !!!!
אתם בטוחים שהשמש זורחת לכם מהתחת !!!!
לא משנה כמה תצטדקו,
לא משנה כמה תצקצקו בלשונכם,
לא משנה כמה תמציאו תירוצים,
אתם לא נמצאים פיזית לחבק את החבר שלכם שהוא במצוקה, שהוא זקוק לדבר, שהוא זקוק לחיבוק פיזי ולא וירטואלי.
תסתכלו במראה ותתביישו לכם.
*********************
"חבר" חושב שהוא יכול לצחוק עלייך
אבל.......
שאתה בא וצוחק עליו חזרה באותה מידה ובאותו הומור שלו
אזי.......
הוא נפגע !!!!
התירוץ שלו: "אכלו לי, שתו לי, גזלו לי"
נו די כבר !!!!!!! לך תשתה מים !!!!!!
עברנו כמה שנים מאז. התבגרנו כבר.
********************
חברה שלי תמיד אומרת
שהיא מעריצה אותי ומקנאה בי
שלא משנה כמה פעמים אני נופל,
כמה חזקה הפגיעה וכואבת,
אני תמיד עולה בחזרה על הסוס.
היום נפלתי בפעם המי סופר כמה.
ועכשיו אין לידי או באופק אף סוס.
רק אני, מוטל על הרצפה.
פצוע וכואב.
ולא, זה לא הכאב הכי נורא שחוויתי,
זה לא שהסוס העיף אותי בעוצמה מטלטלת,
זה פשוט שעייפתי.
עייפתי מלקוות, להתרגש, להאמין.
עייפתי מלנסות, עייפתי מהמכות
וכל מנגנוני ההגנה שלי כבר פועלים וזועקים
"לא נוכל להתמודד עם עוד דחיות".
אין לי לב יותר לדחות.
אין לי עיניים יותר לבכות.
אין לי לב יותר לקוות.
אני לא יודע איך לספר לה בעצם,
שנגמרו לי הכוחות לעלות שוב על הסוס.
תגובות