אל עצמי
מהיום אני מפיץ את הפרקים שלי בבלוג שלי בחוג מאוד מצומצם.
למה???
הבנתי שאנשים לא אוהבים לקרוא את מה שאני מרגיש, חושב. לפעמים אני נרגן. לפעמים אני כואב. לפעמים אני שמח וצוחק. היום אני יכול לספור על כף יד אחת חברים.ות שבאים לתת לי עזרה כשאני צריך, תמיכה מנטלית. אנשים ברובם לא יודעים מהי רעות, חברות, בזמנים טובים ובזמנים רעים.
בשבועיים האחרונים הבנתי שעליי להפסיק לצפות מאנשים שיעזרו לאדם שזקוק לעזרה, תרתי משמא. ישנם אנשים שרק שולחים הודעות במסרונים, בוואטצאפ, לברר האם פניתי לביטוח לאומי בעקבות זה שריסקתי את היד בעבודה והאם קיבלתי את הכסף וכמה. והאם יש לי ביטוח תאונות אישיות והאם הגשתי תביעה בגין זה. אבל להגיש עזרה ולברר האם אני זקוק לעזרה זה לא. ברגע שאני ביקשתי מהם הם נאלמו ונעלמו.
אני לא מדבר על אותם חמישה חברים.ות שנותנים לי תמיכה מנטלית, ועזרה באמת. אותם חמישה חברים.ות גם להם מאוד קשה. גם הם מכלכלים את עצמם, עובדים משמרות קשות וארוכות. אבל כשמדובר בחבר שלהם במצוקה הם קופצים ועוזרים.
אמרתי לעצמי:
"ישראל, בעוד ארבעה ימים אתה מוריד את החבישה ואת התפרים ואתחיל את הפיזיותרפיה. מאותו יום תתחיל לחשוב שהשמש זורחת לך מהתחת. אתה לא תתדרך ותקפוץ מכל חבר קיקיוני שלא היה שם בשבילך. אם המפקדת לשעבר שלי מהצבא השאירה אותי בלי אפשרות לקנות אוכל לשבת, אם חברה מהתיכון הבטיחה לקנות לך אוכל בסיסי ונעלמה, נאלמה, אחר כך עד היום - אז מה נשאר לך? למה לך לצפות? הלכת לאמא שלך וביקשת מאישה בגיל הזהב, אלמנה, עזרה כספית בכדי לקנות משהו בסיסי בכדי לאכול ואתה סופג ממנה קיטורים ותלונות בגלל זה אז מה נשאר לך מזה?"
בני משפחה אפילו נעלמו להם. אנשים אומרים אנחנו אנשים יהודים מאמינים, דתיים, כשמגיע לתת עזרה, תרומה, פשוט נעלמים. שומרים על דום שתיקה.
אני אעבור את הימים הקרובים ואתחיל לשנות את הגישה שלי:
אהיה מאנייק!!!!
אהיה אינטרסנט!!!!!
אתן תמיכה ואעזור רק למי שעזר לי. ותו לאו. וששאר העולם ילך לקבינימאט.
לאותם "חברים" נותר לי לאמר: אתם מבטיחים עזרה בקניית סל מצרכים בסיסים ואתם משאירים חבר שלכם שהוא פצוע מבלי יכולת לקנות רעב??!!! תתביישו לכם.ן אתם.ן לא יהודים.ות. אל תגידו לי שאתם שומרי מסורת כי אתם לא. נקודה.
תגובות