עד ש.....

בימים האחרונים נגמלה אצלי ההחלטה לפנות את הדירה שאני גר בה יחד עם החתולי שלי.

התחלתי לחפש בית חלופי בכל דרך אפשרית, רק מבלי לפרסם יותר מדי ומבלי להודיע לבעל הדירה הנוכחית שום דבר על כוונתי.

דווקא מצאתי דירה שמצאה חן בעיניי: 2 חדרי שינה, 70 מ"ר, קומה שלישית עם ספה מרפסת, עורפית לכיוון הים, שאני יכול להכין עציצים במרפסת, הדירה בשכר דירה שפוי, אומנם הדירה זקוקה לשטיפה רצינית ולניעור רציני שאחריה תהפוך לפנינה. התלהבתי.

עד ש...........

אתמול בלילה היה לי חלום שבו הופיע אבא שלי וסבתי (אמא שלו) זיכרונם לברכה שניהם ביחד בחלום שהביעו מורת רוח מאותה דירה וביקשו שלא אקח אותה. כשהתעוררתי בבוקר קמתי עם תחושה של געגוע ופיספוס נצחי, מצד אחד, עם הרגשת אכזבה וחמיצות שאסור לי לקחת את הדירה הזאת לעת עתה, מצד שני. גם הסתכלתי על לוח השנה ועל התאריך העברי הבנתי שאנחנו באמצע החודש, נזכרתי שלמדתי בבית אבי ואמי שאין לעבור בית / דירה באמצע החודש אלא בתחילתו.

מהן הסיבות שרציתי לעזוב?

1. מכת ג'וקים שעולה הן מהמספרה והן מהמסעדה שעולים מהבית. הספר לא מקפיד על ניקיון וסדר במספרה הכל אצלו

    מבולגאן וגם לא בטוח שהמגבות שלו עוברות כביסה, מה גם שהוא נראה מוזנח ברמות. ובעל המסעדה טוען בתוקף 

    שהוא מבצע ריסוס פעמיים בשבוע במסעדה אך זה לא נראה כך שלא לדבר על הניקיון בסוף היום.

2. שכר דירה גבוה ולא מוצדק לדירה ועוד המיקום שלה, למרות ששכר הדירה כולל הכול. כמו כן, יש סיכוי גבוה שהוא

    יעלה בעוד שנה.

3. הטרדה מינית ומילולית מכיוונו של הספר, למרות שהבהרתי לו מספר פעמים שהוא לא הטעם שלי וגם שאני לא מעוניין 

    בגבר נשוי לאישה. בגללו אני נאלץ להיכנס לבניין מהדלת האחורית ולעלות מהר לבית.

ניחמתי את עצמי שאני אמשיך לחפש במועד יותר מאוחר דירה אחרת להשכרה. כרגע, בתקופה הנוכחית ששום דבר לא ברור מבחינה כלכלית, בריאותית בגלל וירוס הקורונה להישאר בבית ולא לעשות שום צעד חריג שאחר כך אני אתחרט. שוב, לבקש עזרה של חברים שיבואו לעזור לי לקדוח חורים בתקרה בכדי לתלות את המובליים שלי בדירה החדשה כי אני לא יודע לקדוח? שוב לארוז את הדברים? שוב לחפש מוביל שיעביר לי את הדברים? שוב להיות מוטרד מכל המעבר עד אשר אני אתמקם מחדש בבית החדש? כשבתכלס...... אני די נהנה בבית הזה. די טוב לי. חוצמזה, עד שהצלחתי לסדר את הבית לשביעות רצוני.