זה היה אמור להיות
להיות פרק זועם........
פרק כועס מאוד.........
אבל הבנתי שזה לא יעזור לי בכלל חוץ מלפרוק את הזעם שלי. גם ככה אף אחד ואף אחת לא קורא את הפרקים בבלוג שלי, וגם אם קוראים אז לא מבינים אותי. די מתחיל לי להימאס לי להיחשף מעל ומעבר בפני אנשים אחרים שיודעים לנצל את ההיחשפות הזאת לטובת צרכיהם האישיים. יש אנשים רעים, כבר אמרנו?
https://www.youtube.com/watch?v=D_3eV-FMGoc
*****************
החלטתי ש........:
1. נכון, אני גיי. נכון, אני נושך כריות. FUCK OFF. תתמודדו. גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם.
זה אני לטוב ולרע. אני בדיוק כמוכם וכמוכן. לא מתאים לכם? תצאו מאותה הדלת שנכנסתם
ואל תברברו לי את החיים ואת השכל. אם נשארת אז זה בזכות ולא בחסד.
3. להפסיק לתת אימון באנשים שמתיימרים להיות חברים.
4. להתחיל להגיד את מה שאני חושב, מרגיש גם אם זה לא ימצא חן בעיניי האחר. מבלי לדפוק חשבון.
5. להרחיק ממני אנשים שליליים.
6. אני לא מתלקק. לא הייתי וגם לא אהיה. אני מאמין בעבודה קשה ובזכותה להתקדם. מי שמחפש
לעשות עליי עוואנטות על הגב שלי. לא בבית ספרי. לא משנה מה תגיד. לא משנה כמה תאשים
את האחר.
******************
נורמה יורדת מפסגת ההר. היא לא יכולה להישאר שם יותר. היא קוראת וצועקת ואין מענה.
נורמה לא ידעה שהיא תרגיש ככה, לא ידעה שהיא תצטרך ללכת בדרך שונה. אולי הייתה מתאמצת לעשות אחרת אם הייתה יודעת מראש.
נורמה מדברת עם אלוהים, או עם האוקיינוס. מי שהכי זמין לה באותו רגע. מבקשת נחמה במקומות הכי גדולים ואז חוזרת הביתה וגומרת עוד בקבוק יין לבן חצי יבש. מסתכלת עליו בגיחוך וחושבת שהיין הזה הוא כמו החיים שלה.
נורמה מנסה להתנהג נורמלי. היא מתלבשת כמו כולן, כדי שאולי לא ישימו לב איך היא מדברת, או על מה היא חושבת, או למבט שלה שבורח לתוך נשמות אחרות ולא יוצא.
פעם דיבר איתה תמהוני בחוף, שאל אם היא הייתה רוצה להתחיל הכל מהתחלה. היא כמעט התפתתה להגיד לו שכן. שהיא רוצה לשכוח הכל ולהתחיל מחדש.
אבל היא לא יכלה לבחור למחוק את כל הזיכרונות, את כל האהבות, את כל המחשבות ואת כל השריטות שעברה בדרך.
היא רוצה להרגיש אחרת, זה ברור. אבל לא במחיר של לא להיות נורמה.
אחרי הכל, מי בכלל קבע מה זה להיות בנורמה?
תגובות