זה אני

כשהייתי ילד בלי צרות, בלי חובות, חי את הרגע, הייתי מציק לאנשים עם לייזר אדום מהחלון בבית. כשהייתי בן 25 עם חובות, לימודים, בוס מניאק ועבודה מסריחה, ילד מכוון אליי ממש עכשיו לייזר ומציק לי מהחלון. זה מרגיש לי כמו סגירת מעגל. אני מחייך בנינוחות. אני לא כועס עליו, אני שמח שהוא נהנה מהרגע וקצת משתעשע ובפעם הבאה שהוא יכוון עליי לייזר, אסתובב אליו, אביט לחלון ביתו ואגיד לו בשלווה, שאני עולה לשבור לו את העצמות. ***************************** פרידה היא קשה כי אתה לא רק צריך להפריד את החיים שלך מהחיים של האדם שאתה אוהב, ולהיפרד ממנו, אתה גם נפרד מהאדם שהיית כשהיית איתו.  במקרים רבים כשאדם נמצא בזוגיות הוא מרגיש אהוב ונאהב, וזה מחזק אותו, ונותן לו כוח למשך היום, זה הופך את הפרידה לקשה יותר כי עכשיו אותו אדם צריך להמציא את עצמו מחדש, ולהיזכר איזה דמות הוא היה לפני שאותו אדם נכנס לחייו.  אם בן הזוג שלך גרם לך להיות רוב היום תלותי בו, והפכת לעצוב ומדוכא במשך הזמן אתה תמצא את עצמך מחדש, ותשחרר מהתחושות הרעות האלה.  אבל לרוב נפרדים מתקופה מסוימת בחיים שלנו, הזוגיות מילאה את חיינו, ונתנה לנו

לקום  בבוקר של יום הבחירות - סבב שלישי מאוד מוקדם, שעה 05:20 בבוקר, מה נסגר???!!! זהו בוקר שני ברציפות שאני מתעורר מוקדם, רק אל תעזו להגיד לי שהזדקנתי. עוד מעט ארד בפעם השלישית להצביע  בתוך שנה. זו הפעם הראשונה שאני מצביע בקלפי באזור הבית החדש שלי. והפעם אני לא יודע למי אני אצביע, ההתלבטות היא רצינית: עד לפני מספר שבועות לא רציתי להצביע שוב כי איבדתי את האימון במערכת הפוליטית בכלל ובראשי המפלגות בפרט. לאט לאט חזרה בי התובנה שאם אני לא אצביע אזי אני מאבד את הזכות הבסיסית והדמוקרטית שלי, שבעצם אי ההצבעה שלי תתרום להתחזקות הצד השני במפה הפוליטית מה שאני לא רוצה. ואם אני רוצה להביא לשינוי עליי להצביע, אם אני זה שיביא את השינוי. תמיד הייתי בעל דעות שמאל מרכז. לא אהבתי בזמנו את מה שעבר במפלגת "העבודה" בשנים האחרונות אף טענתי שיושבי הראש האחרונים שהיו במפלגה לא עשו את עבודתם נכונה בכדי להביא לשינוי ואף גרמו להבאת המפלגה למצבה הנוכחי. בשני הסבבים הקודמים הצבעתי עבור "כחול לבן" במחשבה שאולי אלה יביאו את השינוי למרות שבראשה עמדו 4 אנשים שונים שהובילו כל אחד לכיוון א

מתעורר בבוקר מוקדם מאוד - שעה שש בבוקר - רק מהכאבים ברגל ימין איפה שהיה לי שבר........ומתפתל מכאבים. כבר לא יודע מה לעשות..... לא רוצה לקחת משככי כאבים על מנת לא להתרגל אליהם יותר מדי, גם ככה אני כבר נוטל כדורים למיניהם - צנטרום, כדור לדילול דם, תוסף סידן, כדור להורדת כולסטרול - משתדל לשבת הרבה ולא לדרוך על הרגל עצמה, למרות שהאורתופד שלי אמר לי שאני יכול לדרוך רגיל הרגל ושהכאבים ימשכו עד שישה שבועות מיום השבר. לצערי הרב, אם חשבתי שמחר אוכל לחזור לעבודה כרגיל אז אני נשאר עוד שבוע בבית, רק בכדי להתחזק ולחזק את הרגל: רק המחשבה שהיא תהא נתונה בתוך נעל יותר משמונה שעות ואצטרך לעמוד שמונה שעות במשמרת היא כואבת לי שוב רק מהמחשבה. סף הסיבולת שלי מכאבים שואפת לאפס, את זה אני יודע מתמיד. רק מהכאבים אני מקלל את עצמי קללות נמרצות (בואו............. אחסוך ממכם אותם) על כך שלא הייתי זהיר כשירדתי במדרגות במקום לרדת במעלית. הקול הפנימי שלי התעורר ואומר לי: "ישראל, מה אתה רוצה? בסך הכל אתה בבית כמעט ולא אוכל כי אתה לא רעב וכתוצאה מכך אתה יורד במשקל." ואז אני עונה לו: "אני

היום האחרון לחודש פברואר. הימים עפו לי במהירות. אומנם עוד שבוע יחול יום ההולדת שלי ה - 51. כבר לא מצפה לכלום מאף אחד ואף אחת. די חושב להזמין 3 חברים וחברות קרובים לקפה ועוגה אצלי בבית על מנת לחגוג את יום ההולדת שלי. לא רוצה מתנות בכלל. שונא מתנות יחיה. כפי שאני צופה אני אעבוד באותו יום כרגיל. לא אקח יום חופש. מבחינתי, עם השנים, למדתי לחיות שיום הולדת זה רק עוד יום. גיל זה רק מספר. העיקר מה אני מרגיש בלב. לא עשיתי ולא אעשה בוטוקס. אני אוהב כל קמט וקמט בפנים שלי. תחלואה? זה אצל כל אחד ואחת את זה לא ניתן לעצור, לצערנו. רק, בבקשה, אל תתחילו לאחל לי מזל טוב עכשו. רק ביום ההולדת שלי עצמו. זה סימן רע לפני. *********************** העם היהודי הוא עם טוב. זה נכון. החוכמה היא לא להתערב בין שני יהודים שרבים, מתווכחים. לפעמים צריכים להיות חכמים ולא צודקים. העם היהודי תמיד נלחם בינו לבין עצמו, עוד משחר היותו במדבר 40 שנה כשמשה רבינו הוביל אותו במדבר לארץ ישראל. זוהי דעתי. *********************** יאיר נתניהו פרסם רמיזות בוטות כלפי צעירה שהצטלמה עם גנץ - ומאיים בתביעה. נו באמת, יאיר נתניהו. ציפית

היו אלה יומיים של שקט. מצד אחד, זה היה טוב לא לשרוץ מול המחשב כמעט כל היום ולראות את מספר הקוראים עולה ועולה או שלא עולה. מצד שני, זה היה חסר לי מאוד, הכתיבה. בכל זאת היו קוראים בבלוג שלי. מתי מעט. הישיבה אתמול מול המחשב בצהריים לא גרמה לי לכתוב, לא גירד לי בכלל. נו.................. ישנם ימים כאלה. מספר נתונים יבשים, נכון להיום בבוקר: החודש היו 527 צפיות בבלוג שלי לעומת 395 צפיות. מאז שפתחתי את הבלוג שלי היו 6370 צפיות. מבחינת פילוח הקוראים: 28 מארצות הברית, 25 אוקריאנה, 22 גרמניה, מישראל רק 17, אפילו מאיחוד האמיריות הערביות יש לי קורא אחד. רק רציתי לספר לכם. כבר עברתי את רף של 170 פרקים בבלוג. זה הפרק ה - 171. נכון לפני יומיים התלבטתי מה אני אכתוב בפרק ה - 170 ואז זרמתי בכתיבה. השתדלתי לא להתייסר כל כך בכתיבה. בסך הכל זה הבלוג שלי, סוג של יומן. כבר לא רודף אחרי אף אחד ואחת שיקראו את הפרקים. מי שרוצה לקרוא שיקרא, מי שלא רוצה שלא יקרא. כבר יש לי את מועדון הקוראים שלי ברחבי העולם. משחר ילדותי אהבתי לכתוב. אמשיך לכתוב, כי היא עוזרת לי לשחרר דברים וגם להבין אותם אחרי הכתיבה

אולי די כבר? אולי מספיק עם הפוליטיזציה של הצבא? הרי אם אלפי בוגרי גולני / גבעתי / צנחנים יכתבו מכתב תמיכה בביבי תתנפלו עליהם מיד, ותגידו שהם מחריבים את צהל, ושזה לא אותו דבר. אז אתם מחריבים את צה"ל. ואתם משתמשים בשם היחידות לשווא. השתגעתם? צבא העם זה מותג פוליטי? האם הייתם פעם בסיירת? עם כל הכבוד הגיע הזמן להשתחרר ולשחרר. ********************* חזרתי לשים את השרשרת עם האבן הכחולה נגד עין הרע. שמתי גם חוט אדום על יד ימין שלי. תאשימו אותי בבורות ובאמונה טפלות. אבל די!!!!! יש עליי יותר מדי עין הרע וזה מטריד. מטריד מאוד. ישנן נשמות טובות שעושות ומאחלות לי "רק טוב".  לאמונות טפלות / עין הרע יש כוח !!!!!! תרצו להאמין או לא תרצו. זו עובדה. האשמה שלי שאני יותר מדי מציין את גילי האמיתי, משתף בדברים הטובים והרעים כאחד.  מבחינתי אני מפסיק עם זה!!!! ********************* ערב עצוב היה אתמול: אלי מויאל, ראש עיריית שדרות לשעבר נפטר הלילה לאחר שלקה בליבו לפני עשרה ימים. איש יקר. מלח הארץ. אין עוד אנשים כמו אלי מויאל. יהי זכרו ברוך. ********************* הפרק הזה

אומנם אני לא דוגמן צמרת ואין לי קוביות בבטן אבל יודע מה אני שווה אומנם אני לא דוגמן צמרת ואין לי קוביות בבטן, אבל יודע מה אני שווה. ******************** אתמול הייתי אצל האורתופד שלי וזה שחרר אותי מהמגפון, שזה אומר: שאני יכול לדרוך על הרגל.  כמו כן, עליי לנצל עד תום את ימי חופשת המחלה שהוא נתן לי, קרי: עד סוף החודש. לטענתו לגבי הכאבים במקום של השבר אני ארגיש אותם עד 6 שבועות מיום שקרה לי השבר. מצד אחד, שמחתי להיפטר מהמגפון לכשעצמו היה מאוד מסורבל מבחינתי וסרבל את התנהלות שלי ביום יום מה גם שזה כבר הציק לי מאוד לנעול את המגפון הזה. מה גם שהוא הלחיץ את אלפונסו כל פעם שנעלתי אותו. מצד שני, הרגל כאבה לי כל פעם שעמדתי. תהיתי מה יקרה כשאחזור לפעילות מלאה שבוע הבא, הכוונה לעבודה שתצריך אותי לעמוד 8 שעות בקבלה? אתמול המשכתי לשבת ולא לדרוך על הרגל. השתדלתי לא לאמץ אותה שלא לצורך.  דיאטה באה בחשבון, למרות שאני כבר לא שמן כל כך. כמו שנאמר: ימים יגידו. ***************** מחקתי פרקים בבלוג שלי לאחר שראיתי שמספר הקוראים של אותו פרק עמד על פחות מ - 15. לא רוצ

לפעמים אנחנו עושים טעויות בחיים שלא ניתן אחר כך לחזור אחורה, המטרה היא לא להתחרט ולהיכנס ללחצים המטרה היא ללמוד מהם ולהמשיך הלאה. בסופו של דבר אנחנו בני אדם אנחנו לא רובוטים. אז לא חשוב מה קרה לא חשוב מה עשיתם או לא עשיתם תתקדמו הלאה החיים קצרים ותאמיני לי הם יפים. אנחנו כל החיים במירוץ החיים כל הזמן רודפים אחרי הזנב של עצמנו. בסופו של דבר הסוף העתיד שלנו כתוב וידוע אז על מה להילחם? על מה העצבים והדיכאון? די עם המחשבות בא לך לעשות תעשה לא בא לך אז אל תעשה. אף אחד ושום דבר לא יכול לחייב אותך להחליט את ההחלטות שלך אז .זה זמן לשנות את הפרצוף שלך ולהתחיל לחיות ומה שבטוח לא לפחד לעשות שינויים ולהגיד כל מה שעולה במחשבה . שורה תחתונה תמיד יהיו פה אנשים בשבילך ותמיד יקשיבו לך לא ממקום של שפיטה רק אל תשכחו שאין לך מה לחפש אצל אחרים הכל תלוי ועומד למולך בעיניים. ******************* מתישהו, הוא יבין. יבוא יום והוא יבין מה הוא הפסיד, יפול לו האסימון שהוא איבד אותך. אולי אפילו כבר הלילה, כשהוא ישכב במיטה הגדולה שלו, יתעסק בנייד, ולא תצוץ ממך הודעת לילה טוב על הצג. או

אחרי הפרק מאתמול שפרסמתי בנושא "בבת ים אין משפחות להט"ביות" ציפיתי שאקבל תמיכה ומספר קוראים גדול מעשרים. כגודל הציפיות גודל האכזבות: רק 14 קוראים ואף מילה אחת. התאכזבתי. הדברים נכתבו מדם לבי ולא סתם. מה עוד אחרי שקיבלתי טלפון מעיתונאית מ - "ידיעות תקשורת" שמבקשת שאמסור לה פרטים על משפחות להט"ביות בבת ים בכדי שהיא תעשה כתבה לקראת יום המשפחה. למען הסדר הטוב: גם אם הייתה לי אינפורמציה כזאת לא הייתי מוסר אותה מבלי שאקבל אישור על כך. כמו כן, מי מבטיח לי שזו עיתונאית בפרט ושל "ידיעות תקשורת" בכלל? שהרי דרך הטלפון לא ניתן לראות אלא אם כן עושים שיחת וידאו דרך הוואטצאפ. אני מקווה שבשבת הקרובה הגשומה יהיה לכם זמן לקרוא מתחת לשמיכת הפוך ועם השוקו את הפרקים האחרונים שלי ואת זה של אתמול במיוחד. רק רציתי לשתף אותכם בהרגשה שלי. ************** ככל שאני בוחן את הרגל השבורה הנפיחות היא לא כמו בהתחלה כשאין שטפי דם בכלל. כשאני בלי המגפון  - לדרוך בצורה נורמלית על הרגל אני לא יכול להרבה זמן שלא לדבר על הליכה נורמלית. גם כשאני עם המגפון, שזה דבר מסורבל לכש

ב - 15 בפברואר 2015 רואיינתי למקומון MYNET חולון בת ים תחת הכותרת "הקהילה הגאה בבת ים רוצה הכרה" וזאת בעקבות הפעילות שלי בפייסבוק, בזמנו, בכדי לקבל הכרה בקהילה הגאה בבת ים. חשבתי בזמנו, לתומי, שהראיון יעזור במשהו. אז חשבתי. כתבת הראיון פורסמה. המצב נשאר אותו מצב ולא השתנה במילימטר. העיתונאית נאלמה דום מאז פרסום כתבת הראיון: היא המשיכה לפרסם כתבות והמשיכה בפעילות העיתונאית שלה. אך לא רצתה לגעת שוב בנושא בכדי לעשות כתבת FOLLOW UP. כך לפחות הרגשתי שהרוחות מנשבות מכיוונה והפסקתי לשמור איתה על קשר. לא רציתי לייצור רושם של מטריד.  ב - 7 ביוני 2018 רואיינתי למקומון "השיקמה" בת ים על ידי עיתונאי אחר תחת הכותרת " מנהיג הקהילה הגאה בבת ים: "המלחמה של הלהט"בים בעיר אבודה״ בנושא פעילותי  על מנת להעלות את המודעות לגבי מצב קהילת הלהט"ב בעיר בת ים שטענתי אז שנמצאת בבכי רע ולכבוד שבוע הגאווה סיפרתי, "תקופה ארוכה ניסיתי להפעיל אנשים מהקהילה הלהט"בית בבת ים אך ללא הצלחה, עד עתה. לפני חודשיים סגרתי את קבוצת הפייסבוק שהיו בה חברים כ-200 אנשים מכיוון

בוקר טוב ומבורך ליום שלישי פעמיים כי טוב. תפילה לגאולה וביטול גזרות. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא רַחֲמִים, עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ גְאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, וּבִפְרָט מִכָּל הַגְּזֵרוֹת קָשׁוֹת אֲשֶׁר נִשְׁמְעוּ בְיָמֵינוּ שֶׁרוֹצִים לִגְזֹר חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם חֲמֹל עַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבַטֵּל אוֹתָם מֵעָלֵינוּ בְּבִטּוּל גָּמוּר כִּי אֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמֹד לָנוּ בְּעֵת צָרָה כִּי לֹא דִּבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל חָלִילָה. זכות הצדיק סידנא בבא סאלי תגן בעדינו. אמן! ******************** בסוף לא עשיתי שום צעד חריג. זו הייתה רק זעקה לשמיים. לא יכולתי לראות את אלפונסו החתול שלי בלעדיי. דאגתי לו מי ייטפל בו, מי יגן עליו. לא סמכתי על אף אחד ואחת בטיפול בו, כמו שאני מטפל בו. זו הודעת הרגעה. הודעה קצרה מאוד. ***

אתמול בערב עם כניסת השבת רציתי להתאבד. וזה למרות שהיה לי ביקור מאוד נחמד ואהוב אתמול של חבר שאימצנו אחד את השני כאחים. ולמרות שיצאתי אתמול בבוקר לשלושת רבעי שעה לשמש. שוב הייתה שיחת טלפון קשה מבחינה רגשית עם אמא שלי. לא יכולתי להכיל את המניפולציות הרגשיות שלה עליי. היא לא אהבה את העובדה שמכרתי את הבית ושאני גר בשכירות. את הכסף מהמכירה שמתי בבנק בתוכנית חיסכון. במשך כל השבוע היא דיברה ודיברה על העובדה שמכרתי את הבית ובעינייה המכירה של הבית הקודם בגלל אנרגיות שליליות שהיו לי ושחליתי כל שני וחמישי וגם בגלל שחטפתי את מחלת הסרטן. על הטענה הזאת היא השיבה לי שאני אדם קדמון מאמין באמונות טפלות. נכון, הדירה שאני גר בה היא דירה מחולקת ואני משלם שכירות חודשית. בעינייה זה בזבוז כסף וזריקת הכסף לאוויר. ושאני לא אעמוד בתשלומי השכירות ומהר מאוד אמצא את עצמי בחוץ ושחבל לה על כל הכסף שחסכו למטרה שיהיה לי בית בגיל פרישה. מה גם שהיא לא אוהבת את זה שיש לי חתול בבית. שבת שעברה היא הגיעה אליי לבית ישבה אצלי חצי שעה וסירבה לקבל כוס מים כאילו הייתי מצורע, חולה במחלה מדבקת. שלשום, היא הגיעה אליי שוב רק

עוד יום שישי. שעות הצהריים. השישי השני ברציפות שאני מקורקע בבית בגלל השבר בפטישון ליטאלי ברגל ימין. הרגל מורמת למעלה כמה שאפשר. משתדל לא לדרוך על הרגל, כמה שאפשר. באותה מידה גם לא יכול לשבת הרבה. מקשיב לשירים שקטים באנגלית משנות ה - 80. אלפונסו החתולי שלי יישן על המיטה שלי על השמיכות. אוטוטו תכנס השבת. היום הרשתי לעצמי לרדת למטה בתמיכת הקביים. ניצלתי את היום של שמש בחוץ אלפונסו לא התרגש מכך שיצאתי מהביתה, כאילו הרגיש שתיכף אני חוזר הביתה. הלכתי לקיוסק ממול הבית לקנות לעצמי עיתון לשבת עם 2 קופסאות סיגריות, ידעתי שלא להסתמך על חברים שהציעו את עצמם שאם ארצה משהו רק אבקש מהם וכשבאמת ביקשתי מהם משהו נעלמו ונאלמו להם. בדרך חזרה נעצרתי אצל הספר מתחת לבית בכדי להסתפר: השיער גדל ברמות ולא הסתדר לי בכלל מה גם שהקרקפת שלי כבר גירדה בטירוף, למרות שחפפתי את השיער כל יום,  וצעקה שעליי להסתפר כבר. לא אהבתי להסתפר אצל הספר למטה, לא רק משום שהוא לא היה מספר לטעמי למרות שהפעם סיפר אותי טוב אלא בגלל הרמיזות המיניות שלו אף על פי שהוא גבר נשוי לאישה וגדול ממני בעשור וחצי. היציאה הזאת למרות שהייתה בתמיכ

לא יודע מה אתכם אבל לי כבר נמאס לשמוע את הטיעון המתנגן ומתנגן כשטיפת מוח ש - "בני גנץ ירכיב ממשלה עם הרשימה המשותפת". כמה אפשר לחזור על אותו ניגון? כמה אפשר לחזור על אותו טיעון?  נמאס כבר!!!! אומנם ישנם תושבים שלא חושבים הרבה כי הם לא בעלי השכלה והם תומכי ליכוד שרופים. אבל, לא כולם אותו דבר. ראש הממשלה ויועצי התקשורת שלו, כבר נמאסתם בטיעון הזה. תתחדשו כבר. ************* שקר החן הבל היופי איך אני הולך אחריה  ומתבונן בשקר  היופי  איך אני חולם עליה  בוקר וליל  בעקבותיה איך אני כרוך אחריה  ומתפעל משקר היופי  איך אני חולה עליה  איך לשקר הזה,  איך לשקר הזה יש רגליים ואיך לשקר הזה,   איך לשקר הזה יש ידיים  ואיך לשקר הזה, איך לשקר הזה יש עיניים  ואיך לשקר הזה, איך לשקר הזה יש שפתיים  שקר החן הבל היופי  שבע  יום כבר לא עובד  גם  אין חברים לא מתגלח,  לא אוכל ורק שותה  קפה  לפעמים  מחכה לה שתבוא  מעבר לפינה ותתגלה ו אז אני ארוץ אליה  ואשיר לה בפה מלא איך לשקר הזה, איך לשקר הזה יש רגליים  ו איך לשקר הזה, איך לשקר הזה יש ידיים  ואיך לשקר ה

מאז שבוע שעבר אני יושב בבית עם רגל שבורה. השבר הוא בכף רגל. לא קל לי בכלל: בתור אחד שפעיל כל הזמן ועכשו לשבת פתאום זה מטמטם מאוד. לפחות אני יושב עם הרגל מורמת עם הרבה מחשבות  ביני לבין עצמי כשאני לא יושב מול המחשב. בוחן את המשך דרכי בכל התחומים. אם זה שווה לי או לא. יתרונות מול חסרונות. צופה מהצד על מה שקורה בעבודה דרך קריאת ההודעות בוואטצאפ. משתדל לא להגיב כי פיזית אני לא שם, אבל משתדל לשמור על קשר דרך הסגנית מנהלת הקבלה שלי. מודה באשמה: הישיבה לא קלה לי משום שהישבן מאוד כואב לי והרגל נרדמת לי בתדירות גבוהה כשהיא מורמת. נכון......... משתדל לכתוב כאן הרבה בכדי לא להשתגע מהמחשבות. ולשתות הרבה מים בכדי שהמערכות הפנימיות שלי יעבדו ולהוציא רעלים מהגוף. לא הרבה מהחברים שלי מגיעים לבקרני. לפחות בשבילי הביקורים הם אוויר לנשימה בשבילי. סופסוף לראות אנשים שנכנסים ויוצאים מהבית שלי. כמו כל אדם חברותי אני מחפש חברה ולהימצא בין אנשים. היום בבוקר יצאתי בפעם הראשונה מהבית ללא הקביים למוקד האחיות בסניף קופת חולים בכדי לקבל את החיסון נגד דלקת הריאות. הלכתי לאט לאט ומדי פעם בפעם עצרתי כשאני

כחול לבן נטשה את המליאה כששר הבטחון בנט עלה לדבר בטענה שהם יורדים לדרום. הבנתם נכון- כחול לבן זימנה דיון, בנט הגיע לדבר בשם הממשלה, אבל חברי הכנסת לא התחברו לחלק הזה שבו נשארים להקשיב לצד השני ויצאו מהאולם. גנץ - לפיד - יעלון - אשכנזי, רק יש לי שאלה: אתם רציניים???!!! אתם רוצים להקים ממשלה כשאתם מבזים כך את הכנסת? אתם עוד רוצים לקבל את הקול שלי עבורכם? הייתם נשארים באולם, הייתם מוכיחים את עצמכם כאופוזיציה לוחמת והייתם קוטעים את דברי השר בנט במידת הצורך. נו שויין....... מעולם לא הייתם אופוזיציה לוחמנית. לא יודעים להתנהל כאופוזיציה לוחמנית. נקודה. אני שוקל מחדש האם להצביע עבורכם בסבב השלישי של הבחירות. **************** שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, בראיון לאריה גולן בחדשות הבוקר ב - "כאן", אמר: "אבו מאזן לא רוצה שום הסכם ולכן הוא משחק משחק. השגריר התוניסאי הוחזר לבירתו בעקבות התנהלות לא תקינה - לדעת השלטון בתוניסיה הוא מצדד יותר מדי בפלסטינים ". בפעם הראשונה אני מסכים עם השגריר דנון, למרות שהוא בא ממפלגה אחרת ממני עם אידאולוגיה שונה ממני. רק

הקור הגיע אתמול בלילה לשיאו, הטמפרטורות ירדו בגולן ובגליל מתחת לאפס, שם החל כבר לרדת שלג קל. גם בחברון נצפו פתיתי שלג. בירושלים, שם הטמפרטורה נעה סביב 0 מעלות, הודיעה העירייה כי בשל הקרה הצפויה והצטברות הקרח על הכבישים הלימודים בבתי הספר ובגנים יחלו רק בשעה 9:00. עם הקור המקפיא צריכות להתמודד גם אוכלוסיות המתקשות לעמוד בנטל הכלכלי הכרוך בחימום הבית. האוכלוסייה הרגישה ביותר היא קשישים, שפעמים רבות הכנסתם הדלה אינה מספיקה לכיסוי צרכיהם הבסיסיים, והם נאלצים לבחור בין חימום ביתם לרכישת מזון, תרופות ומוצרים בסיסיים אחרים. לאין הגענו? איזו אטימות מכיוונה של הממשלה בכלל ומשרד הרווחה והשירותים חברתיים בפרט. המצב בצפון הארץ הוא זהה לכלל המדינה. זו מכת מדינה. מבדיקה מדגמית שערכה הקרן לידידות בבתיהם של 168 קשישים בני 80 ומעלה שהיא מסייעת להם, עולה כי 52% מהקשישים הנזקקים נמנעים מהדלקת אמצעי חימום בחורף בשל עלות השימוש. בביתם של כמחצית מהקשישים הנזקקים הטמפרטורה נמוכה מ-20 מעלות, מתחת למידת החום המומלצת על ידי משרד הבריאות. בנוסף ,ל-20% מהקשישים הנזקקים אין אמצעי חימום בטיחותי ול-10% אין