ולפעמים
הייתי בעל דימוי עצמי נמוך: שמנמן, עם שיער שחור מקורזל, יורמי. היה לי קשה מאוד עם הדימוי הזה, עם הנראות שלי. שנאתי את עצמי על כך. התביישתי בהוריי.
עם השנים, כמה שנים טובות אחרי הצבא, למדתי להעריך את עצמי. היופי החיצוני משפיע ללא ספק. מה שיותר חשוב זה היופי הפנימי: מי שאתה. השלמתי עם הגוף שלי, הסתפרתי קצוץ, גידלתי זקנקן. אהבתי את החיצוניות שלי לא פחות מאשר את הפנימיות שלי. למדתי לא להתבייש בהוריי.
נכון.........
אני עדיין אוהב שירים מלודיים. לא הולך למועדונים. אוהב בתי קפה, פאבים טובים כשאני יוצא.
בגילי יש לי קמטים מעטים, השיער עדיין שחור יש לי מעט שערות לבנות, בזקנקן יש יותר שערות לבנות. עדיין מטפח את עצמי בקרם פנים.
נהפכתי לברבור היפה.
**************
מאז שהתחלתי לכתוב ביומן שלי, קרי: הבלוג, אני מרגיש שהכתיבה שלי השתפרה.
הכתיבה היומית שלי
לפעמים,
משעשעת
ולפעמים,
מעצבנת רק בגלל ההתבכיינות והנרגנות שלי
ולפעמים,
מצחיק, קצת בלבלות אפילו עצוב ושוב כיף ומצחיק.
לכן, החלטתי לפתוח את הלב, את המחשבות ולתת לכם להיכנס ללב שלי. הכתיבה שלי רק משתפרת ומרגשת מיום ליום.
מעולם לא התיימרתי להיות מי שהוא אחר.
רק אני: ישראל אלטלף. נטו.
**************
| גל רודף גל ונשבר גם אתה לפעמים יום רודף יום ונגמר גם אתה לפעמים לפעמים הים שקט ואין גלים גם אתה לפעמים ומחר תזרח השמש מבעד לעננים ותרגיש יותר טוב תרגיש חמים שובי אלי בואי אהובה גם אם לא קל לפעמים סלחי לי על כל שגיאותיי גם אם לא קל לפעמים לפעמים הים שקט ואין גלים גם אתה לפעמים ומחר תזרח השמש מבעד לעננים ותרגיש יותר טוב תרגיש חמים גל רודף גל ונשבר גם אתה...... |
תגובות