תקשיבו....
הבוקר הלכתי לבית הכנסת הסמוך בלווית השכן.
היה לי דחף להגיד את ברכת הגומל וגם להגיד קדיש. בעצם, הגיע הזמן להגיד את ברכת הגומל חודש אחרי, שהרי כשריסקתי את היד טוב שלא עפתי לכביש שהיה יחסית סואן בהתאם למזג האוויר הסוער והגשום כמו שעפתי למדרכה. להגיד קדיש כי הייתה לי דודא להגיד מאז שהתחלתי לקרוא תהילים מאז שישבתי בבית בחופשת המחלה.
בעצם..........
למה לי להצטדק? מצד שני, רק רציתי להסביר. למרות שממלא לא תקשיבו או תקראו ולא תבינו.
נורא נהנתי בבית כנסת בתפילת השחרית. זה היה סגנון אחר של תפילה ממה שאני רגיל. בית כנסת קטן ששומעים את השליח ציבור, שומעים את התפילה. נתנו לי גם את הזכות לפתוח את ארון הקודש: די הופתעתי מהכבוד שניתן לי ומצד שני הובכתי מאוד. הרגשתי שנכנסתי לבית כנסת. הרגשתי את ההוד ואת ההדר למרות היותו בית כנסת קטן.
התמלאתי באנרגיות חיוביות.
**************
תקשיבו,
סיימתי שבוע ראשון של פיזיותרפיה וטיפול בריפוי ועיסוק. להגיד שחזרתי לעצמי זה ממש לא. אתמול בפיזיותרפיה הבנתי שאני נותן משקל לקיבוע ולפחד מלהזיז את היד ושאין ברירה עליי להפסיק להיות מתוח ועליי להשתחרר. ואכן, אחרי הטיפול הרגשתי כאוב, כי זה כלל מתיחות ולחצים על היד המרוסקת, ואחרי כמה שעות הרגשתי יותר טוב וגם הפעלתי את היד ביתר שאת. גם הבוקר.
אחרי הטיפול של אתמול הרשתי לעצמי לפנק את עצמי במתנת יום הולדת.
אומנם לא מתנה במאות שקלים אבל בסכום סמלי זה גם משהו. לא חושב שאני צריך להצטדק על כך. הגיע הזמן שאקנה לי, אפנק את עצמי, במשהו קטן במיוחד שאני צריך.
**************
דווקא בתקופה הזאת שאני בבית שלא מרצון אני משתדל כל פעם אחרי מקלחת למרוח קרם פנים. כמובן אחרי שאני שוטף את הפנים טוב טוב.
זה עוזר לי להרגיש טוב עם עצמי, משתדל לטפח את עצמי. גם משתדל לשתות הרבה מים, לפחות 2 ליטר, כי אני צריך את זה לעצמי, הן להרגשה הכללית והן לנפש.
מי אמר שצריך להתבכיין כל הזמן.
תגובות