נסיך בפיתה עם טחינה

לתת לך ללכת.

ידענו שזה יקרה, שלא באמת נצליח לגשר על הפערים.

אנחנו כל דומים, וכל כך שונים.

אני יודע כמה רצינו.

כמה ניסינו.

באמת רצינו, באמת השתדלנו.

ויתרנו על האגו, ביקשנו סליחה.

נשמנו.

הלכנו, חזרנו.

באמת רצינו.

חלמנו לרגעים. קיווינו.

חיבקנו הכי חזק שאפשר.

בנינו בועה שתאפשר לזה לקרות.

שינינו, השתדלנו.

נשברנו, צמחנו.

והכל היה כל כך עוצמתי.

שלם, ושבור.

נתנו לגעת במקומות הכי עמוקים.

אבל, וכן האבל הזה שכל כך התחמקנו ממנו.

צץ לו ותפס מקום עצום.

כל כך רצינו, כל כך השתדלנו.

אבל...........

הלכתי לאיבוד.

שכחתי את עצמי.

ברגע שהתחלתי לאהוב כל חלק בי, כל חלק בנו.

שכחתי אותי.

ככל שהתקרבתי אלייך, התרחקתי ממני.

אני רוצה אותנו, אבל כבר לא יכול.

כמה שאני רוצה אותך, אני רוצה אותי יותר.

ממש רציתי.

אבל ככל שאני מתקרב אלייך, אני מתרחק מעצמי.

***************

המילים זורמות לי דיי מהר על המסך.

אני פותח את האפליקציה, והכל נשפך. כל מה שעברתי, כל מה שבא לי לעבור, כל מה שרציתי וארצה. את התסכולים, שלך, שלי, שלנו. את חוסר ההבנה שלך. את הרצון שלי. את חוסר ההבנה שלי. אבל ברגעים שאתה נעלמת, המילים בורחות ממני. דווקא ברגע הזה, שבא לי להוציא את הכל החוצה. הכל נעלם ביחד איתך.

ברגעים שהכי קשה לי להסביר לך למה להישאר, אלו אותם רגעים שגם על הדף אני לא מוצא מילים.

איזה דרך מפרכת אני עובר איתך, מלאה עליות ומורדות. איך להסביר לך, שאני לא מאלה שנשארים סתם.

אני מוותר מהר. אני מסנן המון.

אני לא אוהב ריצות ארוכות, אני מעדיף ספרינט מהיר וטוב. אבל איתך, בא לי לרוץ סביב העולם.

אני לא טוב בלהסביר במילים.אני תמיד אעדיף מעשים.

אני לא טוב בלכעוס, או שאני הולך, או שאני נשאר. אני לא טוב בלהסביר למה כן, אני יכול לעשות. אני לא טוב בהכל, רחוק משם. אבל אני הכי טוב בלנסות. אני הכי טוב בלעשות דרך. אני הכי טוב בלעשות הכל כדיי שתהיה איתי מאושר. אני לא טוב תמיד, בלהסביר במילים.

אבל.......

תדע שאני תמיד אנסה.