Don't Push The Limits

נפלתי חזק שלשום בלילה........

חזרתי הביתה ברגל אחרי משמרת ערב - בין השעות 16:00 ל - 00:00 - בגלל שנהג ההסעות הוא אדם דוחה ביותר בהתנהגות שלו, חובש כיפה ומורה לשעבר. זו הייתה הליכה של שעה, שכללה שתי הפסקות קטנות.

מצד אחד, זה בריא ללכת ברגל ומצד שני, בסוף יום עבודה אחרי 8 שעות של עבודה כשאני סובל מסינוסים ומברונכיטיס ומחלים ממחלת הסרטן הערמונית זה לא שווה את זה.

עובדה: כשהגעתי הביתה הייתי עם כאבי סינוסים חזקים, שיעולי ברונכיטיס איומים וחום שעלה וטיפס וקול שנעלם לו - מיותר לציין, שיידעתי במיידי את המנהל שלי בהודעת וואטצאפ, למרות שידעתי שהוא לא ייראה את ההודעה רק בבוקר. באמצע הלילה כשקמתי לשירותים לא יכולתי לשלוט ברעידות לא רציונליות בכל הגוף, שזה פעם ראשונה קרה לי, והבית היה סגור מפני הקרירות שמבחוץ.

בבוקר, לא היה מנוס מלהודיע שאני לא יכול להגיע במשך שלושה / ארבעה ימים לעבודה אחרי שהייתי אצל הרופאה שלי.

אני יודע שכל המאמץ הזה לא היה שווה בכלל. בהתחשב בעובדה שאף מונית לא הייתה פנויה בשעות הללו.

רתחתי מזעם......

סבלתי.......

פחדתי מהרעידות הללו שהיו לי........

שלא תגידו שלא הצהרתי על מצבי הרפואי בפני המנהל שלי ואף הבאתי הצהרה רפואית חתומה על ידי הרופאה הכללית שלי. אני מודע לכך עכשו שהוא בלחץ כי ידע טוב מאוד שאני לא אסע עם הנהג הזה אחרי פעמיים שהתנהג לא בצורה נאותה, בלשון המעטה, וגם לא דאג להסעה אחרת אפילו מונית וגם מצבי הרפואי. כשנשאלתי אתמול על ידו איך הגעתי למצב הזה הסברתי לו שבגלל הקרירות שהייתה ואני בעל רגישות בדרכי הנשימה ושאני סובל כמה שנים מסינוסיטיס וברונכיטיס. הוא הצטער שזה הגיע למצב הזה.

עכשו, אני בבית למשך ארבעה ימים.

נוטל כדורים 1000 מ"ג כל אחד.

משתדל לנוח ולישון (לשמחתו של אלפונסו שאני בבית).

Don't push me to the limits.

https://www.youtube.com/watch?v=S29GrVANbHM

************

חודש מודעות למחלת סרטן הערמונית מתחיל.

סרטן הערמונית הוא הסרטן השלישי בשכיחותו בישראל ואחד מתוך תשעה גברים יחלה בו. אם שמתם לב פתאום שכל הגברים מגדלים שפם, זה משום שכך הוחלט להעלות את המודעות למחלה ואת חודש נובמבר, שנקבע כחודש המודעות, הפך להיקרא מובמבר.

בחודש נובמבר בכל שנה נדמה שכולם מגדלים שפם, מתברר שהדבר אינו מקרי, אלא חלק מהזדהות עם עמותת "מובמבר" העולמית שעוסקת בהעלאת המודעות לבריאות הגבר בכלל ולסרטן הערמונית בפרט. משמעות השם מובמבר הוא שילוב של המילים מוסטאש (שפם) ונובמבר. טל שמואלי וחנוך מליס, שני גברים שבקיאים ומתעסקים עם נושא בריאות הגבר וסרטן הערמונית, מעידים שהמודעות בקרב הישראלים לתחום עלתה בשנים האחרונות, בזכות הפעילויות ששניהם מקדמים.

"הקמפיין המשופם התחיל בשנת 1999 באוסטרליה, מתוך מטרה לעורר מודעות לבריאות הגבר", מספר טל שמואלי שהביא את פעילות מובמבר לארץ. "חיפשו דרך להראות העצמה גברית, והאוסטרלים החליטו ללכת על יוזמה של גידול שפמים במשך חודש בשנה, שדרכה יאספו תרומות שיעזרו להם להעלות את המודעות לבריאות הגבר, ובכלל זה לסרטן הערמונית. עם הזמן, הסיפור התפתח וגדל, וכיום הוא נפוץ ברוב המדינות דוברות האנגלית".

 

שמואלי, שטייל ברחבי העולם בצעירותו, שמע על יוזמה מבורכת זו, "מיד התחברתי מאוד לרעיון והחלטתי 'לגייר' את הקמפיין ולהביא אותו לארץ." לפני שלוש שנים החל לראשונה להפיץ את בשורת השפמים בקרב חבריו הקרובים, בפעילות מצומצמת ופרטית. "אלא שאז פגשתי את ים רגב, סמנכ"ל בחברת סטארט אפ שהריץ את הקמפיין עם חבריו והחלטנו לשלב כוחות ולהתחבר לעמותת מובמבר העולמית. התחלנו לפעול להגברת הפעילות ברשתות החברתיות והמיזם החל לצבור תאוצה".

 

טל וחבריו עקבו אחרי תגובות הציבור, שהגיב בחשדנות, "בימים הראשונים הרגשנו שאנחנו לבד בפעילות הזאת אבל תוך שבועיים כבר התחלנו להרגיש את הבאזז שנוצר. מוסדות השכלה גבוהה הביעו עניין בפרויקט, אנשים רבים גידלו שפמים. אמנם לא גייסנו תרומות רבות אבל ההצלחה הייתה מעבר לציפיות, ומאז ועד היום אנחנו יודעים למקסם את החודש הזה לגיוס תרומות למען בריאות הגבר בכלל ולמען סרטן הערמונית בפרט. התרומות משמשות את העמותה לעריכת מחקרים ולרכישת מכשור רפואי".

שמואלי לא לבד במאמץ להעלאת המודעות, חנוך מליס, יושב ראש לשעבר של עמותת "חיים עם סרטן הערמונית", פועל בשנים האחרונות למען גברים החולים במחלה. "כולם יודעים שהשכיחות לסרטן השד, למשל, היא אחת מתשע נשים, אנשים לא מדברים על סרטן מקביל, שבשכיחותו פוגע באחד מתשעה, והוא סרטן הערמונית".

 

חנוך מספר כי "חולים רבים מתביישים לחשוף את מחלתם, הנחשבת בחברה כפוגעת בגבריות. מפחדים שזה יפגע בתדמיתם, ולכן כל הידע בנושא, להתמודדות עם המחלה ולחיים לצידה, עשוי להיות מעורפל עבור רבים".

 

חנוך מליס, בן 70, חלה לפני כעשור בעצמו בסרטן הערמונית. "מצאו אצלי את המחלה לגמרי המקרה. כששאלתי בזמנו את רופא המשפחה למה לא שלח אותי לבדיקה, הוא ענה לי שהוא פשוט לא היה מודע לזה. לי כחולה לא היה עם מי לדבר על הסרטן שלי, אנשים התרחקו ממני- כאילו זה מדבק. אז לא ידעו שהנפיצות זהה לסרטן השד וראו בזה מחלה נדירה".

 

כשהחלים, הקים יחד עם מס' חולים נוספים את "חיים עם סרטן הערמונית", בעקבות זיהוי מצבי המצוקה ומתוך רצון לעזור לאחרים. הם דאגו, ודואגים עד היום, לספק מידע והדרכה על הטיפולים השונים, לקיים רשת תמיכה לחולים ולבני משפחותיהם, לקיים מפגשים, ימי עיון וקבוצות תמיכה, וכמובן, להגביר את המודעות למחלה.

 

"חשוב לי שאנשים ידעו שאפשר להתמודד עם המחלה הזאת ושאפשר לחיות איתה, אם תופסים אותה בזמן. לכן, אני עמל על מתן בית חם לחולים, להפגשתם עם חולים שהחלימו, שידעו שיש חיים אחרי, וגם במהלך. חשוב לי לשנות את גישתם של האנשים בנושא. אני מאד מזדהה עם החולים וחששותיהם ומשתדל בתפקידי להפיג אותם. שיראו אותי, למשל, שאני חי ללא תופעות לוואי, שחזרתי לחיי במלוא המרץ, וישאבו מכאן כוחות".

 

• סרטן הערמונית הוא הסרטן השלישי בשכיחותו בישראל. בקבוצת הסיכון נמצאים גברים מעל גיל 50 וכאלה שקרוב משפחתם מדרגה ראשונה, כמו אב או אח, חלה לפני גיל 70. גם תזונה לקויה, שתיית אלכוהול ועישון חשודים כמגבירי שכיחות, ונמצא קשר גם בין השמנת יתר לעלייה בסיכון לחזרת המחלה.