מי בכלל קבע מה זה להיות בנורמה?
אני לא יכול להבטיח לך את כל העולם, אבל אני יכול להבטיח לך שאתה כל העולם בשבילי.
אני לא יכול להבטיח לך שלא יהיו משברים בדרך, אבל אני יכול להבטיח לך שאני אהיה שם לצידך בכל רגע.
אני לא יכול להבטיח שאוכל לתת לך כל מה שתרצה, אבל אני יכול להבטיח לך שאני אתן לך את כל מה שיש לי, שאני אלחם בכל יום בשביל שהחיוך שלך לא יירד מהפנים.
אני לא יכול להבטיח לך מתנות יקרות וארוחות במסעדות יוקרה, אבל אני יכול להבטיח שבכל יום אעשה הכל להפתיע אותך, לתת לך רגעים קטנים של אושר ששווים המון.
אני לא יודע מה יביא איתו העתיד, אבל אני יודע שאני רוצה שתהיה איתי כל הזמן, שאני רוצה לצאת איתך למסע הכי ארוך שאפשר. שאני רוצה להתעורר לצידך בכל בוקר אחרי שחיבקתי אותך במשך כל הלילה.
אני לא יכול להבטיח להיות איזו דמות מושלמת של גבר מסרט שובר קופות, אבל אני יכול להבטיח להיות הגבר הכי טוב שאני יכול להיות בשבילך, שתביט בי ותדע שאתה יכול לסמוך עליי, שלא משנה מה אני תמיד אהיה פה בשבילך.
אני יכול להבטיח לתת לך את הלב שלי בכל יום שעובר, לאהוב ולשמור עלייך, לעשות כל מה שאני יכול בשביל להפוך אותך לאיש הכי מאושר שיש.
******************
דיי נמאס לי!!!!!!
נמאס לי מהסגר הדפוק הזה. אני בן 52 (עוד מעט), זה גיל כזה שאני אמור לצאת, לטייל, לראות פרצופים חדשים, להשכיח מחשבות מיותרות ולהיות אופטימית יותר. אבל הסגר הזה לא מועיל. הוא גורם לי לשבת מול המחשב והטלפון באתרי הכרויות, בפייסבוק, באינסטגרם וגורם לי להתבאס יותר. זה גיל כזה, שהנפש שלי עדיין צעירה, ואני מרגיש איך אני מזדקן מעת לעת, איך הבאסה עולה על השמחה.
אז........
אל תגידו לי תעשה דברים שאתה אוהב, כי זה דיי נמאס וזה ממלא אולי שעה שעתיים ביום.
אל תגידו לי שהאושר שלי לא תלוי באף אחד, כי מסתבר שהוא כן. הוא תלוי בשאיפות, בהגשמת החלומות, באהבה, בעתיד. כל מי שקורא את הפוסטים שלי יודע שאני כותב הכי אותנטי וטבעי, וזה מה שאני מרגיש כרגע.
יכול להיות שבפעם אחרת אני ארגיש אחרת ואני אכתוב בהתאם פוסט אחר.
*********************
*********************
נורמה יורדת מפסגת ההר. היא לא יכולה להישאר שם יותר. היא קוראת וצועקת ואין מענה.
נורמה לא ידעה שהיא תרגיש ככה, לא ידעה שהיא תצטרך ללכת בדרך שונה. אולי הייתה מתאמצת לעשות אחרת אם הייתה יודעת מראש.
נורמה מדברת עם אלוהים, או עם האוקיינוס. מי שהכי זמין לה באותו רגע. מבקשת נחמה במקומות הכי גדולים ואז חוזרת הביתה וגומרת עוד בקבוק יין לבן חצי יבש. מסתכלת עליו בגיחוך וחושבת שהיין הזה הוא כמו החיים שלה.
נורמה מנסה להתנהג נורמלי. היא מתלבשת כמו כולן, כדי שאולי לא ישימו לב איך היא מדברת, או על מה היא חושבת, או למבט שלה שבורח לתוך נשמות אחרות ולא יוצא.
פעם דיבר איתה תמהוני בחוף, שאל אם היא הייתה רוצה להתחיל הכל מהתחלה. היא כמעט התפתתה להגיד לו שכן. שהיא רוצה לשכוח הכל ולהתחיל מחדש.
אבל היא לא יכלה לבחור למחוק את כל הזיכרונות, את כל האהבות, את כל המחשבות ואת כל השריטות שעברה בדרך.
היא רוצה להרגיש אחרת, זה ברור. אבל לא במחיר של לא להיות נורמה.
אחרי הכל, מי בכלל קבע מה זה להיות בנורמה?
תגובות