אבל...........

 בוקר..........

כל כך רציתי להמשיך לישון, לשכב אפילו ער במיטה, העייפות עוד ממשמרת לילה מלפני יומיים עדיין משתקת אותי (כן...כן....) אבל.......... הייתי חייב לקום. להספיק לעשות דברים רגע לפני יציאה לעוד משמרת, גם אלפונסו חתול שלי רצה לאכול.

בכל אדם עולם נסתר.

לא תמיד נראה לעין, לראות אותו לא תמיד אפשר.

לפעמים ניתן להבחין בוא בחיוך ביישן,

בסיבוב ראשון בניצוץ בעין.

לפעמים הוא על הגב , כך שקשה להמשיך ממנו הלאה. לפעמים בחלומות המחר,

יתכן שהוא בעבר.

אבל........

לכל אדם עולם נסתר.

רוב האנשים לא ראויים אותו להכיר.

ישנם שגם לא ירצו. אך,

אלו שיחקרו ויישארו בכדי להבחין במעט ממנו,

הם האנשים שאיתם אתם תישארו.

אותו עולם נשאר תמיד והוא זה יעבור איתנו מים לים מגבעה לגבעה,

ממדבר למדבר

אך.......

הוא תמיד יישאר נסתר.

*****************

אני זוכר שבשנים הראשונות אחרי שסיימתי תיכון, הייתי עדיין תקוע בעבר. רציתי להשתחרר מהתדמית שנוצרה לי. לכל מקום שהלכתי - התאכזבתי כשקראו לי שקט. רציתי להיות בדיוק ההפך ממה שהייתי. יותר מזה - רציתי להוכיח לאלה שלמדו איתי שאני לא אותו אחד שלא התייחסו אליו. מן הסתם זה לא עזר לי. לקח לי זמן להבין שגם אם אני רוצה להשתנות, הדרך הכי טובה לעשות את זה היא להשלים עם עצמי ולא להילחם במה שאני (או הסביבה שלי) מחשיב כחיסרון. תמיד שנאתי את העבר שלי. שנאתי לראות את עצמי שר בקלטות מהילדות, שנאתי את איך שנראיתי, את איך שהתנהגתי, את הזכרונות שלי מהילדות. אבל נחשו מה? אני עדיין נראה אותו דבר (פשוטו כמשמעו, אנשים עדיין מתבלבלים וחושבים שאני עדיין בן 16...). יש לי אותם גינונים, אותן פנים. זה קשה להשלים עם עצמי, אבל לצערי (או לשמחתי) אני לא יכול להיות מישהוא אחר. זה מה שניתן לי כשנולדתי. ורוב הסיכויים שאם הייתי נולד וגדל במקום אחר, החשיבה שלי על עצמי הייתה לגמרי שונה. הלוואי שאשתחרר מהשנאה העצמית, ואפסיק לחקות את המסרים שניתנו לי פעם.