אבל ברצינות מספיק

מאז ש"חמישים גוונים של שחרור" יצא לקולנוע אני נתקל כל יום בכמה בנות שמעלות צילום מהסרט (וזה תמיד מאותה סצינה של חתונה יא מקוריות רצח. וזה גם תמיד עם פלאש) לסטורי, וזה כואב לי בלב.

אני מתאר לעצמי איזה פאקינג זין זה לכל האנשים שהולכים לסרט הזה כדי באמת להנות ממנו, ואז באות כמה בנות ודופקות פלאשים בכל האולם כדי לצלם את הרגליים שלהן על המשענת של המושב שלפניהן ואת הנאצ׳וס שלהן.

זה תמיד מכעיס אותי ממש, אבל אני מיד מרגיע את עצמי בטענה שזה רק הסרט הזה ולאף אחד לא באמת אכפת, כי כולן גם ככה הולכות לראות את זה רק בשביל הסקס, והבנים ששם באו עם חברות שלהם בשביל הסקס הקינקי של אחרי

***********************

ברכותיי!

סיימת את יום העבודה המייגע הזה וירדת מהאוטובוס בתחנה הקרובה לביתך.

באוזניות- אתה שם את השיר הזה שתקוע לך בראש כל היום. ינעל דינק, כמה חיכית לשמוע אותו כבר. אתה מתחיל את ההליכה הקצרצרה לביתך, כאשר לפתע- אתה נתקל בו. האויב הישן שלך. הצומת. זו עם הרמזור האדום הארוך. "לא..." אתה חושב לעצמך- "זה לא קורה לי עכשיו". אתה מחכה. ומחכה. ומחכה. ומחכה עוד קצת. כלום....... הרמזור אדום. אתה נותן מבט מסביב על קומץ האנשים שהתאסף לחצות- כולם חסרי תקווה.

אבודים.

מסתכלים לכל כיוון.. רק כדי לנסות לקבל תשובות. בין האספסוף- אתה רואה אותה.

הבחורה הנמוכה שאתה רואה כמעט כל יום פה. כן נו, זאת שצובעת את השיער לאדום ויש לה הרחבות באוזניים, ושנינו יודעים שאתה אוהב בחורות עם שיער אדום והרחבות באוזניים.

בכל מקרה, אז גם היא שם, והופה- המבטים שלכם מצטלבים. ואז אתה רואה משהו בעיניים שלה... המבט שלה- הוא אומר משהו. הוא אומר "תציל אותי. תציל אותי מהרמזור הנוראי הזה". ואז אתה רואה שכולם מסתכלים עליך ככה. כולם רוצים שתנהיג אותם. שתעביר אותם את הצומת הזו אל חוף המבטחים. או לבתים שלהם כאילו, לא יודע. אתה מחליט לקחת את היוזמה. "אני מעביר פה את כולם" אתה אומר לעצמך. אתה תהיה הגיבור של כולם. לא הגיבור שהם צריכים, אלא הגיבור שמגיע להם. כמו בסרט ההוא של באטמן.

לא, לא הבאטמן עם ג'ורג' קלוני. הזה מהטרילוגיה עם כריסטיאן בייל. כן כן, הסרט השני. זה עם הג'וקר. איזו טריולגיה מצויינת, ינעל דינק. בכל מקרה, בחזרה לנושא- אתה מסתכל על כולם ומסמן להם עם הראש "תתכוננו". אתה מסתכל שמאלה. ימינה. שמאלה שוב- וימינה שוב. ועוד פעם ליתר בטחון.

ריק.

עכשיו זה הזמן. אתה מתחיל בחציה....... ופתאום!!!

הרמזור מתחלף לירוק. אף אחד לא צריך אותך. כולם מסתכלים עליך בזלזול. מבטים של "איזה אפס", או "שב שב בשקט יחנון" ננעצים בך מכל כיוון. הבחורה עם השיער האדום וההרחבות? לא שמה עליך. "יש לי חבר" היא אומרת בזמן שהיא חולפת על פניך. לא שאלת אפילו. אתה מוריד את הראש מהבושה, ופתאום נופל לך המטבע. אף אחד לא הסתכל עליך שם כי הם רצו שתציל אותם- כולם הסתכלו עליך כי עמדת שם שלוש דקות ולא הפסקת לנעוץ בכולם מבטים. וגם הרוכסן במכנסיים שלך היה פתוח. יא מוזר. ותכלס הרמזור הזה לא כזה ארוך יא בכיין. תתבגר כבר.

**לקהל הנשי- דמיינו שהבחורה הזאת עם השיער האדום וההרחבות היא איזה גבר גבוה או משהו. או שלא, כי אז זה לא יהיה כזה מושך בעיניכן אם אתן תהיו המושיעות שלו. או שכן? אני לא יודע. אני לא מבין אתכן.

**********************

אוקיי, די.

מישהו צריך להרים את הכפפה ולהסביר לכל האמהות שיש דברים שפשוט לא שולחים לילדים בווטסאפ. כאילו, מה אמא?

אני לא יודע באיזה מן קשר מוזר כל אחד פה נמצא עם אמא שלו, אבל אני לגמרי לא בסדר עם הצירוף אימוג׳ים הזה. זה נראה כאילו שהיא רוצה שנפסיק להיות רק ידידים, ובא לה שניקח את הקשר שלנו הלאה. וכאילו........ אמא- מספיק. את יודעת שאני לא הולך עם מבוגרות.

את ההודעה אגב, קיבלתי ממנה אחרי שהיא שלחה לי ציור שהיא ציירה, ועניתי לה "יפה מאוד" בערך חמש שעות אחרי שראיתי כבר את ההודעה- מה שמראה שלאמא שלי יש כנראה סטנדרטים ממש נמוכים.

ואני חרא של בן. סליחה על הכל אמא.....

אבל ברצינות מספיק, אני לא רוצה אותך ככה