זה אני

בתאריך 7 בנובמבר 2015 היה הפרק הראשון שלי בבלוג. 6 וחצי שנים שאני מנהל בלוג.............. וואחדה חתיכת זמן............ היו ימים שכתבתי כל יום והיו ימים שלא כתבתי הרבה זמן. הבלוג שלי ליווה אותי בתקופת טיפולי ההקרנות כשכתבתי כל יום, כמעט, באותה תקופה שהייתי לבד לבד בין הטיפולים. היו ימים שהרגשתי שלא הגעתי בפרקים שלי לאף אחד ואחת מהקוראים. החלטתי לפתוח את הלב בפניכם, את המחשבות ולתת לכם להיכנס. ההחלטה לא הייתה קלה בכלל. היו אנשים שהתרחקו ממני בגלל האובר חשיפה שלא ידעו איך להתמודד עם זה. ובכל זאת אני חושף את היומן האישי שלי. יהיה פה כיף ומצחיק וקצת בלבלות ולפעמים אפילו עצוב ושוב כיף ומצחיק. זה ידבר אלייך ולדוד שלך המוזר. הכתיבה בבלוג שלי כל פעם חשפה את עצמי לעצמי קודם כל. הבנתי הרבה מאוד דברים על עצמי מתוך קריאה של הדברים. מה עליי לעשות ומה לא לעשות. עם מה להתמודד ועם מה לא להתמודד. ממי להתרחק ועל מי לשמור טוב טוב בקרבתי. מי חבר ומי לא (חברים יש רק באגד ובדן וגם שם זה בספק). האם זה הולך להיות פרק סיום של הבלוג שלי? ממש לא !!!!! אני אמשיך לכתוב בבלוג שלי. זהו אולי פרק סיום לשנה הזאת. האם אנ

גם אני התקררתי. אני בבית משלשום בלילה, עם נזלת, כאבי ראש, שיעולים יבשים. וכן......... הכנסתי את עצמי לבידוד. שונא את המצב הזה. לא יכול לבלוע כדורים מקבוצת אקמול (הנה עשיתי פרסומת סמויה) כי אני רגיש אליהם כמו לפנצילין. משתמש באופטלגין, במקום. אמא שלי החליטה שאני חולה מדומה ואני עושה את זה בכוונה על מנת לא ללכת לעבודה. נו, באמת.......... שהרי אני נדבקתי ממך או מאחד חברי הצוות. מבחינתה ש......... אני אמות בעבודה בריא או חולה. טלפון אחד מאתמול בצהריים (בשעה 13:00) לא היה. וזו אמא בישראל. ************** מה זה בשבילי חברה אמיתית? חברה אמיתית בשבילי זו החברה הכי טובה שלך,חברה בשבילי זו להסתכל אחת לשנייה בעיניים וישר להבין אחת את השנייה,חברה אמיתית תעשה הכל בשבילך בלי אינטרסים,חברה אמיתית זו אחת שתקשיב לך ותסייע לך עשרים וארבע שעות ביממה,חברה אמיתית זו אחת שלא תגיד לך שאת חופרת אלא תחפור יחד איתך,חברה אמיתית זו אחת שתבכה יחד איתך כשרע לך,חברה אמיתית זו אחת שתהיה איתך גם כשרע לך וגם כשטוב לך ,חברה אמיתית זו אחת שתקבל אותך בלי לשפוט אותך,חברה אמיתית תמיד תדבר איתך על בנים ותנסה להכיר לך מישהו ות

I can read your mind and I know your story I see what you're going through, yeah It's an uphill climb, and I'm feeling sorry But I know it will come to you, yeah Don't surrender 'cause you can win In this thing called love When you want it the most, there's no easy way out When you're ready to go and your heart's left in doubt Don't give up on your faith Love comes to those who believe it And that's the way it is When you question me for a simple answer I don't know what to say, no But it's plain to see, if you stick together You're gonna find a way, yeah Don't surrender 'cause you can win In this thing called love When you want it the most, there's no easy way out When you're ready to go and your heart's left in doubt Don't give up on your faith Love comes to those who believe it And that's the way it is That's the way it is When life is empty with no tomorrow And loneliness starts to call (lonel

גשום שם בחוץ. אני צפון בבית יחד עם צ'וצ'ו. כבר מאתמול לא יצאתי מהבית למעט היום בבוקר כשצ'וצ'ו רצה לעשות סיבוב בחצר וחזרנו מהר מאוד הביתה בגלל מזג האוויר והרוח הנוראית שבחוץ. גם ככה צ'וצ'ו עם דלקת בעין שמסרב בתוקף שאשים לו טיפות עיניים ולאכול את האנטיביוטיקה שהוטרינר שלו נתן לו. כשהוא חוזר למיטה לישון אני משתדל לכסות אותו מעל הראש שיהיה לו חם וסוגר כל חלון אפשרי שלא תהיה רוח פרצים. אם לא די בזה שצ'וצ'ו לא מרגיש טוב אזי גם אמי לא הרגישה טובה בימים האחרונים, דלקת בדרכי השתן. אצנו רצנו לעשות בדיקות דם ושתן והתברר שיש לה חיידק בדרכי השתן. הרופאה שלנו נתנה לה אנטיביוטיקה (זינאט 500 מ"ג).  פה אבהיר משהו: אמי סובלת שנים מהטחורים ועשתה כבר פעמיים ניתוחי טחורים בחייה. והיא נאלצת לקחת יום כן יום לא כפית של תפזורת שאמורה לעזור לה ביציאות בליווי של שזיפים שחורים אחרי שהושרו במים. בימים טובים, היא מצליחה להתרוקן ובימים הגרועים היא מתרוקנת בליווי של דימומים. מאז שהיא התחילה ליטול את האנטיביוטיקה היא סבלה מאוד מכך. כשהשיא היה ביום שבת האחרונה כשהדימום החריף לה מאוד

כשברחתי מהדירה הקודמת ידעתי שבעל הדירה עשה הכל בכדי להעיף אותי........ קראתם נכון !!!!! להעיף אותי. כי הוא רצה לשפץ את הדירה המחולקת בצורה לא חוקית. הוא העיף את שתי הדיירות בשתי הדירות האחרות ואחר כך הוא העיף אותי. וגם בנוסף לכל איים שינקר לי את העיניים.  לא משנה שכבר עברו כמעט חודשיים והדירות עומדות ריקות מדיירים ורק לאחרונה התחיל לשפץ את הדירה שגרתי בה.  הוא הבין טוב מאוד ש........ הוא לא יכול להשכיר את הדירות ללא שיפוץ יסודי, ללא מטבח בכל אחת מהדירות, מזגנים שעובדים, ניאגרות שפועלות. הוא רוצה לנקר לי את העיניים???!!!! בבקשה. לא לפני שאני אפגע לו בכיס ובשם שלו, טוב טוב. יש אלוהים בשמיים. ************* לפני מספר ימים גיליתי שאחת מחברותי שלמדו איתי בתיכון הסירה את החברות בינינו בפייסבוק בגלל פוסט שלי שגובל בגזענות, שובניזים, לטענתה. ובכן, אני מבקש להבהיר כאן: 1. גם לי יש דעות משלי. אני לא מתיימר לחשוב כמו כולם וגם לא רוצה. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית וטוב שכך. אפשר להסכים שלא להסכים. 2. כל מי שנמצא בחברים.ות שלי אני מכבד ואוהב כל אחד ואחת באשר הוא והיא. 3. אי אפשר להאשים אותי בגזענות, ש

לא כתבתי בימים האחרונים לא בגלל שלא היה לי מה להגיד..... פשוט לא יצא לי לשבת לכתוב....... הנה אני יושב שוב וכותב. לא שאני מצפה שיקראו את מה שאני כותב (כמו תמיד). אני כותב לעצמי. מי שרוצה לקרוא מוזמן לקרוא. מי לא שלא רוצה לקרוא גם בסדר. ******** אני מודע לעובדה כשאני כועס אז אני כועס. פותח את סכר פי ויורה את מה שאני חושב ומרגיש מבלי לחשבן ולו לשנייה אחת. מוציא את כל הבת ימיות שבי. בגלל זה אני מודע לכך שאני שורף גשרים וקשרים. מצד שני, אני לא חושב שאני לשמור על קשרים עם אנשים שפגעו שוב ושוב באמון שלי. כשנתתי את כל הנשמה שלי עבורם. וברגע הראשון הם תקעו לי סכין בגב, כל פעם מחדש. וזה די נמאס.  ממש נמאס. מעניין מאוד: כל אלה שתקעו לי סכין בגב כל החברים המשותפים עוזבים אותם ומנתקים איתם קשר. כל החברים המשותפים אומרים בגלוי שהם לא מוכנים לשמור איתם על קשר רק איתי. במיוחד, אחרי שהפכו את עורם. אני לא מתכוון להשתנות בכלל.  אני לא מתכוון לשמור את הדברים שיש לי לאמר אותם בבטן, כמו פעם. במיוחד, מאז שזכיתי בחיים בפעם השנייה. במיוחד שהקב"ה עדיין לא רוצה אותי לצידו. זה אני !!!!  TAKE IT OR LEAVE IT.

תקשיבו........ יש לי הרגשה שמשהו כאן לגמרי התפספס....... ********** פניתי לדרך החדשה. לא מתכוון להסתכל לאחור. די. הגיע הזמן להמשיך הלאה. לא עם אנשים שעושים לי רע ומניפולציות רגשיות.  אני נשאר עם אנשים שרק עושים לי טוב. מתחבר לאנשים שעושים לי רק טוב. כשלאותם אנשים שעשו עלי מניפולציות יהיה רע שלא יצרו איתי קשר כשלהם יהיה רע. בכלל. כי אני לא מתכוון לעזור להם. לא צריך להיות רחום וחנון עם כיפה על הראש. I belive in angels. ********** אני מאמין בי. רק בי אני מאמין. כשאצטרך להיות חוצפן אהיה חוצפן. לא דורכים עליי. לא משפילים אותי. מניפולציות לא בבית ספרי. יש לי את התעוזה!!!!! יש לי את האומץ!!!!! ************ יש לי כבוד לכל אדם ואדם באשר הוא. כל אחד ואחת מאיתנו חושב אחרת וזה זכותינו הבסיסית. שאם היינו חושבים אותו דבר מרגישים אותו דבר העולם שלנו היה משעמם מאוד. כל אחד ואחת מאיתנו יכול ללמוד מהשני שהרי עברנו הרבה בחיים הפרטיים. אין מקום לכפות עלינו את עצמנו ואת דעותינו על האחרים.

בתי מלון עוד לא נפתחו, אין תאריך יעד לפתיחה, עדיין אין להם הזמנות וכבר מחפשים עובדים. באמא שלכם............ איך אתם מצפים שאנשים יבואו לעבוד אצלכם? יעזבו את מקום העבודה שלהם בכדי שאולי תספקו להם עבודה. מה נסגר איתכם? ועוד אתם מתיימרים להיות מלונות בוטיק. לא פתחתם? אין לכם עוד הזמנות? שבו בשקט. ברגע שיהיה לכם תאריך יעד סופי לפתיחה תחפשו עובדים.  אתם כנראה לא שמים לב בקורות חיים שלי שאני בן 52 עוד מעט בן 53 לא אסכן את עצמי, שהרי יש לי הוצאות. אני בעל וותק של 30 שנה בתחום המלונאות: עברתי בחיים שלי הרבה מאוד וקשה לי להאמין לכם. אני לא אשב בבית עד מתי שתואילו לפתוח. גם ככה אני מחפש עבודה חלופית שאני אוכל להתחיל לעבוד בעוד שבוע עשרה ימים. לא יכול להסתמך על כך שאולי, אבל אולי, בעוד שבוע תפתחו. אתם לא מסוגלים להבטיח לי עבודה? אל תפנו אליי. מלון "קראון פלאזה סיטי סנטר" דיברו איתי לפני שבוע ועד היום לא טרחו לחזור אליי. מלון A23 לא יכולים לספק לי עבודה בגלל שאין להם תפוסות בגלל זה לא יכולים להתחייב. אז בשביל מה אתם מחפשים עובדים? עוד מלון בוטיק ביפו שמתיימר להיפתח אבל לא יכולים להתחייב

לצ'וצ'ו מפריע הרשת נגד יתושים וג'וקים. כל פעם שורט אותה בציפורנים שלו בכדי לצאת החוצה. יש סורגים אך הוא מצליח לעבור אותם רק בכדי לצאת לגינה. אתמול כשיצאתי לביקור אצל אמא שלי הוא הצליח לייצור חור ברשת שדרכו הוא יצא. בדיעבד, נודע לי כי השכן שלי התקשר אליי להגיד לי למה צ'וצ'ו בחוץ ואני לא בבית. הלב נפל לי לתחתונים. לא יודע איך הגעתי לבית והוא רץ לעברי. רק כשנכנסתי לבית ראיתי שהוא ייצר חור ברשת על מנת לצאת החוצה. הוא היה בגינה במשך שעתיים וחצי לא קשור. במזל הוא לא יצא לרחוב ולכביש. נגמלה ההחלטה שבבוקר אני חייב לצאת לחנות טמבור הקרובה ולקנות רשת מברזל. השכן שלי הבטיח לי שיעזור לי להרכיב אותה בערב. כמובן שהדבר הראשון כשהגעתי לבית היה לבדוק את צ'וצ'ו שהכל בסדר איתו ושהוא לא נפגע בצורה כזאת או אחרת. הוא היה בלחץ רק. הכל בסדר איתו. כשהלכנו לישון סגרתי את הוטרינה על מנת שלא ייצא החוצה. בהתחלה זה שיגע אותו ואחר כך נרגע. בבוקר מיהרתי לצאת לחנות טמבור לקנות את הרשת. וכשחזרתי הביתה מצאתי אותו שוב בחוץ כי הוא מצא פירצה בחריץ שהשארתי לאחר שסגרתי את רוב הוטרינה ויצא לחצר אחר

יושב בבית ולא מצליח להבין........ או......... שאני דפוק  או....... שהחברה שלנו נהייתה דפוקה. כל אחד.ת אוכל.ת את השני.ה כאילו אין מחר. החפצת גברים ונשים בלי שום אבחנה. אין סבלנות וסובלנות אחד כלפי השני. מגיעים למלון להתארח בסופשבוע ומתנהגים בגסות כלפיי הצוות שמשרת אותו כאילו הוא קנה אותו. רציחות, גניבות על ימין ושמאל. אנשים מפחדים להעיר על משהו למי שהוא / שהיא. *************** הבטיחו שב - 1 בנובמבר ייפתחו השמיים לתיירות נכנסת. עבר כבר שבוע מאז ואין תיירות נכנסת. מצב התחלואה באירופה מנגיף הקורונה רק עולה ועולה. אז, הבטיחו. לאור המצב הנוכחי, מנכ"לי מלונות מחפשים מאיפה לקצץ ולקצץ. הם מגיעים לרמה כזאת שמפטרים את חברת האבטחה של המלון ומשאירים את המלון שהם ממונים עליהם ללא שום גורם אבטחה. ובעצם כך הם מפקירים את האורחים, את העובדים ואת המלון שלהם. מנכ"לים ומנכ"ליות יקרים, אל תתפלאו שיום אחד תיוותרו לבד במערכה ללא עובדים באף מחלקה. שלא לדבר על אורחים. רק אתם במלונות. אין מצב להשאיר עסק כמו בית מלון ללא שום אבטחה כמו שלא משאירים משרד ממשלתי ללא אבטחה.  מוגש כחומר למחשבה!!!!! *****

יום שישי היום, אתם.ן יודעים.ות........ רגע לפני ששבת נכנסת........... ניצלתי את הבוקר לשטיפת הבית באופן יסודי. עכשו............ הגיע הזמן למנוחת הלוחם. בגלל שהיום זה ראש חודש כסלו -  כיס וגם לב - הדלקתי נר נשמה לעילוי נשמתו של אבי ז"ל, הרגשתי דחף בלתי מוסבר. רגע לפני כניסת שבת גם אדליק נרות שבת. ************ אתמול מרוב שהייתי עייף, גופנית ונפשית, לא רציתי לעשות כלום...... למעט מכונת כביסה ולאחר מכן גיהוץ. בין ובין הלכתי לטיפול פדיקור לרגליים ולהוצאת ציפורן חודרנית ברגל ימין. שכחתי כמה זה מהנה לאחר הטיפול. לאחר שטיפת הבית ומקלחת קצרה מרחתי קרם רגליים. הגיע הזמן לטפל בעצמי, לא??!!!  וחוץ מזה, למה שאני צריך לחשבן לאחרים בנושא הבריאות שלי, הנפשית והגופנית?? ************** צ'וצ'ו אפילו מתענג מזה שאני בבית. מגיע לו להנאות שאבא / חבר שלו בבית. העיקר הפינוקי והעיקר השלוות נפש שלו. מצידו............. שאבא יישאר כל היום וכל יום בבית.

תכלס....... ************** אפשר לשנות מחשבות. אפשר להחליף מחשבה רעה במחשבה טובה. אפשר לעשות אלכימיה ברגשות, ולשנות רגש מסויים לרגש אחר ברגע. כשאדם מפחד או דואג הוא חושב מחשבות ומדמיין סיטואציות שליליות שהוא יוצר בדימיונו. המחשבות מתפתחות ורגש נוצר בגופו. הרגש נועל את האדם בהבנה שהפחד שלו הוא אמיתי. הוא חושב רע, ומרגיש תדר לא נעים בכל גופו. האדם מתרכז בעצמו. הוא חושב. הוא מרגיש. הוא מפחד. אך ברגע שהאדם יבין שהוא אינו קורבן של הפחד ושהוא יכול לשנות את מצבו ברגע, הוא יכול לקחת את המושכות ולהחליף מחשבה רעה בטובה, להחליף רגש של פחד בהתרגשות. פחד והתרגשות מרגישים אותו הדבר כשעוברים בגופינו הדבר ששולט בדרך שבה הרגש הזה מתקבל זה המחשבה. המחשבה קובעת את השקפת עולמו של האדם. ברגע שאדם יבין שהוא משנה עולמות, הוא לא יפחד. הוא יעזוב את הפחד השיקרי ויהיה בשמחה ובאמת. השקר משתנה כל הזמן,כמו כן הרגשות והמחשבות שלנו. האמת היא אין סופית וניצחית, האמת לא משתנה. אם אנחנו יכולים לשנות פחד ברגע, זה סותר את קיומו של הפחד כאמיתי. *************** בשבועיים האחרונים אני רואה את האקס המיתולוגי שלי עובר מול המלון

רוני היה בדרכו הביתה בשעות הערב המוקדמות. היה מלא בחששות משום שהיה צריך לעבור בסימטה חשוכה למדי ואף פעם רוני לא ידע מה היה יכול לקרות בזמן שהוא שם. כל פעם שרוני היה מגיע לראשית הסימטה הזאת היה בהתלבטות: האם לעבור ממנה או שלהאריך את הדרך הביתה בעוד חצי שעה וללכת ברחובות המוארות. אמו כל הזמן התריעה בפניו מלעבור בסימטאות חשוכות ולא לדבר עם אנשים זרים. תחושת הבטן שלו עבדה שעות נוספות והתריעה בפניו שלא לעבור בסימטה הזאת הפעם ברמות של אורות אדומות. הוא ראה סרטים בטלוויזיה על תקיפות ועל רציחות דווקא במקומות הלא קובנציונלים בעיר. באותו ערב, נישבה רוח קרירה. רוני הרגיש דחף להגיע מהר הביתה הן בגלל שלא היה לבוש כראוי והן בגלל שהיה קר, יחסית לעונה. רוני נעמד מספר דקות שנראו כמו נצח והעביר את מבטו בין הסימטה להמשך הרחוב המואר............... בסופו של דבר הוא החליט לחצות את הסימטה החשוכה. ************ למחרת היום את חדשות הבוקר פתחה הידיעה שנער בן 13 נאנס, נרצח וגופתו בותרה בשעות הערב סתווי ושהמשטרה פתחה בחקירת המקרה. עוד מקרה אונס שהפעם הסתיים ברצח התווספה לרשימת מקרי האונס. הרשויות, המשטרה גילו אוזל

לא כתבתי יותר משבוע וזה היה חסר לי מאוד......... מצד שני, זה היה טוב בשבילי: שקעתי במחשבות ביני לבין עצמי. חקרתי את עצמי רבות לגבי החיים וההמשך. מצב רוח תוגתי במשהו. **************** אני יודע שאני יכול להיות מנהל!!!!!!! אחרי כמעט 30 שנה בתחום. מה לא ברור כאן? או שפשוט לא בא לכם מנהל שהוא גיי? או שפשוט מטעמי נוחות עדיף לכם שאני סותם לכם חורים? ההחלטות שלי הן לא פחות טובות, הגיוניות ואמוצניוליות כשאני מקבל את ההחלטה. וכן............. אני לא מטומטם!!!! עברתי קילומטראז' בחיים שלי, בפרטיים ובמקצועיים שלי. גם מבין רמזים עבים כדקים. מתי אני רצוי ומתי אני לא רצוי. אם אין לכם את האומץ להגיד לי שאני לא ראוי לכם ואם כן אזי בדרג הכי קטן שיש זו לא הבעיה שלי אלא שלכם. רק אל תז...... לי את השכל בזה שאתם מעדיפים את האמת ואת הישירות בפנים: זה לא עובד עליי. כמו כל בן אנוש נורמלי רוצה להרגיש שאני רצוי, מוערך, שמכבדים אותו ולא להרגיש מצוי. לא רוצה להרגיש שאני איזו בובת וודו.

החלטתי שאני קם בבוקר ועושה שטיפה לבית אחרי ששבוע שלם לא ניקיתי. וטוב שכך........ במהלך עשרה ימים האחרונים קדחתי.....תליתי...... תמונות, קולבים, מראה שהושארה לטובתי מהדיירת הקודמת. (ואתם עם הראש הכחול חשבתם על דברים אחרים כשכתבתי "קדחתי"). עכשו אני מרוצה מעצמי ומהניקיון שלי. לפחות הניקיון לקח לי שעה וחצי, כולל השקיית הגינה בצינור וכולל שטיפת השביל כמו שצריך. צ'וצ'ו הבין שאני שוטף את הבית לפחות היה בגינה עם הרצועה שלו ועם חוט ארוך שיכל להסתובב חופשי, עד אשר אסיים את השטיפה. בדקות של אחרי הוא היה חשדן ולא הבין ומהר מאוד הבין שהבית נקי וזה שלו והוא יכול להסתובב חופשי על הבר. אין כמו בית שטוף ונקי. ללא ספק. *********** צ'וצ'ו בימים חמישי ושישי האחרונים הפיל ל את הלב לתחתונים. הוא כל הזמן רצה לחקור את הגינה והסתובב בחופשיות בה רק שלא נתתי לו לצאת לי מטווח הראייה שלי. ידעתי שישנן כמה פרצות מהחלק החזיתי של הגינה לצאת לרחוב ולכביש. בפעם הראשונה הוא נתן גיחה החוצה והצלחתי לתפוס אותו וזה היה ביום חמישי שעבר. ביום למחרת - יום שישי - בשעות הערב המאוחרות הוא נתן ספרינט החוצ

עברו עשרה ימים מאז מעבר הדירה. יושב במבואה עם הספל קפה השלישי והלפטופ עליי. התאקלמתי. יישן טוב בלילה. וזה אומר הרבה מאוד. גם צ'וצ'ו יישן טוב. יישן בלילה צמוד אליי. למד לא לבקש לצאת בלילה לבחוץ. לפנות בוקר, כן. אתמול היה הגשם הראשון והיה כייף לשמוע אותו יורד על הגגון והאוויר התנקה טוב טוב. הגינה הושקתה בגשם ברכה. נשארו עוד דברים טכניים קטנים לסדר אבל זה עם הזמן. נגמלה ההחלטה אצלי שאני רוצה להישאר בדירה הזאת לטווח ארוך. לא כל שנה לעבור דירה. זה מתיש נורא. **************** השכנה שגרה מעליי אישה מבוגרת שיכולה להיות דודה שלי. מתוך כבוד אני קורא לה "גברת XXXX" יהודיה ממוצא מצרי שגרה עם הבן שלה. היא אמרה לי השבוע שאיזה כייף לה שממש שקט לה מהכיוון שלי: אין צרחות, אין טריקות דלתות, וכו'. גם ככה אני טיפוס שקט. לא מצליח איך אפשר לעשות רעש? **************** מקווה שלא נהפכתי לבורגני. הזדקנתי כן.

אז עברתי דירה....... שוב....... בפעם שנייה בפחות משנה אחת. אם הייתי מספיק חכם אז כמו היום הייתי עושה בדק בית על בעל הדירה הקודמת שלי: כמה הוא שקרן, רודף כסף (למרות שהוא התגאה בזה שיש לו מספיק כסף ושהוא לא צריך כסף) שהרי הוא גר בגני תקווה. לא רוצה אפילו לתקן תקלות בדירה, כמו: דוד שמש שלא עובד בחורף והשוכר שלו, אני הכוונה, יתרחץ במים קפואים בבוקר של יום חורפי בעוד שהוא מתרחץ במים חמים, מזגן שלא מקרר בימי הקיץ החמים, בגלל שחילק את הדירה בצורה לא חוקית את הבית שלו ונאלץ לשבור את הקיר של החלוקה וגם שבר לי את המטבח, שהיה רשום בחוזה שכירות שיש מטבח, ועוד אומר לי בשיא חוצפתו שאני אשתמש במטבח בחלק השני רק בגלל שהייתה לו ביקורת של מחלקת ההנדסה של העירייה. לפחות לדירה שעברתי את בעל הדירה הכרתי. בחור צעיר שגר בצמידות לדירה. דירת גן. השוכרת הקודמת לפחות המליצה לי עליו. אומנם הוא גובה על השכירות ב - 200 ש"ח יותר מהדירה הקודמת שהכול כלול, למעט חשמל. לפחות עשינו תיאום ציפיות. לפחות הכרנו אחד את השני. הבין שאני שוכר רציני. לא ילד. אומנם מגדל חתול סיאמי שהוא שקט ויפה. לפחות יש לי גינה בדירה הזאת וי

"חברים מהעבר" חושבים שנשארתי אותו ישראל שאותו הכרתי. אותו אחד שאפשר לעבוד עליו...... אותו אחד שאפשר להבטיח לו הבטחות חסרות כיסוי..... אותו אחד שאפשר לנצל אותו...... אז יש לי חדשות בשבילכם: שלא !!!!! ממש לא!!!! השתנתי מאז. התבגרתי מאז. אכלתי חרא בגללכם מאז. היום אני יותר דעתן, גאה במי שאני ומה אני, בטוח בעצמי. אני יודע שאני יכול למלא תפקידים בכירים ממה שאתם מציעים לי. לא עוד פקיד זוטר. אם אני יכולתי להקים קבלה במלון שתתפקד כמו שצריך. אם הקמתי במלון אחר עם מנהל קבלה את המחלקה, כולל נוהלים וגיוס עובדים ולנהל אותה ביחד עם מנהל הקבלה ביחד, כשבסופי שבוע ניהול הקבלה וניהול המלון היה עליי ועמדתי בזה בהצלחה רבה מאוד. היה לי SAY. היום אני לא נותן לאף אחד שידרוך עליי, שלא ייחרבן עליי שלא לדבר על להשתין עליי. לא ראיתי אותכם "החברים" בהלוויה של אבא שלי, שלא לדבר בשבעה. אז איך אתם מעיזים להגיד לי שאתם אוהבים אותי??!! אם באמת אהבתם אותי וכיבדתם אותי לא הייתם מוציאים אותי ממקום עבודה אחד שידעתי בו עליות ומורדות כמו בכל מקום עבודה לטובת מקום עבודה אחר לטובת תפקיד זוטר ופחות בהרבה. א

זהו פרק מסכם. בתאריך 9 במאי 2021 חזרתי לענף המלונאות ישר לתפקיד ששאפתי אליו, סגן מנהל קבלה וממלא מקום. מאז נהנתי מהתפקיד למרות המתחים, הלחצים, שעות לא שעות מול המחשב. נהנתי עד אשר......... חלף חתול שחור ביני לבין מנהל הקבלה שהחליט להשעות אותי לעשרה ימים מהעבודה לאחר שהטחתי בו ביקורת קשה מאוד. מבחינתו, הוא ראה בהשעייה סוג של עונש. מהצד שלי, כשהבנתי שכך הוא פועל וכך הוא פוגע לי בפרנסה הוצאתי לו חופשת מחלה על אותם עשרה ימים בכדי שאוכל להרוויח עליה כסף לפחות.  כשחזרתי העניינים לא היו כמו שהיו. מערכת היחסים המקצועית והאישית לא הייתה כמו שהייתה פעם. חוסר האימון צף ועלה לו שוב. הוא נטל ממני את הסמכויות של סגן מנהל קבלה. גם לא היה לי חשק בכלל לעבוד באותה עוצמה, באותה אכפתיות. די סבלתי בכל משמרת ומשמרת שהייתי שם. התחילו קולות בעבוע וחוסר שביעות רצון של עובדים על נושא המשמרות. קולות שהגיעו אליי והבנתי אותם מאוד. שהרי איך אפשר לעבוד 2/3 משמרות בשבוע? המכולת לא מוכנה לתת בהקפה. הבנק דורש כסף בכדי לכסות את ההוצאות ואת ההלוואות שכל אחד ואחת לקחו. אישית התחלתי לפזול החוצה. לחפש אלטרנטיבות אחרות. היית

כשמתחילים משהו חדש, יש התרגשות באוויר,  תחושה שאנו בלתי מנוצחים, תחושה פנימית האומרת לנו, שהפעם – ה-כ-ל יהיה שונה מבעבר! לכל אחד מאיתנו, יש תחום בחייו,  שבו היינו רוצים "להתחיל מחדש", "לפתוח דף נקי" . האם אתם זוכרים את התחושה של היום הראשון בבית הספר?  את הריח של הספרים החדשים, העטיפות הנקיות של המחברות,  הילקוט החדש, הקלמר הצבעוני העמוס בצבעים החדשים?  זוכרים את היום הראשון בעבודה החדשה?  זוכרים גם את פרפורי הבטן? "האם יאהבו ויעריכו אותי?" "האם אני אצליח?" ונשאלת השאלה –  למה קשה לנו להתחיל דברים חדשים או להתחיל מחדש ? כל התחלה חדשה, אם זו עבודה, מערכת יחסים חדשה, שינוי בחשיבה שלנו, רכישת דירה, או אפילו חתונה –  עטופה בהתרגשות גדולה,  אך לעיתים בתוך הרצון שלנו להתחיל במשהו חדש – נחבא גם קושי, המונע מאיתנו להתחיל במשהו החדש, בו אנו חפצים כל כך.   לעיתים, אנו רואים את המטרה שלנו, אבל מרגישים, כאילו יש חומה בלתי נראית,  העוצרת מבעדנו להושיט יד ופשוט להגיע אל היעד הנכסף שלנו.  יש מעין תחושה של  "קיפאון"  כשצריך להתחיל משהו חדש, תחושה האומר