דאגה

לצ'וצ'ו מפריע הרשת נגד יתושים וג'וקים.

כל פעם שורט אותה בציפורנים שלו בכדי לצאת החוצה. יש סורגים אך הוא מצליח לעבור אותם רק בכדי לצאת לגינה.

אתמול כשיצאתי לביקור אצל אמא שלי הוא הצליח לייצור חור ברשת שדרכו הוא יצא. בדיעבד, נודע לי כי השכן שלי התקשר אליי להגיד לי למה צ'וצ'ו בחוץ ואני לא בבית. הלב נפל לי לתחתונים. לא יודע איך הגעתי לבית והוא רץ לעברי. רק כשנכנסתי לבית ראיתי שהוא ייצר חור ברשת על מנת לצאת החוצה. הוא היה בגינה במשך שעתיים וחצי לא קשור. במזל הוא לא יצא לרחוב ולכביש.

נגמלה ההחלטה שבבוקר אני חייב לצאת לחנות טמבור הקרובה ולקנות רשת מברזל. השכן שלי הבטיח לי שיעזור לי להרכיב אותה בערב.

כמובן שהדבר הראשון כשהגעתי לבית היה לבדוק את צ'וצ'ו שהכל בסדר איתו ושהוא לא נפגע בצורה כזאת או אחרת. הוא היה בלחץ רק. הכל בסדר איתו.

כשהלכנו לישון סגרתי את הוטרינה על מנת שלא ייצא החוצה. בהתחלה זה שיגע אותו ואחר כך נרגע.

בבוקר מיהרתי לצאת לחנות טמבור לקנות את הרשת. וכשחזרתי הביתה מצאתי אותו שוב בחוץ כי הוא מצא פירצה בחריץ שהשארתי לאחר שסגרתי את רוב הוטרינה ויצא לחצר אחרי שקרע שוב את החלק ברשת. הפעם שוב הוא היה בלחץ. גם אני. 

שתבינו..........

צ'וצ'ו הוא חתול סיאמי וגם חתול ביתי. הוא לא יודע להתמודד ברחוב / בחצר ללא השגחה. מה גם בגלל שהוא סיאמי והוא יקר מאוד. המחשבה שהוא היה יוצא לרחוב ונדרס או מי שהוא היה נכנס לחצר וגונב לי אותו שיגעה אותי. הוא ואני ביחד כבר 9 שנים והוא מאוד יקר לי ואני אוהב אותו נורא. המחשבה שהוא בן 11 והוא גדול כבר. ועוד מעט יגיע זמנו אני לא יודע איך אני אתמודד איך שימות לי.

לפחות טוב שאני בבית ולא הייתי במשמרת בעבודה ואז הוא היה בחוץ כל היום. ולכו תדעו מה היה קורה לו. אני חוזר מחר למשמרת ערב. לפחות יהיה לי זמן לעקוב עד מתי שאצא אחרי צ'וצ'ו שאכן הוא מתרגל לרשת מברזל שאני יתקין אותה בעזרת השכן שלי. כך אני אוכל לצאת בשקט מהבית לעבודה ואני אשאיר לו את הוטרינה פתוחה.

מיותר לציין, שאמא שלי לא הבינה אתמול למה אני יוצא הביתה כמו רוח סערה. במיוחד שהיא לא סובלת חתולים בכלל. היא כבר הבהירה לי שהיא לא מתכוונת לבקר אותי כל עוד יש לי חתול בבית.

מי שלא מגדל חתול ובמיוחד חתול סיאמי לא יבין את מה שעברתי אתמול.

****************

נמאסו עליי המשמרות לילה.

אומנם שם המשפחה שלי הוא אלטלף אבל אבל אני לא עטלף.

המנהל שלי שכח ושוכח שאני עדיין בטווח של 3 שנים של מעקב אחרי הריפוי ממחלת הסרטן. ושאני נוטל עדיין כדורי מניעה ושעליי לישון שנת לילה ולהתחזק. בקצב של 3 משמרות לילה בשבוע אני לא יכול להבריא. בהתחשב ש - : שהוא מחליף אותי פעמיים בבוקר ואז הוא מגיע בשעה 08:30 בבוקר ולא בשעה 07:00 כי הוא צריך להיות בבית כנסת לפני שהוא מגיע לעבודה ולא מוכן להתפלל באותם בקרים את תפילת הנץ ואז להגיע לעבודה ושאישתו יכולה לקחת את הילדים לבית הספר באותם בקרים. כמו כן, כשאני יוצא מהעבודה בשעה 08:30 בבוקר אני מגיע הביתה בשעה 10:30 בבוקר, במקרה הטוב, ואז אני לא יכול ללכת לישון מיד, אם בכלל.

עובדה שלפני שלושה ימים קמתי בבוקר עם כאבי סינוסים נוראים שהייתי צריך לשכב כל היום ולא יכולתי להחזיק את הראש שלא לדבר על להיות באור יום. במזל שלי מצאתי מחליף למשמרת לילה באותו יום.

אז למה להביא את הבן אדם למצב הזה מלכתחילה??!!

נכון.........

כשאני עושה משמרות לילה אצלי הן עוברות הכי בשקט לעומת האחרים. ומה אתה מנסה להעניש אותי?

(אני לא מסתכל על הצלחת של האחרים).

לא ביקשתי רק משמרות לילה.

עובדה, שביקשתי מהרופאה שלי אישור שלא לעשות משמרת לילה. זה מה שאתם רוצים שאני אעשה?