עוד יום

ככל שהימים והשעות של החופשה ללא תשלום - חל"ת - אני מתחיל לטפס על הקירות. 

פשוט מחפש תעסוקה לעצמי, לא שאפשר לצאת לרחוב בגלל ההגבלות שישנן. ובכל זאת, או שאני יוצא לקניות ואו יוצא לעשות בדיקות רפואיות אזי מנצל את ההזדמנות לצאת ולחזור במהירות ופשוט להתאוורר. 

אני מודע לכך שהמצב שלי זהה למצב של כל האזרחים במדינת ישראל. 

בעוד 8 ימים יחול חג הפסח - במקום שהוא יהיה חג החירות זה יהיה חג הסגר.

כל רצוני לחזור לשגרה כמו כולם. למזלי אין לי ילדים: רק אני והחתול שלי.

***************

אתמול בלילה היו לי חלומות רק של ריבים וריבים. לא יכולתי לסבול את זה. 

לא הבנתי מאיפה זה בא לי פתאום. אולי בגלל שאני כל היום בבית בחצי סגר ולא עושה דבר וחצי דבר.

קמתי עם הרגשה לא טובה בכלל בגלל החלומות הללו.

***************

עוד בוקר , עוד יום חדש ,
הציפורים מצייצות והשמיים ,
השמיים אפורים וקצת מעוננים
אני מסתכל אל השמיים במבט קצת עצוב
אולי זאת רק אני שמנסה למחוק את הרגשות שלי כלפייך
מביט אל המרומים ושואל עלייך :
האם אתה עוד תחזור ?
האם לאהבה שלנו היה צריך להיות סוף אחר ?
האם אני זאת שלא הייתי בסדר ולא אהבתי מספיק ?
ומתוך כל הזיכרונות עולה רק תמונה אחת מול העיינים: זה אני ואתה מסתכלים עמוק בעיינים ואתה אומר לי :" אני מת לנשק אותך , אבל אני יודע שאתה לא רוצה אותי "
ומי ידע שנשיקה אחת תהפוך את כל המצב בנינו, שיגרום לך להתרחק ולשכוח את כל הטוב שהיה לנו, שכמה שניסית ורצית בסוף ברחת והלכת הכי רחוק ולעולם לא חזרת.
שאמרת לכולם כן, אני אוהב אותו, אני רוצה להיות איתו באמת ובתמים אבל הם לא ידעו מה באמת אתה מרגיש מבפנים. שהיית ועדיין אתה כ"כ מבולבל וכ"כ מתוסכל שאתה לא יודע כבר מה לעשות. שהעדפת לעזוב אותי וללכת אליו, שנישקת אותי ומי יודע אם חשבת עליו.
אז אני באמת מרגיש געגועים אבל כמו שאמרתי אני מתגעגע לאדם שהכרתי לאותו אחד עם השימחת חיים שחיבק ולא וויתר, שאהב אותי ובחר להישאר.

אז היכן אתה הלכת ? ולמה אותי ככה עזבת ??