איך לעשות לימונדה מלימון?
גם אני הוצאתי לחופשה ללא תשלום. נגזר עליי לשבת בבית עוד חודש וחצי בנוסף לחודש וחצי שישבתי בגלל רגל שבורה. ההפנמה שאכן זה המצב שלי ושל כלל ענף המלונאות - סגירת בתי מלון והוצאה לחופשה ללא תשלום ופיטורי עובדים - באה אחרי יומיים של זעם, בגלל וירוס קורונה, ואין מה לעשות כנגד זה. השאלה היא איך להתרומם עכשו מהמצב החדש שאני לא מכיר בכלל ולא הכרתי במהלך הקריירה המלונאית שלי במשך 27 שנה. גם ככה המשק כולו משותק בגלל וירוס הקורונה. משותק ומשתק.
השאלה הנשאלת: מה עליי לעשות בכדי להתרומם מהמצב הזה בכד להפיק את התועלת? איך לעשות לימונדה מלימון?
ענף המלונאות אינו אותו ענף כפי שהתחלתי כמעט לפני 3 עשורים, מה גם שענף המלונאות הוא הראשון שנפגע והאחרון שמתאושש. הפעם, בעקבות וירוס הקורונה נראה לי שזמן ההתאוששות של הענף, במקרה הטוב, יהיה בין שנה וחצי לשנתיים, הערכה שלי. מי בכלל יהיה מוכן לחכות שנה וחצי / שנתיים להתאוששות הענף? צריכים להתפרנס במדינה הזאת ובעולם הזה. לא משנה מי עומד בראשות הממשלה ואני לא מתיימר לדבר פה על פוליטיקה.
יש בפניי מספר אופציות:
האחת, לשקוע בצער וביגון ולהיות ממורמר וכתוצאה מכך לאבד חברים וחברים שגם ככה הם נמצאים ונמצאות באותו מצב כמוני. השנייה, לפעול על פי מה שהחוק מתיר לי. קרי: לחתום בלשכת התעסוקה ודיווח לביטוח לאומי על כך שאני בחופשה ללא תשלום למשך 45 יום ולצפות לקבל את הכסף - דמי אבטלה - כמה שיותר מהר על מנת שאוכל לעמוד בתשלומים שחלים עליי. השלישית, להתחיל לקצץ בהוצאות הלא רלוונטיות מבחינתי ולחפש במקביל מקום עבודה חלופי שחסרים כח אדם בזמן נתון זה, כמו הסופרמרקטים.
כשאני בוחן את שלושת האופציות הנ"ל מה שנראה לי הכי רלוונטי זו האופציה השלישית. אני לא פוסל גם את האופציה השנייה. לחפש מקום עבודה דרך לשכת התעסוקה ואף לבחון ליציאה לקורס הסבה מקצועית ובמקביל להתחיל לקצץ בהוצאות שהן לא חיוניות מבחינתי ולחפש להוזיל חבילות אם זה בטלפון הסלולרי ואם זה בטלוויזיה. במקביל, אם לא אמצא מקום עבודה חלופי ואחרי שאבחן את נושא קורסי ההסבה המקצועית אז אפנה לאופציה השלישית. לא שאני מתלהב מעולם הסופרמרקטים. לעבוד מול קהל ישראלי שאין קבלה שחוצצת בינינו. המגע בין הנותן שירות לבין הקונה הישראלי הוא יותר קרוב, יותר נפיץ. אומנם, זו עבודה של שישה ימי עבודה בלי שבתות. לפחות עבודה כסדרן או לפחות עבודה אדמנסטרטיבית. אולי, דווקא בזמן הנתון הזה בגלל משבר וירוס הקורונה בעלי רשתות הסופרמרקטים יהיו מוכנים לשלם כל מחיר על מנת לגייס עוד ועוד ידיים עובדות. מה לא עושים בכדי להשיג פרנסה?
בכל הרשתות החברתיות מדברים על ערבות הדדית בעקבות המצב הנוכחי. מי חושב על ערבות הדדית? האנשים שלא ששים לדבר ולצחוק כמו בימים שתיקונם, כולם בלחץ מהמצב לא יודעים מה יוולד מחר, לא יודעים איך יעמדו בקצב ההוצאות - שכירות / משכנתא, חשמל, מים, ארנונה, הוצאות אוכל. כולם נמצאים בבתים מבלי אפשרות לצאת להסתובב שלא לצורך טיפול רפואי או עבודה, מי שעבודתו מוגדרת כשעת חירום / חיונית. אני לא מאשים אף אחד ואחת, נהפוכו אני מבין. גם אני בקלחת של הלחצים לאור המצב, אומנם אין לי ילדים אבל יש לי חיית מחמד בבית שכמובן לא אזרוק אותה מהבית כמו שלא מצופה מהורים לזרוק את ילדיהם מהבית (סליחה על ההשוואה, חיית מחמד גם היא בת משפחה בין אם זה חתול ביתי ובין זה כלב). אישית, המעטתי את הפניות שלי לחברים וחברות המתי מעט שיש לי - אני יכול לספור אותם על כף יד אחת. פחות מעלה סטטוסים באותן רשתות חברתיות שאני נמצא בהן: מה שהצחיק אותי בעבר כבר לא מצחיק בתקופה הזאת.
אישית, עליי להמשיך לשמור ולהקפיד על מערכת החיסון שלי, שמתברר עדיין לא חזרה לעצמה מאז תחילה אוקטובר 2019, עת סיום שלב ההקרנות. בשבוע האחרון הצטננתי תוך איבוד קול ושיעולים, ללא תופעות חום ושקדי גרון מודלקים. כמובן, שהכנסתי את עצמי לבידוד, עם כל הקושי שבעניין. מה עוד שבהתחשב במצב הרפואי שלי אני נמצא בקבוצת הסיכון שעלול להידבק מוירוס הקורונה, לא רק בגלל כחולה סרטן מחלים אלא גם בגלל היותי סובל מסינוסיטיס ומברונכיטיס. לכן, עליי להישמר כפליים.
נשאלת השאלה איך אני מעביר את הזמן? ובכן, זה תלוי במצב הרוח שאני קם באותו יום: יש ימים שאני מבלה הרבה שעות מול המחשב, יש ימים שאני מחלק את היום שלי שחציו מול המחשב וחציו בקריאה בספרים וצפייה בטלוויזיה.
השאלה הנשאלת: מה עליי לעשות בכדי להתרומם מהמצב הזה בכד להפיק את התועלת? איך לעשות לימונדה מלימון?
ענף המלונאות אינו אותו ענף כפי שהתחלתי כמעט לפני 3 עשורים, מה גם שענף המלונאות הוא הראשון שנפגע והאחרון שמתאושש. הפעם, בעקבות וירוס הקורונה נראה לי שזמן ההתאוששות של הענף, במקרה הטוב, יהיה בין שנה וחצי לשנתיים, הערכה שלי. מי בכלל יהיה מוכן לחכות שנה וחצי / שנתיים להתאוששות הענף? צריכים להתפרנס במדינה הזאת ובעולם הזה. לא משנה מי עומד בראשות הממשלה ואני לא מתיימר לדבר פה על פוליטיקה.
יש בפניי מספר אופציות:
האחת, לשקוע בצער וביגון ולהיות ממורמר וכתוצאה מכך לאבד חברים וחברים שגם ככה הם נמצאים ונמצאות באותו מצב כמוני. השנייה, לפעול על פי מה שהחוק מתיר לי. קרי: לחתום בלשכת התעסוקה ודיווח לביטוח לאומי על כך שאני בחופשה ללא תשלום למשך 45 יום ולצפות לקבל את הכסף - דמי אבטלה - כמה שיותר מהר על מנת שאוכל לעמוד בתשלומים שחלים עליי. השלישית, להתחיל לקצץ בהוצאות הלא רלוונטיות מבחינתי ולחפש במקביל מקום עבודה חלופי שחסרים כח אדם בזמן נתון זה, כמו הסופרמרקטים.
כשאני בוחן את שלושת האופציות הנ"ל מה שנראה לי הכי רלוונטי זו האופציה השלישית. אני לא פוסל גם את האופציה השנייה. לחפש מקום עבודה דרך לשכת התעסוקה ואף לבחון ליציאה לקורס הסבה מקצועית ובמקביל להתחיל לקצץ בהוצאות שהן לא חיוניות מבחינתי ולחפש להוזיל חבילות אם זה בטלפון הסלולרי ואם זה בטלוויזיה. במקביל, אם לא אמצא מקום עבודה חלופי ואחרי שאבחן את נושא קורסי ההסבה המקצועית אז אפנה לאופציה השלישית. לא שאני מתלהב מעולם הסופרמרקטים. לעבוד מול קהל ישראלי שאין קבלה שחוצצת בינינו. המגע בין הנותן שירות לבין הקונה הישראלי הוא יותר קרוב, יותר נפיץ. אומנם, זו עבודה של שישה ימי עבודה בלי שבתות. לפחות עבודה כסדרן או לפחות עבודה אדמנסטרטיבית. אולי, דווקא בזמן הנתון הזה בגלל משבר וירוס הקורונה בעלי רשתות הסופרמרקטים יהיו מוכנים לשלם כל מחיר על מנת לגייס עוד ועוד ידיים עובדות. מה לא עושים בכדי להשיג פרנסה?
בכל הרשתות החברתיות מדברים על ערבות הדדית בעקבות המצב הנוכחי. מי חושב על ערבות הדדית? האנשים שלא ששים לדבר ולצחוק כמו בימים שתיקונם, כולם בלחץ מהמצב לא יודעים מה יוולד מחר, לא יודעים איך יעמדו בקצב ההוצאות - שכירות / משכנתא, חשמל, מים, ארנונה, הוצאות אוכל. כולם נמצאים בבתים מבלי אפשרות לצאת להסתובב שלא לצורך טיפול רפואי או עבודה, מי שעבודתו מוגדרת כשעת חירום / חיונית. אני לא מאשים אף אחד ואחת, נהפוכו אני מבין. גם אני בקלחת של הלחצים לאור המצב, אומנם אין לי ילדים אבל יש לי חיית מחמד בבית שכמובן לא אזרוק אותה מהבית כמו שלא מצופה מהורים לזרוק את ילדיהם מהבית (סליחה על ההשוואה, חיית מחמד גם היא בת משפחה בין אם זה חתול ביתי ובין זה כלב). אישית, המעטתי את הפניות שלי לחברים וחברות המתי מעט שיש לי - אני יכול לספור אותם על כף יד אחת. פחות מעלה סטטוסים באותן רשתות חברתיות שאני נמצא בהן: מה שהצחיק אותי בעבר כבר לא מצחיק בתקופה הזאת.
אישית, עליי להמשיך לשמור ולהקפיד על מערכת החיסון שלי, שמתברר עדיין לא חזרה לעצמה מאז תחילה אוקטובר 2019, עת סיום שלב ההקרנות. בשבוע האחרון הצטננתי תוך איבוד קול ושיעולים, ללא תופעות חום ושקדי גרון מודלקים. כמובן, שהכנסתי את עצמי לבידוד, עם כל הקושי שבעניין. מה עוד שבהתחשב במצב הרפואי שלי אני נמצא בקבוצת הסיכון שעלול להידבק מוירוס הקורונה, לא רק בגלל כחולה סרטן מחלים אלא גם בגלל היותי סובל מסינוסיטיס ומברונכיטיס. לכן, עליי להישמר כפליים.
נשאלת השאלה איך אני מעביר את הזמן? ובכן, זה תלוי במצב הרוח שאני קם באותו יום: יש ימים שאני מבלה הרבה שעות מול המחשב, יש ימים שאני מחלק את היום שלי שחציו מול המחשב וחציו בקריאה בספרים וצפייה בטלוויזיה.
תגובות