זה אני

קמתי הבוקר אחרי שינה טובה ועמוקה, למרות שישנתי אתמול שנ"צ של שעה וחצי. קמתי עם אנרגיה ירודה. לא כל כך בא לי לצאת לעבודה היום למשמרת ערב וגם להשאיר את אלפונסו לבד דווקא כשבערב אמור לרדת שוב גשם. זה לא בגלל הנובי גוד שחל היום בלילה, גם ככה מעולם לא חגגתי את הנובי גוד, גם כשהייתי עוד גר בבית הקודם שלי והשכנה שהייתה לי שם - קיר המטבח משותף - עוד לפני שהיא כעסה עליי שמכרתי את הבית היא חגגה והזמינה אותי פעמיים לחגיגות ואכלתי סרטים אחרי שהצטרפתי לחגיגות הללו. המחשבות מתחילות לרוץ שוב בראשי..... נזכר בשנה ושמונה חודשים הללו מה עברתי בכל החודשים הללו....... הביקור הקצר בבית חולים אתמול בשביל להאריך את כרטיס הירוק שהוא בעצם הטופס 17 בעוד שנה לא עשה לי טוב בכלל: כל הרגשות צפו להם שוב. נזכרתי איך במשך חודשיים הייתי הולך ובא לבית חולים בשביל לקבל את ההקרנות היומיות - ראשון עד חמישי - על תופעות הלוואי. עוד הייתי עושה את זה לבד בתחבורה הציבורית. כשהייתי חוזר הביתה רווי במים ורק רוצה להתפנות ואלפונסו מיילל לו משמחה ומרגיש איך אני מוקרן וסובל לי. נכון, עברתי את התקופה הזאת כמו גדול וכבר חו

כשפתחתי את הבלוג שלי לא תיכננתי לכתוב בו על יום ולספר על מה שעשיתי באותו יום ולחשוף את הפרטים האישיים שלי, כי עברה בי המחשבה את מי זה מעניין בכלל? כל אחד ואחת חי את חייו בצורה עזו או אחרת. אני מודה ומתוודה שהיו תקופות שלא כתבתי הרבה זמן בבלוג ובשנה וחצי כתבתי כמעט כל יום והיו ימים שכתבתי כמה וכמה פרקים. בשנה וחצי האחרונות רציתי כל כך את נוכחותו של אבי נפטר בפתאומיות, בלי שום התראה (וזוהי לא ביקורת), לפני 7 וחצי שנים. הערצתי את אבי לא רק בגלל סיפור חייו, אלא בגלל מי שהוא על כל מה שעבר בחייו: עלייה בגיל 13 לבד לארץ במסגרת עליית הנוער "הנרייטה סולד" מטורקיה. המגורים בכפר חסידים ותוך לימודים במוסד חינוכי דתי למרות שלא היה דתי. אחיו, שנפטר בינתיים לפני כשלוש שנים הגיע אחריו לארץ ורק אז ההורים שלהם - הסבא והסבתא שלי - מלחמת 56' שבדיוק הוא עמד להשתחרר מהשירות הסדיר, מלחמת יום כיפור - המלחמה הנוראית ההיא שהפתיעה את המדינה - במהלכה הוא חטף שושנת יריחו ואז אמי הייתה בבית עם שני ילדים קטנים ושהיא התרוצצה בין בתי החולים מבלי לדעת היכן הוא מאושפז. החיים אז עם סבא וסבתא ז"

בפאוויה, בקרב המפורסם, נשבה מלך צרפתי, פרנסואה הראשון, וזכה לאלמוות בספרי הציטטות באמרתו: " הכל אבוד מלבד הכבוד". המנהיגים ומשפיעי דעות של היום משולים לאפיפיורים ובישופים מדברים נגד גאווה ושאפתנות והם עצמם שקועים בהן עד לצווארם. הם מטיפים לצניעות ומחזיקים פילגשים. הם חושבים רק על העולם הזה ועל ענייניו. לא אכפת להם מה קורה לנשמה. הם הפכו את הכנסייה (קרי: המדינה) לבית בושת. זונה היושבת על כיסאו של שלמה המלך וקורצת את העוברים ושבים. מי שיכול לשלם נכנס ועושה כחפצו, אבל מי ששואף ל טוב נזרק החוצה. וכך, כנסייה שזנתה, גילית את חרפתך לנגד עיני העולם כולו ונשמת אפך המורעלת עולה לשמי השמים. הסכנה החמורה ביותר הנשקפת למנהיג כלשהו טמונה בעובדה כי בהיותו מוקף חנפנים אין הוא שומע לעולם את האמת על עצמו ובסופו של דבר איננו רוצה לשמוע אותה. במצבה הנוכחי מוטלת המדינה על הקרקע כמו עליו המתים של עץ בחורף. מתי שררה בקרב בני האדם מידה רבה שח הזנחה ובוז רב יותר מכל הקדוש כלפי הסקרמנטים וכלפיי מצוות הקודש? מתי היו דתנו ואמונתנו ללעג רב יותר, מצד המעמדות הנמוכים ביותר אפילו? מתי, למרב

העם דורש מנהיג חזק שיודע להוביל ויודע מה טוב לעם שלו ולא מה טוב בשבילו. מנהיג בסדר גודל כמו: מנחם בגין, יצחק רבין זיכרונם לברכה. שהיה אפשר להתווכח איתם פוליטית מדינית, היה אפשר לא להסכים איתם אבל עשו צעדים גדולים מבחינה פוליטית והיסטורית לטובת העם שלהם. איזה מנהיג יש לנו היום?? אם היו בחירות היום האם יש לנו מועמד מתאים לראשות ממשלה??  התשובה היא חד משמעית: לא !!!!!!!!! בבחירות הבאות - סבב שלישי שאחריו יגיע גם הסבב רביעי, זה בטוח - אסור לנו כעם ללכת לבחור ולשים פתקים לבנים אלא אם כן יקום מנהיג עילוי שיוביל, יסעיר וינהיג אותנו לעתיד יותר טוב. בהתחשב שהעם היהודי היושב בציון הוא עם בוגדני: נוהר אחרי מנהיג שנראה לו מצויין וכשהוא מאכזב אותו הוא זונח אותו לאנחות. או.......לחילופין: ראו את ראש הממשלה הנוכחי מטיל מיסים אך רואים בו עילוי, ראש ממשלה מצויין. אז מה אם הוא מדבר אנגלית מצויין. אז מה אם הוא  אנליסט מצויין? האם זה הופך אותו לראש ממשלה מצויין? הרי הוא חלש מול החמאס ומשלם להם פרוטקשיין ומפקיר את תושבי עוטף עזה. ו יש לי שאלה לציבור שמצביע לליכוד בפרט ולימין בכלל: מה אתם

בשנת 2019  עדיין שוכבים חולים במסדרונות בתי החולים, אין עדיין תקנים למיטות, תקני הרופאים והאחיות לא עודכנו מאמצע שנות ה - 90, האוכלוסייה שגדלה לפחות בעשרים אחוז מקבלת את אותם שירותי אישפוז כמו לפני 20 שנה. אין לי ביקורת כנגד מערכת הבריאות, נהפוכו: זה הסיפור האמיתי מאחורי משבר במערכת הבריאותית. הרפואה הציבורית הולכת וקורסת. העיסוק בתקני המתמחים הוא חשוב אבל לא הסיפור העיקרי. ובמקום לנצל את ההזדמנות ולתת פיתרון מערכתי לשירותי הרפואה שהולכים ומדרדרים, אנחנו מתעסקים שוב בטפל ולא בעיקר. בעקבות הלחץ הציבורי במחאת הקוטג' שהתחילה בפייסבוק לפני מספר שנים והתפשטה לרשתות השיווק הגיעה לדיון במשרד האוצר. ראינו במחאה הקטנה והאפקטיבית של הסופרים בנושא הספרייה בקרית שמונה שגם היא נפתרה באופן מיידי. מה שבעיקר ניתן ללמוד מזה הוא שהממשלה עובדת רק תחת לחץ. כי בדבר אחד אין ויכוח: יש אדם אחד שיכול לפתור את הבעיה בתוך יממה וזה ראש הממשלה. הוא צריך לזמן את נציגי משרד הבריאות והאוצר לשמוע את נקודות המחלוקת ולחתוך. בשביל זה הוא ראש הממשלה כדי שבמצבים עם השלכות לאומיות יידע לקבל החלטות. אבל למה ל

יושב מול הדף הלבן ולא יודע מה לכתוב......... אלפונסו נכנס למיטה שלו אחרי שהסתובב מבואה ואכל שתי קעריות של אוכל רטוב. הבוקר התעוררתי אחרי 13 שעות שינה כשבחוץ עדיין משתוללות רוחות של חורף ברמות נוראיות וגשמים. כל הלילה המצב הזה היה כך. אלפונסו היה צמוד אליי בגלל הקור וגם בגלל שרצה להרגיש בטוח ממזג האוויר שבחוץ, למרות שהשלבים בתריסים היו סגורים מפאת מזג האוויר. באותה מידה, קמתי עם מצב רוח נוראי, ברמה קיצונית. נזכרתי במה שהיה לי יום אתמול...... הייתי אתמול ביום חופש מהעבודה והתעסקתי בריצות במזג האוויר הנוראי מול מס הכנסה לשם תיאומי מס / אישור על הפיצויים ממקום העבודה הקודם שלי ואחר כך לרוץ לעוד ועוד סידורים. יצאתי בשעה 10:00 בבוקר וחזרתי בשעה 16:00 אחר הצהריים. רק כשחזרתי נזכרתי שבעצם לא אכלתי צהריים בכלל. כמובן, שההתייחסות הראשונית שלי הייתה לאלפונסו ולהרגיע אותו וגם להאכיל אותו את האוכל הרטוב שהוא אוהב. אחר כך זה היה להכין לי אוכל קל. כשלקראת השעה 18:00 בערב התחלתי לרעוד ולפהק: פה ידעתי שאני עייף נורא. כעסתי על עצמי כמה התאמצתי היום ולא נחתי בכלל, כשבהתחשב בעובדה שלילה קודם ישנת

חזרתי לגדל זיפים למרות מדיניות המלון שבו אני עובד עכשו. לא ייתכן שישנם עובדים אחרים במלון שהם מגדלים זקן ואני לא יכול לגדל רק בגלל שאני עובד בקבלה של המלון, כמי שנותן שירות פרונטלי. כשאני אומר עובדים אחרים שהם נותנים שירות פרונטלי ומסתובבים בשטח המלון אני מתכוון ל - : קב"טים, המנהל תורן ערב, מבקר הקבלה (שאדרבא יש לו זקן פרא ולא מסודר). מילא, כל הגברים שעובדים במלון ובכל הרשת לא מגדלים זקן אז אני יכול לקבל את ההנחייה ואת המדיניות וישנם עוד עובדים שהם נותני שירות פרונטלי במלונות אחרים ברשת שמגדלים זקן בצורה מסודרת אבל, כשעושים איפה ואיפה את זה אני לא מוכן לקבל. לא שאני הולך לגדל זקן פראי. אני עצמי אוהב זקן מסודר ומגולח מסביב. זה לא בגלל שזה טרנד עכשווי. פשוט...... בגלל שעברתי את מה שעברתי עד לפני חודשיים וחצי - טיפול הורמונלי וטיפול הקרנות וגם בגלל שהחשק המיני שלי נדפק כתוצאה מכך (אני לא מאשים את הרופאים שלי שטיפלו / מטפלים בי אותם אני אוהב אהבת נפש) - וגם הגיע הזמן שבגילי יפסיקו להתייחס אליי כאל ילד בגיל 35/37 אלא כאל משהו שהוא בן 50 עוד מעט בן 51. ואני לא חושב שגידול

סליחה............. סליחה אם הייתי בימים האחרונים נרגן, זועף וכועס. היו לי ימים קשים ומתוחים ולא קלים מבחינה רגשית ואישית. הייתי חייב להוציא את הקושי הזה. אשתדל לא להיות יותר נרגן, זועף וכועס. ************ קמתי הבוקר ליום חופש. אלפונסו לא הבין למה אני יישן עד מאוחר. עד השעה 08:20 (כן......... זה מאוחר בשבילי) הוא זה שהעיר אותי. גם ככה לא רציתי לבלות במיטה כל היום כי יש לי רצון להנאות מהיום ומהשקט והשלווה של השבת. אין לי הרבה בקרים כאלה, במיוחד של שבת. התיישבתי מול המחשב והפעלתי את היוטיוב על השירים של דלידה. אחת הזמרות שהתלהבתי ממנה ומהשירה שלה בילדותי, היו שמועות שבעצם הייתה גבר ועשתה ניתוח לאישה: שמועות הן בגדר שמועות. https://www.youtube.com/watch?v=Sjk2hqGvAgI  הקול די גבוה - לא בעוצמה נוראית - כך שברחוב לא שומעים. התענגתי על השירה שלה שהזכירו לי את תקופת הילדות שלי. טוב, השירים הישנים הם דווקא הכי טובים והם מזכירים דווקא תקופה אחרת טובה ויפה. אלפונסו נשכב על הכורסא שהוא אוהב בשמש ונרדם לו במרחק נגיעה. מכונת הכביסה עובדת לה ברקע. ************* עידכון מספר אחד

גידלתי זיפים בצורה מסודרת. לא מתוך צו השעה, צו האופנה. אלא מכמה סיבות, שאציין רק שניים: זה מקרין סמכות וגם מתוך זה שהטיפולים הקרנתיים כנגד מחלת הסרטן שעברתי עד לפני חודשיים שינו אצלי הרבה דברים בגוף ורוצה להרגיש גבר. אצו רצו להם נשמות טהורות ועשו הכל בכדי שאוריד את הזיפים מטעמם האישי. במקום שיעשו את עבודתם. לפני שאתם באים אליי בטענות ומענות לכו ותדרשו את הורדת הזיפים / זקן מאנשים אחרים שהם בסביבה שלכם יותר זמן ממני וברי סמכה יותר ממני. על תדרשו לעשות בגוף שלי כמו שאני לא אדרוש ממכם מה לעשות בגוף שלכם. כמו שאתם דורשים ממני לכבד את המרחב של כל אדם ואדם, באשר הוא / היא, תכבדו את המרחב שלי. דווקא הזיפים היו מאוד מתאימים לי והוחמאתי עד מאוד על כך. שלא לדבר, שהם היו מסודרים.  ***************************** נכון............ אני גיי. בעצם.........  את מי זה מעניין אם אני גיי? אני חייב לכם דיווח מה אני עושה בדלת אמותיי??!!! ממש לא. גם אז זה תלוי ועומד...............  אנחנו חייבים בעולם של מצלמות האח הגדול והרשתות החברתיות האם אני צריך לשתף אותכם בכל מה שקורה אצלי בכל רגע

היומיים הראשונים במלון "דן" תל אביב עברו. מלאים בהתרגשות ממקום חדש. ללמוד מחדש את המערכת ואת המדיניות של המערכת. הצוות שמקבל באהבה ובחיבוק. צוות הקבלה ברובו הוא צוות חדש והם צמאים לכל חבר צוות חדש שידריך ויוביל אותם ביחד עם מנהלת הקבלה והסגנים. אישית, אני גאה לחזור לבית. כי רשת מלונות "דן" זה בית. על היום הראשון השתתפתי בישיבת צוות של הקבלה ואחר כך בערב גיבוש שבו למדתי להכיר מנהלים חדשים ולספר על עצמי במקצת. בענייני משמעת אין לי בעיה שהרי ענייני משמעת הם בכל רשת ורשת, כשבדן הם יותר נוקשים וזה מתאים לי, גם ככה אני נוקשה בהרבה דברים ברמה המקצועית. לפני כעשרים ומשהו שנה כשעבדתי ברשת מלונות "דן" בכלל ובמלון "דן פנורמה" תל אביב בפרט הייתי עמוק עמוק בארון. היום יש יותר פתיחות לקהילה הגאה ורואים יותר ויותר עובדים ברשתות המלונות. לטעמי, יש כמה וכמה גאים וגאות במלון גם כן. אני לא בא לפתוח מועדון הקהילה הגאה במלון, אני בא לעבוד. זה שאנחנו גאים וגאות זה דבר אחד ולעבוד זה דבר שני. ישנם קולגות בעבודה שהם עובדים ותיקים שמקבלים בחשדנות עובדים חדשים מח

בוקר טוב ושבת שלום, הימים האחרונים שעברו עליי היו עם הרבה אמוציות עברו עליי. ידוע לכולם שמאז שאבי נפטר אני מלווה את אמא שלי ביום יום, שלפעמים זה לא קל בעליל בלשון המעטה. כבר הרבה זמן היא התלוננה שהמקרר שלה עושה רעשים ויש לו הפסקות גדולות. כל ניסיונותיי לשכנעה אותה לרכוש מקרר חדש עלו בתהו, בדיעבד הבנתי שהיא חששה מהאתגר הגדול הזה במיוחד שהיא רצתה גם לשטוף את המקרר החדש, במידה שרוכשים, כי זו אמא שלי. השבוע המקרר שליווה אותה 30 שנה - כן, כן קראתם נכון - קירטע ושבק חיים מדי פעם לאחר שהזמינה טכנאי מקררים שהכירה וגבה ממנה 70 שח שיותר הרס מאשר תיקן. היא קיבלה את ההחלטה לקנות מקרר חדש ועוד ממותג שארפ. אצנו רצנו לקניון בת ים והזמנו לה מקרר, ושילמנו דמי הובלה ודמי פינוי המקרר הישן, וזה אחרי שפניתי את הדברים שהיו בהקפאה אליי למקרר שלי בבית. רק גילוי נאות: המוכר לא ציין שיש הבדל במחירים בפינוי המקרר הישן כשיש הבדל בין המקררים, קרי: אם רכשנו מקרר 500 והמקרר המפונה הוא 300 / 330 המחירים הם שונים. ההובלה נקבעה ליום חמישי האחרון החל משעה 13:00 בצהריים. אמא שלי לא הייתה מוכנה, ובצדק, להישאר בב

התלבטתי אם לכתוב את הפוסט הזה. מבחינתי, אני יכול לשחרר את הכאב, את הזעם והכעס על אחותי ועל משפחתה בכתיבת הפוסט הזה. כל מה שנאמר, כל מה שנכתב, כל מה שנשלח לא הועיל וגם לא עזר. לחיות שש שנים בחוסר וודאות למה החרם הזה? למה הנידוי הזה? כשהייתי ביסודי בשלוש שנים האחרונות עברתי אונס קבוצתי שבעקבותיו היה חרם ונידוי כיתתי ושכבתי במשך 3 שנים. ידעתי למה. פה, אני לא יודע. אני כועס וכואב שאני לא יכול להכיל את זה יותר. אמא שלי הייתה בהיסטריה שהמקרר שלה לא עובד פתאום. היא הזמינה טכנאי שהיא מכירה ובזמן ההמתנה פנתה לגיסי טלפונית אך זה לא ענה לה. בזמן שהתקשר לאחיין שלי הגדול לקח להם זמן לענות ואשתו בסוף ענתה בטוענה שהוא מאכיל את הילדה שלהם והבטיחה שתשלח מסרון לחותן שלה. רק אז גיסי טרח לחזור. אמי ביקשה ממנו עזרה - שאם הטכנאי לא יוכל לפתור את הבעיה והיא תצטרך לקנות מקרר - שרק ילווה אותה לקנות את המקרר, אם וכאשר משום שאני חייב להיות בעבודה ביום המחרת וזה אחרי שכל השבוע הייתי בבית בגלל שאני בחצי משרה. זה התחמק בכל מיני תירוצים. אני צריך לוותר על העבודה שלי בגללם!!!!! אני צריך לוותר על הפרנסה שלי

יושב מול דף לבן וריק ולא יודע על מה לכתוב......  יש לי את הדחף לכתוב.......... מקשיב למוזיקה רגועה דרך המחשבה ומחפש את המילים, את הנושא. אלפונסו שוכב בכורסא בשמש החורפית השקרית ומנמנם לו......  מעיף מבט לכיוון המיטה ושוקל האם לחזור אליה ולהתכסות בשמיכת הפוך ולישון עד בלי קץ?  נזכרתי בכל אותן ידידות שסיפרו לי על הפרידות שלהן, על הכאב שלהן והן לא היו שם בשבילי כשהייתי צריך לדבר.  נזכרתי בשיר באנגלית NO MORE DRAMA של הזמרת  MARY J. BLIGE ********************* https://www.youtube.com/watch?v=em328ua_Lo8 ********************* אני מבין את הכאב שלך על הפרידה, אהובה. זה בהחלט כואב להתרגל למציאות חדשה שהוא לא חלק ממנה, ולהבין שעכשיו את צריכה להסתדר בלעדיו זה אחד הדברים הכי קשים שנאלצת להפנים בחיים שלך. אין זמן לקלוט את זה זה פשוט יום אחד נפל עלייך. להיות פתאום לבד בלי החיבוק שלו שעוטף אותך מכל כיוון, בלי נשיקה לפני שהולך, בלי השיחות עד שאחד נרדם באמצע הלילה, בלי ה"אני אוהב אותך" שנהג לומר בכל הזדמנות..... כשהלך כל אלה הלכו יחד איתו. ואפילו שהחלטת

צהריים טובים, לא מסוגל ללכת לישון שנ"צ. ...........בעצם, לא רוצה ללכת לישון שנ"צ על מנת לא להרוס לי את שנת הלילה. גם אתמול ישנתי שנ"צ וכבר בלילה בסביבות השעה 02:00 בלילה לא יכולתי להמשיך לישון............ הקור של הלילה והרצון של אלפונסו לישון לצידי הרדים אותי שוב. רוצה לעייף את עצמי על מנת לישון טוב בלילה. למרות שהגוף שלי צועק לישון. ואולי, סערת הרגשות שבה אני נמצא אחרי שכתבתי את הפרק האחרון היום בבלוג הביא אותי לא לישון. המחשבות רצות.......והרגשות משתוללים....... רוצה לבכות בכי גדול ולא יכול. אני לבד ללא זוגיות. חי עם אלפונסו החתול שלי. מה יקרה אם אקבל התקפת לב פתאום? מה יהיה על אמא שלי אם וכאשר אקבל התקפת לב ואמות? מה יקרה עם אלפונסו שאני כל כך אוהב אותו? עוד שבוע וחצי מתחיל מקום עבודה חדש האם אני אסתדר שם? האם אני אשתלב? להיות אחראי משמרת בקבלה של מלון של 300 חדרים זו אחריות גדולה. האם יהיה עליי לעשות משמרות לילה? מדוע אני לא מוצא זוגיות אמיתית וכנה? הרי אני לא מבלה במועדונים, לא עושה סמים, התייאשתי מכל אתרי ההכרויות של הגייז שבעצם רוב האנשים שם מח

בוקר שמש חורפית. רגע לפני שהגשמים יתחילו היום, במהלך הלילה........ למזלי אני לא עובד מחר וגם לא היום. אני מתכוון להישאר בבית כשבחוץ יירד הגשם כך שלא אהיה חשוף לגשם. למזלו של אלפונסו אני אהיה בבית והוא בטח ירגיש בטוח ורגוע שאני אהיה בסביבתו. כרגע, הוא שרוע על הספה הקטנה מתענג על קרני השמש החורפית ויישן. אני אוהב כשיורד הגשם כשאני בבית ולא צריך לצאת בחוץ ולהתרטב. בנעוריי אהבתי להתלבש ולצאת אחרי הגשם להסתובב ולשאוף את האוויר הנקי ולהתהלך בין השלוליות. היום זה שונה לגמרי, התבגרתי. גשם בוא. שטוף את האוויר ואת כל מה שמסביב. שטוף את הרחובות ואת האנשים המיותרים שלא צריכים להיות בכלל. ********** כביש אספלט, מול חומה קבצנים בפינה אני צועק בכל העיר שיסתכלו עלי, רק עלי משתתף בקרבות נצחונות, מפלות אני צועק בכל העיר שיסתכלו עלי, רק עלי גשם, רד כבר גשם כי צריך לשטוף הכל לא רוצה לראות הכל כשבא הגשם רד כבר גשם כי העיר כבר עייפה היא פוחדת מעצמה רוצה לנשום זכרונות, אפלה שוב שואל, אין תשובה אני צועק בכל העיר שיסתכלו עלי, רק עלי גשם, רד כבר גשם כי צריך לשטוף הכל ל

בוקר טוב לכולם, אתם מכירים את התחושה הכבדה הזו כשמתעוררים בבוקר אחרי חלום שבה הופיעה דמות של אישיות משפחתית בחלום שלכם וזו תחושה מאוד כבדה שמשהו לא בסדר ואתם לא יכולים להתקשר אל אותה אישיות משפחתית משום שהיא ניתקה קשר או / ו לא דיברה אתכם הרבה זמן? ככה זה קרה לי. קמתי בבוקר אחרי חלום שבה הופיעה דודה שלי - אחותה הצעירה של אמי - ובידיעה שהיא לא דיברה איתך בחלום אבל חייכה אליך ואתה מנסה לפענח את החלום מה מנסה אותו חלום / ההופעה של הדודה בחלום? למען הסר הספק, הדודה הזאת בחיים ואני מאחל לה חיים ארוכים עד 120 כ - 20. להבדיל אלף הבדלות, היו לי בקרים שהייתי קם עם ידיעה שסבתי האהובה עליה השלום הייתה מופיעה לי בחלומותיי והייתה לי הבנה שהיא מתגעגעת אליי ולכן היא הופיעה. פה אני לא מצליח לפענח את החלום הזה. כבר הוגדרתי בעברי שאני אישיות רוחנית. וזה נכון, במידה מסויימת. אני לא אדם מאמין. אני אדם שמחובר מאוד לרוחניות. מצד אחד, תמצאו אצלי בבית תלויים מול דלת הכניסה ברכות הבית וחמסות. ומצד שני, תלויים מובליים עם כדורים על פי תורת / תאוריית הפנג שווי. ומצד שלישי, ספרי קדושה וספרי תהילים נ

אומנם הבראתי מהמחלה והחלטתי שאני שומר על עצמי, מצד אחד, ואת התקופה של המלחמה והביוקרטיה הרפואית אני שם היי שם הרחק ממני, מצד שני. רק את המלחמה מול הביטוח לאומי אני לא יכול לשים בצד. היא די התישה אותה, בלשון המעטה. אומנם התיק שלי נמצאה בוועדה הרפואית כבר מה - 30.10 ועליי להמתין לתשובה, על פי שיחה טלפונית שזו לא הייתה שיחה קולחת ועניינית עם נציגה של ביטוח לאומי בשם מיכל שבסך הכל הקריאה את ההודעה לוקנית מתוך דף מסרים שהיא קיבלה. את ההחלטה שאם אני לא אקבל את מה שמגיע לי עד ה - 15 דצמבר אני מרים ידיים וחוזר לשיגרה מלאה של חמש משמרות מלאות קיבלתי מאז אותה שיחה טלפונית שהתקיימה ב - 19.10 שעם היד על הלב לא סיפקה אותי בעליל וזה אחרי ששלחתי להם מכתב תלונה דרך האתר שלהם והיא חזרה אליי בגלל אותה התלונה ששלחתי. במלחמה נגד מחלת הסרטן הערמונית אני ניצחתי כי רציתי לנצח, למרות הידיעה שגבר אחד מכל תשעה גברים חולה במחלת סרטן הערמונית. הביוקרטיה וההתנהלות מול מוסד לביטוח לאומי זו מלחמה שהמוסד המזורגג הזה הם רק מנצחים. ובמלחמה הזאת איתי הם ניצחו ולא אני. במשך היומיים האחרונים שלחתי להם פקסים