רשומות

Be yourself

תמונה
הייתי השבוע בכנס של "סרטן הערמונית, עמותת חיים עם סרטן הערמונית" כמחלים ממחלת סרטן הערמונית. זה היה כנס ראשון שבו הרגשתי שייכות לקבוצת אנשים שחלו במחלה והבריאו ממנה, אם זה באמצעות כריתה ואם זה מהקרנות  ואם זה בשילוב של שניהם. מיותר לציין, כי הייתי הכי צעיר שם (בן 50.8) כולם שם מבוגרים ממני בגילאים, אני מעריך, 70 ו -  80. לא הרגשתי עם זה רע. נהפוכו: הייתי נרגש וסוג של שייכות לקבוצה מסויימת. בנוסף, אני מודה שהייתי נרגש לראות את שלושת הרופאים שטיפלו ומטפלים בי - ד"ר קרן פז, ד"ר סריד וד"ר נתן עוז - שאני מודה ומתוודה: אני אוהב אותם אהבת נפש מאוד. שלושה רופאים מקצועיים שתמיד זמינים בשבילי כשאני צריך עידוד ותמיכה מעבר להנחיות הרפואיות. יש בינינו הסכם לא כתוב: "אתם לא מוותרים לי כמו שאני לא מוותר לכם". אני מודע לכך שההופעה שלי נראית טובה. תהליך ההקרנות עזרו לי מאוד, נכון לבדיקות דם האחרונות מסוף ספטמבר 2019 ועליי לערוך בדיקות דם חוזרות בעוד מארבעה חודשים, לא רק לערמונית אלא לכלל הגוף שלי. אני משתדל לנוח הרבה עדיין כי הגוף עדיין עייף מההקרנות. משתדל

סרטן הערמונית - פרק 12: המלחמה מול ביטוח לאומי

תמונה
באתר של ביטוח לאומי בפייסבוק הם כותבים, ואני מצטט: " התפקיד העיקרי שלנו הוא להבטיח אמצעי מחיה לתושבי ישראל, שאינם מסוגלים להתפרנס למחייתם, ולסייע למי שנקלעו למצוקה. לשם כך אנו גובים דמי ביטוח מכל התושבים, בהתאם להכנסותיהם ולמעמדם, ומשלמים קצבאות וגמלאות לזכאים על-פי החוק. נוסף על כך אנו אחראים על גביית דמי ביטוח בריאות, והעברתם לקופות החולים. אנו משלמים קצבאות למובטלים, למיעוטי הכנסה, לנכים, למוגבלים בניידות, לנפגעי עבודה, לנפגעי תאונות, לנפגעי פעולות איבה, לאזרחים ותיקים, לקשישים סיעודיים, למשפחות עם ילדים, לנשים בחופשת לידה, לאלמנות ויתומים, לעובדים אצל מעסיקים שפשטו את הרגל, למשרתים במילואים, למתנדבים ועוד. תשלום הקצבאות נועד להבטיח הגנה כלכלית לכל תושב ומשפחה בעת מצוקה זמנית או מתמשכת. באמצעות גביית דמי הביטוח מחד, ותשלום הקצבאות מאידך, מועברות הכנסות מקבוצות מבוססות מבחינה כלכלית לקבוצות חלשות ופגיעות. בכך אתם ואנחנו תורמים לחלוקה צודקת יותר של ההכנסה הלאומית ולצמצום ממדי העוני בישראל. נוסף על הקצבאות בכסף, אנו מעניקים שירותי שיקום מקצועי הכולל הכשרה מקצועית וסיוע

Time to say goodbye

תמונה
גם בנות הדודים שלי הפסיקו לדבר איתי. אם זה בגלל לחצי החיים אם זה בגלל ההתנהגות הנלוזה של אחותי - שאני לא בקשר בכלל זה כבר 6.5 שנים - זה השפיע עליהן. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מצדיק את התנהגותה. את התנהגותן אני לא מצדיק בכלל. למדתי בחיים שלי: מי שלא רוצה בקרבתי שיבושם להם. אני לא רודף אחרי אף אחד ואף אחת. בין אם זה קרוב משפחה ובין זה ידידים. למדתי לחיות לבד, מבלי שיהיו לי חברים קרובים או חברים, לא מעוניין להיות תלוי בעזרת אחרים. במיוחד למדתי שאין חברים ומשפחה כשחגגתי - ממש חגגתי, ציינתי - את גילי החמישים בעוד שלאחרים עושים מסיבת הפתעה לגיל החמישים: לי ממש "עשו" מסיבת הפתעה. כולכם ברחתם לחורים שלכם והתעלמתם ממני כאילו הייתי נגוע במחלה מדבקת, בסך הכל הייתי חולה סרטן ערמונית שבריך השם הבראתי ואני חייב להיות בהשגחה. חברויות ומשפחה הם מערכות אינטרסים. נקודה. גם אם זה קשה לכם להודות בזה. זו המציאות. לא משנה כמה תגידו לי שאני החבר הטוב שלכם וכמה אני מקצועי ויסודי מבחינתכם. עדיין אתם נותנים לי את התחושה שכביכול אני נטע זר בתוכם, כבשה שחורה, כאילו אבקש ממכם הלו

תרגישו. תתרגשו. תרגשו

תמונה
כשפתחתי את הבלוג שלי והתחלתי לכתוב בו היו לי שאיפות מסוימות שכך אני אתגלה על ידי מערכות העיתונים והם יתנו לי לכתוב טור אישי אצלם בעיתון. מתמיד היה לי את הכישרון לכתוב, להביע את עצמי. היו כאלה שאהבו את מה שכתבתי והיו כאלה שלא אהבו ודי פקפקו בכישרון הכתיבה שלי: אלה שקטלו אותי עוד אמרו שבעצם זה לא אני שכתבתי אלה עשיתי COPY PASTE ופרסמתי את הדברים תחת שמי. לך תוכיח שבעצם זה אני כתבתי ולך תוכיח שאין לך אחות, תכלס........ ..... אין לי אחות היא מבחינתי מתה ברגע שהיא ניתקה איתי ועם אמא שלנו קשר ברגע שחלפה לה שנת האבל על אבינו ז"ל. לא מתכוון לבזבז אנרגיות להוכיח שאני כתבתי. מי שחושב שלא אני כתבתי שיבושם לו. מערכות העיתונים בכלל והעורכים בפרט פסלו אותי וגם לא טרחו לחזור אליי כשהצעתי את עצמי. מניסיוני המקצועי בתחום המלונאות יש את לימודי התיאוריה ויש את המעשי. כל מנהל או מנהלת שהיו לי בתחום המקצועי שיפצרו אותי ואת ניסיוני, נתנו לי הזדמנות להוכיח אותי וגם ידעו לתת לי ביקורת בונה על מנת שאצליח. אין אדם שהוא מושלם בעבודתו. גם אם אני לא כותב לטעמם של העורכים או העורכות העיתונים תנו את

What is love?

תמונה
אהבה היא מעבר להתחתן, כי מה זו חתונה אם היא לא עם הבן אדם שמתאים לכם? 3 שעות של מסיבה והבטחות חתומות על דף? אהבה היא לחכות לחזור הביתה בשביל למצוא שם את החצי השני שלך, את השותף שהחיוך שלו כשהוא פותח את הדלת יגרום לכל הרע שעברת באותו היום להתגמד. שתוכל להתייעץ איתו על הכל כאילו שהוא הקול הפנימי שלך, ולא תצטרך לבחור מילים כשאתה מדבר איתו או לפחד לשתף אותו. שאתה יודע שאם תיפול הוא יהיה חזק מספיק בשביל להרים אותך. הוא יהיה משפחה, החבר הכי טוב שלך, המאהב שלך ובעצם הכל. ואתם תשלימו אחד את השני בצורה הכי יפה שהטבע יכל ליצור, תוכלו לשבת סתם ככה ולהתלהב מהשקיעה, לא תצטרכו תיעוד אין סופי בסטורי או יוקרה, והוא יתמוך בך בכל חלום שתחלום, גם אם הוא פחות יאהב את הרעיון כי לראות אותך מאושר יסב לו אושר אמיתי, הוא ידחוף אותך קדימה ולא ימשוך אותך אחורה. זה קשר לחתונה, רק אז תוכלו לצעוד קדימה על החופה וליישר מבט אל האחד שלכם, מבלי לחשוב על הבגדים או האורחים או כל דבר אחר מסביב שלא קשור לזוג עיניים שמביטות בך ומבטיחות לך הרבה יותר ממה שכתוב על הדף- הן מבטיחות לך אושר לעולמים, מלחמה משותפת נגד מש

בת ים סיטי

תמונה
אני בת ימי מגיל אפס. העיר נמצאת על חוף הים דרומית לתל אביב - יפו בעלת רצועת חוף מהיפות ביותר. על כל החסרונות של העיר אני לא יכול לוותר על המגורים בעיר. אני מכיר את העיר שבה גדלתי ובה התחנכתי. נכון, הייתה לעיר תדמית שלילית ועדיין יש: מצד אחד, תושבים חמים ואוהבים. היו שואלים אותי בשירות הצבאי שלי תמיד איפה הגורמט ועוד בדיחות קרש ומטומטמות רק בגלל התדמית השלילית של העיר. מצד שני תושבים פרמיטיבים ושהעיר מתחרדת להחריד. אף ראש עיר שהיה בעיר לא השכיל לשפר את התדמית שלה, היום אני יודע שכל ראש העיר - אולי נכון להגיד, כמעט כל ראש עיר - נכנע לגורמים שלילים שיש בעיר. בעצם, איפה אין גורמים שלילים בעיר? וזה על קצה המזלג. לפני כשנה כשהיו בחירות לראשות העיר לא הצבעתי לראש העיר שהיה. הצבעתי עבור מי שחשבתי שיכול להביא לשינוי. ראש עיר בסבב הראשון לא נבחר, ולכן היה צורך בסבב שני כשבסבב הזה הצבעתי עבור מועמד שהיה יכול להביא לשינוי: מועמד דתי עם כיפה סרוגה, צעיר בן 38 שבא בכלל מעולם התקשורת, מועמד מטעם הליכוד שיו"ר הליכוד וראש הממשלה בכלל לא תמך בו. דווקא זה נבחר. מאז, מצב העיר לא השתנה ב

הבהרות

תמונה
מה שכתבתי בפרק האחרון מאתמול (4.11) על כך שלא מקדמים אותי כפי שצריך ובעצם מציעים לי ללכת אחורה בתפקיד - הדברים נכתבו בפתיחות ובישירות. נכון, העברתי ביקורת ולפעמים לא נוח לאנשים לשמוע ביקורת. מי מעוניין ללכת אחורה בתפקיד ולא קדימה? כשאני מציין במודעה שאני מחפש עבודה כי בסוף שנה הרשת שבה אני עובד נסגרת ואני מחפש באזור תל אביב ומציעים לי עבודות באזור השרון כשאני לא נייד, אז מה נסגר??!! האם בגלל זה יש לפסול מועמדות של אדם כזה או אחר? האם בגלל היותו של המועמד בעל דעה מקצועית שמבקש להתריע על דברים יש לפסול אותו? עדיף להקשיב לדעה, להגיד תודה רבה ולהמשיך הלאה. לכל אחד מאיתנו יש דעה משל עצמו, וזה זכותו של כל אחד. יש לכבד את הדעה של השני, לכבד את הצד השני ואפשר להסכים שלא להסכים. לטעמי האישית והמקצועית, מנהל ישיר יעריך עובד אשר אומר את דעתו המקצועית, גם אם היא מנוגדת אליו. שהרי מנהל ישיר יעריך שיש לו עובד שהוא לא עובד רובוט. זה במידה והמנהל יודע להיות קשוב לעובדים שלו. ********** לא הסתרתי את העובדה שאני גיי. לא ב - 15 שנה האחרונות. מספיק הסתרתי עמוק בארון. 15 שנה הסתרתי. 15

Don't bid if you have nothing to offer

כשהתחלתי לפני 26 שנה לעבוד בענף המלונאות זה היה אחרת לחלוטין. הייתה תיירות בארץ - מחו"ל ומהארץ - אלה היו השנים של ממשלת רבין השנייה. הסכם שלום עם ממלכת ירדן נחתם. היו ניסיונות להסכם שלום עם אש"פ, שבדיעבד התברר שפניהם לא לשלום. כשהתחלתי ידעתי שעליי להצטיין על מנת להתקדם בתפקידים. זכיתי להבטחות שווא בקידום שבגללם התפתתי ועברתי: בגלל המעבר למלונות אחרים איבדתי את רצף הזכויות שלי. גם הייתי עד לעדויות ממקור ראשון על מעשים לא אתיים שהביאו לקידומם של אנשים לא מקצועיים בעליל. מעולם לא חשבתי להיכנס למיטה של זה או זו על מנת להתקדם. ידעתי להביע את דעותיי, גם אם הם היו בעמדת מיעוט ו / או לא נשמעו לדרג הניהולי: הבעתי את דעותיי משום שהאמנתי כמו שאני מאמין עד היום שעליי להגיד את דעותיי, גם אם הם מנוגדות. באותה מידה, הייתי אז בארון עמוק, רק לפני בגיל 35 יצאתי מהארון ולא הסתרתי את זה. האמנתי שלכולם שווים בשווה וגם למלונאי גיי מותר לעלות בדרג הניהולי. מספר דוגמאות: לפני כשנה הוצע לי לעבור לאחת מהמלונות של רשת מאוד גדולה בארץ באיזור תל אביב להיות סגן שני של מנהל קבלה, זו הייתה השאיפה

You can't change some1

תמונה
מחקתי את הקבוצה בוואטצאפ של מועדון קוראי הבלוג שלי. לאחר שהגעתי לתובנה שאף אחד מחברי הקבוצה אינו קורא את הפרקים בבלוג שלי וזה פוגע. התובנה הנוספת היא שראיתי איך אנשים יוצאים מהקבוצה וזה פוגע. אני כותב ומפרסם גם בכדי לשתף וגם בכדי שאנשים יקראו את מה שאני כותב. ואולי..... בסתר לבי טיפחתי ציפיות שאנשים יקראו וידברו על הכתיבה שלי. כגודל הציפיות גודל האכזבות. לא רוצים לקרוא? לא מאמינים לי שאני כותב את הפרקים בבלוג שלי ואתם עוד צורחים את זה בקולי קולות? אתם טוענים שאני קטרן? אז........ יש לי תשובה אחת בשבילכם: FUCK OFF. אני לא אתן לכם את הזכות להוריד לי את המורל, כנראה אתם לא ראויים לקרוא את הפרקים שלי בבלוג שלי. אומנם אני לא פולני שמקטר כל הזמן - נכון אסתר הנדל - בסך הכל מציג את הפן האחר שלי. ****************** מסתובבים להם בעולם אנשים.  עם המון רגשות בפנים חלקם עצובים, חלק באמת שמחים. מחפשים אהבה , ויש כאלה שרק רוצים עבודה יציבה, חלומות במגירה , וההוא שרוצה ילדים ,משפחה. כולם הולכים לישון עם מחשבות על הא ודא ואם היה לי את האומץ לגשת לבחורה .. או לעזוב את העבודה .

למה לכתוב בכלל?

תמונה
למה לכתוב בכלל? לפעמים עולות לי השאלות האלו לראש ואז אני נזכר... למה בכלל התחלתי לכתוב מלכתחילה - שלפחות איכשהו אני אצליח להוציא את מה שיושב בתוכי, כי לדבר זה לא ממש הקטע שלי. אז כן אני כותב... כותב גם כשאין לי על מה באמת. כי אולי אז משהו בחיים שלי ישתנה, משהו חדש יקרה. "מחשבה יוצרת מציאות" וכאלה... אולי אני סתם משלה את עצמי, אבל עצם המחשבה שיום יבוא והבחור שאני רוצה, ירצה אותי בחזרה עושה לי כבר פרפרים בבטן. אז זה סיפור חיי - כותב על הדברים שלא קראו לי וכנראה שאף פעם גם לא יקרו, אם אני חסר מזל בחיים האמיתים אז לפחות שבדמיון יהיה לי טוב. אז כן אני כותב כי קשה לי להגיד את מה שאני מרגיש, ואולי רק אולי אם אכתוב מהלב ואדמיין לעצמי לרגע שזה לא חלומי מדי אז זה יהפוך למציאות. אולי אני כותב על כמה שטוב לי כדי שיום אחד באמת יהיה לי טוב. **************************** הבדידות, איך מתמודדים עם זה? זה קורה לכולם או רק לי? מה שבטוח זה דופק אותך, שורט אותך עמוק מבפנים אתה מתחיל לאמץ את זה ונמנע מקירבה עם הזמן. זה די דפוק וזה נמאס ולמרות המאמצים לשנות את זה זה לא משתנה אתה

שייכות סופית

תמונה
ניקיון בית החדש בפעם הראשון שבועיים אחרי שעברתי. לשם שינוי לקח לי שעתיים לנקות. בבית הקודם זה היה אורך יותר: חצי יום לכל היותר. נו, זה היה בית של 2.5 חדרים. אלפונסו החתולי שלי נהנה מהאוויר הנקי של הבית ומהניקיון. לשם שינוי קפץ לספה לישון עליה אחרי שישן כל השבועיים על הרצפה וסירב לישון איתי במיטה שלי או שלו. מודה עכשו, שאני מרגיש סוף סוף אחרי הניקיון שזה הבית שלי ואני חש שגם אלפונסו. סוג של שייכות סופית, סוף סוף. במיוחד כשהניקיון הסיר כל ריח של אי שייכות. ************* מאחר וכל העציצים שהיו לי בבית הקודם נשארו שם, לצערי. אין לי עציצים במרפסת בבית החדש. היו לי אדניות על הסורגים בבית הקודם ומאחר והם התפתחו שם לא הייתה לי אפשרות להעבירם, לפחות עציץ אחד מהם. יש לי בבית החדש אדנית ריקה במרפסת על המעקה ויש עליה שמש חצי יום. במקרה עברתי אתמול דרך חנות צמחים ונדהמתי לגלות שגם אם אני רוצה לקנות שתיל עם אדמה העסקה מסתכמת בעלות של 70 ש"ח. בחנות אחרת, שהמוכר שלה היה עסוק לאכול בוטנים, שתילים של תבלינים עולים בעשרה שקלים כל אחד. לעת עתה, ויתרתי על הרעיון. גם ככה, המרפס

זו זכותי וזו זכותכם

יש האומרים לי שמה שאני כותב בבלוג שלי זה שטויות במיץ עגבניות. יש האומרים לי שאין להם זמן לקרוא את הפרקים בבלוג שלי. מילא אין לכם זמן לקרוא את הפרקים בבלוג שלי אבל להרחיק ולאמר שאני כותב שטויות במיץ עגבניות??  אותם אלה שטוענים כך מפריע להם הכישרון שלי בכתיבה והתשובה שלי: תתמודדו עם הכישרון. זה שלי ולא תוכלו לקחת את זה ממני. ואני לא מתכוון להצטדק על כך. אותם אלה שטוענים שאין להם זמן לקרוא את הפרקים בבלוג שלי חוטאים כנראה כן בקריאה ואזי לא מאמינים שאני זה שכותב, מפקפקים בכישרון שלי. בחייאת זומזום........ זה אני!!!!!! זה הכישרון שלי!!!!! אף אחד לא כותב בשמי. זה הבלוג שלי ורק אני רשאי לכתוב בו ואת דעותיי ואת כל מה שאני רוצה. לכן, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. (לא נראה שבקצב הנוכחי נשאר מדינה דמוקרטית אלא מדינת דיקטטורית). זכותכם המלאה לא להסכים לכל הדברים שאני כותב. גם להסכים שלא להסכים זה בסדר. כל אחד ואחת והדעה שלו / שלה. זכותכם המלאה. נקודה. סוף פסוק. רות עבור. **************** זְכוּת היא מושג  סוציולוגי ,  היסטורי ,  משפטי  ו פילוסופי ,

מי אמר שחתול לא יודע לאהוב?

תמונה
בילדותי לא אהבתי חתולים. עברתי שטיפת מוח שחתולים בוגדניים ולא נקיים בכלל. עובדה, שיש הרבה חתולי רחוב שהם מקור למחלות ולזיהומים. מה גם, שאבי ז"ל הפחיד אותי שקרובת משפחה שלו נפטרה כתוצאה מזיהום / נשיכה של חתול: אז לא הייתה מודעות לזריקות נגד זיהומים בכלל וזריקת טאטנוס במיוחד. מעולם לא הפסקתי לאהוב כלבים. אהבתי בטירוף כלבים. חתולים הייתי בעמדת כבדהו וחשדהו. לפני כ - 6 שנים, עוד מעט 7 שנים, החלטתי לאמץ חבר על ארבע. באותה תקופה עשיתי משמרות לילה בכמויות בלתי מוסברות. הייתי בהתלבטות נוראית. משום שמצד אחד אם אני אמץ כלב שהרי אני "אהרוג" בגלל שאני רוב היום נמצא מחוץ לבית בגלל העבודה שלי במשמרות וכלב זקוק לבעליו ולמשחקים איתו וגם ליציאות. באחת ממשמרות לילה, אחרי שסיימתי את העבודה הנדרשת שלי התחלתי לעשות מחקר על חתולים. ידעתי שיש חתולים פרסיים ויש חתולים סיאמים. לא אהבתי חתולי רחוב בכלל - שייסלחו לי כל אוהבי החתולים בכלל וחתולי רחוב בפרט - לא הסתדר לי שהם יכולים להיות מבוייתים והם מאוד פראים, לטעמי. ככל שהתמקדתי בקריאה על חתולים פרסיים לעומת חתולים סיאמים הבנתי ש -

ערב יום כיפור תש"פ.

תמונה
יום כיפור השנה הוא מיוחד בשבילי. ועל מה? חליתי במחלת הסרטן הערמונית והבראתי ממנה. זכיתי בהזדמנות שנייה ועליי לנצל אותה: לא לקחת את הדברים אישית מידיי, לא להתעצבן בעבודה כמו שהייתי שלא לדבר שלא להתעצבן בחיי היום - יום, להנאות מכל רגע מכל שעה ודקה. להיות ברגוע. להקשיב יותר ויותר למוסיקה מרגיעה שאני אוהב. השנה, להבדיל משנים קודמות, בגלל שרק בתחילת השבוע יצאתי מהמחלה פורמלית אסור לי לצום. לא שאני מצטער שאני לא צם, כי כבר בשנה שעברה התחלתי לגלות סימני כפרנות בהליכי היום והצום: שהרי אם אני משתדל לשמור על כבודו של האדם שמולי כפי שאני מבקש שינהגו כלפיי אזי מדוע עליי לצום? מדוע אבי ז"ל נפטר בטרם עת, רק השנה היה צריך לחגוג את יום הולדתו ה - 84? את חשבון הנפש שלי אני עושה ביום - יום ולא צריך צום כזה או אחר בכדי לכפר על עוונותיי. רק לפני שבוע עברתי דירה...... באמצע הטיפולים האחרונים........לעשות את הצעד הזה הוא צעד גדול מאוד. מכרתי את הדירה ועברתי לגור בדירה בשכירות. יש לזה מכלול של סיבות: 1. בשנתיים האחרונות שמתי לב שאני חולה הרבה. במיוחד חוטף את התקפות הסינוסיטיס ובשנה האחרונה את

סרטן הערמונית - פרק 11: תם ונשלם

תמונה
אני נקי ממחלת סרטן הערמונית.  אין מאושר ממני בתוצאות. למאות הידיעה שעליי להיות במעקב תמידי, לפחות ב - 3 שנים הקרובות. על פי בדיקת דם שערכתי לפני שבועיים, עוד כשהייתי בשלבים האחרונים של ההקרנות - 5 הקרנות אחרונות -  הערכים בדם של ה - PSA ירדו פלאים מ - 52 ל - 0.05 כשזה בטווח שבין 0 ל - 4, אצל אדם בריא. מודה באשמה: אני יודע לקרוא תוצאות בדיקות דם. כשקיבלתי את תוצאות הבדיקות צרחתי מאושר ובכיתי דמעות של שמחה יחד עם הרופאות הכלליות שלי ויחד עם רופאת ההקרנות שלי, ד"ר יסמין נתן-עוז. היום כשנפגשתי עם האונקולוג שלי, ד"ר דוד סריד, הוא שמח שהטיפול הצליח. לא ביקשתי הנחות בהמשך טיפולי ההקרנות - המשכתי עם ההקרנות עד הסוף. אתמול סיימתי את ההקרנות, בשמחה ובששון. נפרדתי מהצוות הרפואי שטיפל בי בשמחה מהולה בעצב, כי בכל זאת נקשרתי אליהם אחרי כמעט 40 טיפולי הקרנות. שלשום, סיימתי בשעה טובה עם הכדור ההורמונלי. עכשו עליי להמשיך להקפיד על הזריקה פעם בחצי שנה. כמו כן, עליי להקפיד על נטילת כדורי הסידן ולהמשיך במעקב של כל חצי שנה של בדיקות דם עם הדגש על ה - PSA (ערמונית). א