תרגישו. תתרגשו. תרגשו
כשפתחתי את הבלוג שלי והתחלתי לכתוב בו היו לי שאיפות מסוימות שכך אני אתגלה על ידי מערכות העיתונים והם יתנו לי לכתוב טור אישי אצלם בעיתון.
מתמיד היה לי את הכישרון לכתוב, להביע את עצמי. היו כאלה שאהבו את מה שכתבתי והיו כאלה שלא אהבו ודי פקפקו בכישרון הכתיבה שלי: אלה שקטלו אותי עוד אמרו שבעצם זה לא אני שכתבתי אלה עשיתי COPY PASTE ופרסמתי את הדברים תחת שמי. לך תוכיח שבעצם זה אני כתבתי ולך תוכיח שאין לך אחות, תכלס........ .....
אין לי אחות היא מבחינתי מתה ברגע שהיא ניתקה איתי ועם אמא שלנו קשר ברגע שחלפה לה שנת האבל על אבינו ז"ל.
לא מתכוון לבזבז אנרגיות להוכיח שאני כתבתי. מי שחושב שלא אני כתבתי שיבושם לו.
מערכות העיתונים בכלל והעורכים בפרט פסלו אותי וגם לא טרחו לחזור אליי כשהצעתי את עצמי. מניסיוני המקצועי בתחום המלונאות יש את לימודי התיאוריה ויש את המעשי. כל מנהל או מנהלת שהיו לי בתחום המקצועי שיפצרו אותי ואת ניסיוני, נתנו לי הזדמנות להוכיח אותי וגם ידעו לתת לי ביקורת בונה על מנת שאצליח. אין אדם שהוא מושלם בעבודתו. גם אם אני לא כותב לטעמם של העורכים או העורכות העיתונים תנו את ההזדמנות למי שיש לו את הפוטנציאל, ועם היד על הלב ובלי שחצנות: יש לי את הפוטנציאל.
יש להבהיר כאן משהו:
המקומונים בעיר גם אליהם פניתי. הם ידעו לנפנף אותי רק בגלל שנחשפתי כתושב גאה בעיר שניסה להקים תא גאה בבת ים ודי נכשל, מודה באשמה, בגלל התחרדותה של העיר. שהרי הם לא רוצים לאבד את פלחי הפרסום של הגורמים המפרסמים בעיר רק בגלל כותב גאה שחי בעיר ונושם את העיר.
דווקא כותב - גאה או לא גאה, מה שעושה בדלת אמותיו זה עניינו האישי בלבד ולא כולם חייבים להיחשף לזה - יכול לחשוף ברגישות יתר את הדברים ולדבר עליהם ולהציגם בצורה הכי טובה והכי אמיתית. יש לי שני מודלים לכתיבת טורים אישיים: לימור סימון וליהיא לפיד, כל אחת מהתחום שלה: האחת אשת חינוך והשנייה אשת צילום עיתונאית ושאת פוליטקיאי. האם הכתיבה שלהן הייתה פסולה? האם כתיבה שלהן הייתה גרועה? נהפוכו: הן מהוות מטאור לכל החוטאים והחוטאות בכתיבה.
היו לי ימים שקמתי בבוקר ושאלתי את עצמי: בשביל מה לכתוב? שהרי אף אחד ואחת לא קורא את מה שאני כותב. ודי נמאס לי לכתוב למגירה אני רוצה שהדברים שלי יתפרסמו. בימים הללו הייתי נזכר בשיר של חיים נחמן ביאליק, שאת שמו אני לא זוכר כרגע, בו הוא שטח את טענותיו שלא קוראים את שיריו וגם לא טורחים להבין אותו. לא שאני מנסה להשוות את עצמי למשורר חיים נחמן ביאליק.
אני אמשיך לכתוב, גם אם תרצו או לא תרצו.
אני אמשיך לכתוב, גם אם לא תאמינו שאני זה שכותב את הדברים מדם ליבו.
אני אמשיך לכתוב, גם אם לא תקראו את הפרקים בבלוג שלי.
תגובות